למרבית הצער, פציעות המוטיבציה שנקראות גם פציעות ספורט ופציעות תאונה רגילות הן חלק בלתי נפרד משגרת האימונים. פציעות הן דבר כואב ועצוב, לא בגלל הכאב הפיזי הזניח, כואב ככל שיהיה, אלא משום שבפציעה יש אלמנט ביטול האימונים. זמן ההחלמה מפציעות אינו הזמן שלוקח לגוף לחזור לתפקוד תקין, כי אם הזמן שעובר מרגע הפציעה ועד לרגע שבו ניתן לחזור להתאמן
מאת:רן אפק
במהלך הפציעה האחרונה שלי, שהייתה חיצונית ומתאונה, שמתי לב לתופעה מוזרה. חבשתי את הפצעים העמוקים. את פצעי כוויות השפשוף, במפרקים, רק מרחתי בפולידין. למרבית הפתעתי גיליתי כי הפצעים שנחבשו החלימו מהר יותר מאשר הפצעים שנשמו ללא חבישה וזאת בניגוד למה שלמדתי בקורס חובשים קרביים. לכן מייד חפרתי וחיפשתי את המתודולוגיה המדעית הרפואית המוסמכת והעכשווית לפצעים, המוגשת בשתי כתבות. הראשונה היא על פצעים פתוחים והשנייה על פציעות ספורט.
יודגש כי כתבה זו מהווה מידע כללי בלבד ואינה תחליף לכל מקרה של פציעה בו חייבים להיוועץ ברופא בהקדם האפשרי. בפציעות קלות ברופא המשפחה ובפציעות קשות יותר פשוט להזעיק אמבולנס ולא לזוז.
במקרה של פגיעה קשה שאינה רק שפשופים וחבלות קלות, אסור להזיז את הפצוע או להוריד את הקסדה, עד להגעת כוח רפואי מוסמך, בין היתר מחשש להחמרת הפגיעות, לפגיעת ראש ולתזוזה העלולה לקרוע את חוט עמוד השדרה ולגרום לנכות צמיתה. יודגש, כי כל מקרה בו הפצוע לא קם בעצמו או במקרה בו הפצוע אינו זוכר מה קרה לו, מוגדרות אוטומטית כפציעה קשה.
מצד שני, דימום כבד ומאסיבי מסכן את חיי הפצוע בשל חשש לאובדן דם. דימום שכזה מחייב פעולה מהירה ומיידית לעצירתו, גם לפני הגעת הכוח הרפואי. הדבר נעשה באמצעות לחיצה ישירה על מקור הדימום באמצעות כף היד ועצירת הדימום. אם לא ניתן לעשות כן, הפצע גדול מדי, מדמם אינטנסיבית ונמצא באחת מהגפיים, למרות שבאופן כללי הדבר אינו רצוי, יש לבצע חסם עורקים באמצעות חומר כמו פיסת בד או פנימית אופניים, מעל לפצע על מנת לעצור את הדם לגפה ואת הדימום.
פצע חיצוני נגרם ממגע עם חפץ או משטח חיצוני וכולל קרע ברקמת העור וירידת דם. קיימים מספר סוגי פצעים: שפשוף, חתך, קריעה (כשחלק מהעור תלוי), דקירה ועוד. רוכבי האופניים מתהדרים בתכיפות בפציעות שפשוף עם הכביש, אשר מזכירים שילוב של פצע וכוויה. הם בדרך כלל כואבים מאוד ויותר מפצעים רגילים. בפצע שפשוף מוסר חלק מהעור (האפידרמיס והדרמיס) כתוצאה משפשוף העור במשטח קשה. הוא כואב מאוד ובעל נטייה גבוהה לזיהום. בפציעה כזו יש לפעול ריפוי מהיר על מנת למנוע "קעקוע" וצלקות הנגרמות מהשארות חומר זר בפצע.
לחבוש או לא לחבוש? (צילום: Steel City Hobbies)
יש לזכור לבדוק בהקדם, האם קיבלנו חיסון נגד טטנוס (צפדת) בחמש השנים האחרונות. אם לא הרי צריך ללכת לרופא בתוך 24 שעות מרגע הפציעה ולקבל אותו. לכל רוכבי האופניים שלא גילחו את הרגליים כשגרה לפני הפציעה, רצוי שידעו כי אין דרישה לגלח את השיער באזור הפצע באופן אוטומטי, מכיוון ששכיחות הזיהום לאחר גילוח גדולה בהרבה. כמו כן לא צריך לנשוף על פצע במטרה "לקרר" אותו, שכן חיידקים מדרכי הנשימה עלולים "להתיישב" על הפצע. את הפצע יש לשטוף מתחת למים זורמים למשך מספר דקות. לאחר מכן לשטוף גם בסבון, אבל לא לקרצף את הפצע. צריך להשתדל לדאוג להסיר כל לכלוך או עפר שנדבק אל הפצע. שטיפת הפצע במים הנה הדרך היעילה ביותר להוצאת חלקיקים וגורמי זיהום מהפצע, שכן פצע שפשוף מלוכלך שלא נוקה היטב יגרום לזיהום מתמשך ועלול לצלקות בהחלמתו. לאחר מכן, יש ליבש את המקום ואז לחטא את המקום ע"י אלכוהול – לאמיצים שבינינו, או ע"י יוד או פולידין לשאר בני האדם.
מתברר שפצע אינו צריך סביבה יבשה או "לנשום". הסביבה האופטימאלית להחלמת פצע הינה סביבה לחה, שמפחיתה את הכאבים ומאפשרת החלמה מהירה וטובה יותר של הפצע. את הפצע צריך לחבוש בפד גזה ותחבושת או פלסטר נקיים. בשוק קיימות תחבושות מיוחדות שאינן נדבקות לפצע ומזרזות את החלמתו. שאלו את הרוקח עליהן. הפצע צריך להיות חבוש, אין כל הצדקה לחשוף פצע. חבישה אופטימאלית היא זו האוגרת לחות, מגנה פיזית על הפצע, אינה נדבקת לפצע, מאפשרת הסרתה ללא טראומה או כאב, בעלת יכולת גבוהה לנקז ולספוג הפרשות ומאפשרת מעבר וחילוף גזים.
יש להחליף את התחבושות לפי סוג התחבושת. בשוק קיימות תחבושות שניתן להחליפן גם פעם בכמה ימים. בכל החלפה יש לשטוף בעדינות אך היטב את הפצע והעור סביב לו במים זורמים וסבון, ולפני החבישה מחדש יש וודא בכל פעם שהאזור נקי ויבש.
בכל פצע כמו על פני העור כולו וכן בחלל הפה נמצאים חיידקים. חיידקים אלו לא בהכרח גורמים לנזק וייתכן שאף "מגנים" מפני חיידקים אלימים יותר או פטריות. זיהום פצע המצריך טפול אנטיביוטי תלוי בכמות החיידקים, באלימותם ובהתרבותם. כל עוד אין בפצע סימני זיהום קלאסיים אין צורך בטיפול אנטיביוטי. בחשד לזיהום בפצע יש לפנות מיידית לרופא.
מתי חיוני שהרופא יראה את הפצע: בכל מקרה של אודם מקומי, חום מקומי, נפיחות והפרשה או כאשר פצעים המכסים שטח גדול.
עכשיו כל שנותר הוא לחכות לריפוי ולהתפלל להחלמה מהירה. החלמת הפצע עלולה להתעכב ממספר סיבות.
הגורמים המקומיים כמו: מהירות הטיפול הראשוני, עומק וצורת הפצע, מיקומו בגוף, פצע מעיכה, זיהומים שנגרמים בדרך כלל מלכלוך וגופים זרים בפצע, אספקת דם דלה לאיזור הפציעה גורמת אף היא להחלמה איטית, אשר נובעת גם מחוסר תזוזה של האיבר הפצוע, שכן הדם מביא איתו מזון, חמצן וחומרי ריפוי השיקום לאזור הפצע, ולכן יש לדאוג, במידת האפשר שהמקום לא יהיה סטאטי ומקובע.
ישנם גורמים מערכתיים המאטים את ההחלמה כמו מחלות ותרופות. מחלות כרוניות כגון: סוכרת, מחלות ריאה, מחלות כליה, מחלות כבד, מחלות כלי דם, אלכוהוליזם, תת תזונה, מחלות רקמת חיבור ועוד. תרופות כמו סטרואידים, תרופות נגד סרטן, איבופרופן, משחות וקרמים שמורחים על העור ועל הפצע וחומרים נוגדי קרישה, כולם מאיטים את ההחלמה. ולבסוף יש גם גורמים כללים המאטים את ההחלמה: כמו גיל מבוגר, עור כהה או עור שומני.
חשוב לזכור כי בכל מקרה של אודם וחום מסביב לפצע או בצקת ונפיחות באזור הפצע או הפרשה רבה או מוגלתית מהפצע או ריח רע מהפצע או כאב חזק אחרי 48 שעות, צריך לפנות מיידית לרופא.
החלמה מהירה….
רן אפקרן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי וטריאתלט מזה 10 שנים. התחרה במאות אירועי ספורט בארץ וב-4 יבשות שונות. מציג שיטת אימון ותזונה, המיועדת לשמור לאורך זמן על כושר, בריאות, הנאה ומבלי להפצע.
[email protected]
