על דבר אחד אי אפשר להתווכח – ההופעה של המשלחת הישראלית באליפות העולם בקאזאן לא היתה טובה. יש כאלה שיגידו שהיא היתה סבירה ואחרים יגידו שהיא היתה גרועה ולא מספקת. כנראה שזה איפשהו באמצע. השאלה הגדולה היא מה זה אומר על מצבה השחייה הישראלית פחות משנה לפני המשחקים האולימפיים ריו 2016?

קרו כל מיני דברים שהורידו אותו מהמקום שהגיע אליו ב-2012. השאלה מתי יחזור לעצמו סופית. יעקב טומרקין | צילום: באדיבות איגוד השחייה

תחושת פספוס

11שחיינים ישראלים התחרו בבריכה בקאזאן. הבכיר ביניהם היה יעקב טומרקין, שהשתתף בשלושה משחים, השיג שני חצאי גמר ושבר שיא ישראלי אחד במשחה ה-100 גב. למרות שבאליפות העולם לפני שנתיים בברצלונה הישראלים שהשיגו גמר היו גיא ברנע ויונתן קופלב, טומרקין עדיין נחשב לבכיר כי הוא לעומתם מצטיין במשחים שהם אולימפיים וגם כי הוא השיג גמר אולימפי (מקום 7 ב-200 גב במשחקי לונדון 2012).

עוד כתבות שחייה
סיכום אליפות העולם בשחייה: מי שלט? מי בלט? מי פרח? ומי נשרף?
אליפות העולם בשחייה מתחילה: כמה גמרים ישיגו הישראלים?
מיהי השחיינית שחצתה את תעלת לה-מאנש שלוש פעמים ברציפות?

אם תשאלו את פרשן השחייה בוקי צ'יש, עוד לפני שהוא מתייחס לשחיינים שהיו רחוקים מהשיא שלהם באליפות הזאת, יש לו תחושת פספוס מטומרקין שדווקא במשחה בו השיג גמר אולימפי לא הגיע הפעם אפילו לחצי הגמר: "5 מהשחיינים ששחו עם טומרקין בגמר האולימפי בלונדון היו גם בגמר בקאזאן, כולל מיטש לרקין האוסטרלי, שבלונדון היה שמיני אחרי טומרקין והפעם זכה באליפות העולם. ואני שואל איפה יעקב? הוא סיים במקום ה-17. אני בכלל זוכר שבלונדון אמרנו 'וואוו, הוא מקום 7 והוא רק בן 20. אפשר לבנות עליו לגמר בריו'".

שחיין העבר מיקי חליקה מנסה לנתח את היכולת הנוכחית של יעקב טומרקין ומסביר: "אחרי המשחקים האולימפיים ב-2012 הוא רצה לנסוע למכללה בארה"ב וזה לא הסתדר. לאחר מכן היתה לו שנה לא טובה ב-2013 שבה הוא לא הצליח לשחזר את היכולות שלו וגם לעונה הקודמת הוא לא הצליח להגיע בשיא הפורמה (כושר גופני טוב, ד.ב). קרו הרבה דברים ואני מאמין שאם הדינמיקה היתה אחרת והוא כן היה נוסע לארה"ב, הוא היה היום במקום אחר לגמרי. עדיין אני חושב שבאליפות העולם הוא היה צריך לשחות 200 גב בזמן של 1:56 דקה לפי הביצועים שלו במשחים הקודמים. אם היה מצליח לעלות לחצי הגמר אני מאמין שהיה עולה גם לגמר. מאוד מפתיע שהוא לא הצליח לעשות את זה".

מבחינתו של בוקי צ'יש, המקרה של טומרקין מייצג שיטת עבודה והתנהלות שהיא לא בטוח נכונה: "הוא הגיע למשחה הזה אחרי שבערב הקודם שחה בחצי גמר 200 מעורב, וזה היה מאוד קשה עבורו. החבר'ה שלנו רגילים לשחות במסלולים המרכזיים בוינגייט בשעות הערב, כשהם מגיעים לאליפות העולם ושוחים בבוקר בצד הם מתקשים, ויש כאן תפישה שצריך לשנות".

זה היה סיכום הופעתו של טומרקין, אבל היו עוד 10 שחיינים בקאזאן ושניים מהם הם גיא ברנע ויונתן קופלב. לפני שנתיים הם השיגו את הגמר היחיד של המשלחת הישראלית באליפות העולם בברצלונה. זה נראה טוב ליחסי הציבור של השחייה הישראלית, אבל הרבה אנשים לא ממש מייחסים חשיבות להישגים שנקבעים במשחים לא אולימפיים (משחה ה-50 היחיד האולימפי הוא בסגנון חתירה). ועדיין, זו היתה אליפות העולם הראשונה מאז 2005 שבה ישראל לא משיגה גמר גם במשחה לא אולימפי. גיא ברנע הוא אחד מותיקי השחיינים בנבחרת, כמו גם גל נבו שחתום על אחד הגמרים הבודדים של ישראל באליפות העולם בשחיה (2009).

גם הם היו רחוקים מהגמר הפעם. גיא ברנע ויונתן קופלב | צילום: באדיבות איגוד השחייה

אותו מאמן 20 שנה 

השנה, ברנע ונבו עזבו את אימוני הנבחרת אצל המאמן הלאומי לאוניד קאופמן, וכל אחד הלך למסגרת אחרת. "בסופו של דבר זה גם משהו שהשפיע", מסביר חליקה: "נוצרו מחנות בנבחרת. המחנה של לאוניד מול המחנה של מי שבחר לא לעבוד איתו. בסופו של דבר זה בא לידי ביטוי שכולם היו יחד וכשהיה צריך את כולם. גם זה שהעזיבה שלהם לא היתה ממש ברוח טובה זה משהו שתרם. בסופו של דבר אלו דברים שמשפיעים".

מי שעקב אחרי השחייה הישראלית בשנים האחרונות, אפילו בשני העשורים האחרונים, יודע שלפני תחרויות חשובות תמיד היתה אווירה שמחה בוינגייט. נכון שהיו שחיינים יוצאים מן הכלל כמו נמרוד שפירא בר אור שביקש להתאמן לבד בתקופה מסוימת, אבל בסופו של דבר תמיד היתה הרגשה של נבחרת, ועושה רושם שזה משהו שחלף. מבחינתו של בוקי צ'יש זה אומר שיש כאן שיטה שפשוט צריך לשנות: "האם זה היה יעקב טומרקין או סממן שמשליך על השחייה הישראלית? האם זה שהשחיינית הכי טובה שלנו לא עולה לשום חצי גמר משמעותי מאז לונדון 2012 זה מקרי או סממן? יש הרבה דברים לא נכונים בשחייה הישראלית. לאוניד קאופמן מאמן את הנבחרת כבר 20 שנה. יש רק מסגרות מסוימות בארה"ב שבהן יש אותו מאמן עשרות שנים. אין מדינה שיש בה מאמן במשך 20 שנה ואין מדינה שלא משנה כיוונים ודפוסי התנהלות מקצועית במשך 20 שנה. קאופמן הוא מאמן מצוין, אבל לא יכול להיות שכל פעם יעבדו לפי תכנית שנקבעה על ידי מספר מצומצם מאוד של אנשים במשך כל כך הרבה שנים".

אם תשאלו את צ'יש, הוא מאוכזב מכל הישראלים שהשתתפו בקאזאן כולל אלה ששיפרו שיאים: "התקשורת והציבור מולכים בצורה מוטעית על ידי הנהלת איגוד השחייה שמספרת על אליפות מוצלחת ועל שיאים שנשברו. מבחינתי שיא שנשבר זה אומר תוצאה שמקרבת אותך יותר לצמרת העולמית. במקרה של עידו הבר למשל, הוא שיפר בשתי עשיריות את השיא ב-400 חתירה וזה דירג אותו במקום ה-36. ב-800 חתירה הוא הפסיד לקייטי לדקי, היא שחתה זמן יותר מהיר ממנו. דוד גמבורג עשה תוצאה טובה  ב-100 חופשי במסגרת השליחים אבל היה רחוק מזה במוקדמות המשחה הזה. בסופו של דבר אתה מצפה משחיינים לדעת לשחות בבוקר ולדעת לשחות בצד".

מה יהיה בעוד שנה בבריכה האולימפית בריו?

מיקי חליקה פחות מחמיר, ועדיין משדר קצת אכזבה בתור האופטימי שבין שני המרואיינים: "בשורה התחתונה זו לא היתה אליפות מדהימה ולכל אחד היו את הסיבות שלו. יעקב לא היה בפוקוס במשחה העיקרי שלו, מגל נבו לא ציפיתי ליותר, ואכזבה אותי בעיקר רביעיית השליחים שיכלה לשחות יותר מהר. זיו קלונטרוב לא שחה ב-50 חופשי, הבנתי שזו היתה החלטה של אבא שלו מהסיבה שהוא לא היה מוכן לתחרות בסדר גודל כזה. אני לא מסכים עם זה וחושב ש-50 חופשי זה משחה שאתה תמיד צריך להיות מוכן אליו. זוהר שיקלר לא היתה מדהימה, לירן קונובלוב פספס במשחה שלו, עידו הבר סיפק את הסחורה ותומר זמיר נכשל". באשר לזיו קלונטרוב, שנסע לאליפות ושחה רק במשחה השליחים, למרות ששיאו הישראלי והטרי ב-50 חופשי היה שווה חצי גמר, אומר בוקי צ'יש: "אני לא מסכים עם מה שקרה שם וחושב שאם אתה כבר באליפות העולם אתה צריך להיות מוכן ב-100 אחוז גם לשליחים. זיו לא שחה טוב בשליחים וחבל, כי נשארו בארץ עוד שני שחיינים שהיו בטווח תוצאות דומה והיה להם ניסיון".

לא ממש ברור מה קרה שם. זיו קלונטרוב | צילום: באדיבות הוועד האולימפי

אז מה כל זה אומר על מה שיקרה בעוד שנה בבריכה האולימפית בריו זה ז'ניירו? אחרי הכל, גם ב-2007 ו-2011 לא ראינו הופעה ישראלית היסטרית באליפויות העולם ולאחר מכן קרו דברים משמחים במשחקים האולימפיים: "תקרת הזכוכית שלנו היא גמר אולימפי וזה כבר 50 שנה ככה כי כבר במקסיקו-סיטי 1968, יעקב מלמד, היה קרוב לגמר וסיים תשיעי. נשארנו עם זה עד היום ולמה? בואו נשנה כיוון. אני ממש מקווה שאני אוכל את הכובע בגלל מה שאמרתי על יעקב טומרקין אבל ההתקדמות צריכה להיות הדרגתית ומבוקרת ובעוד שנה יש אולימפיאדה. לגבי רביעיית השליחים, נראה לי שעכשיו כבר מדברים על טוקיו 2020 ולא על ריו 2016".

מיקי חליקה מסכם: "בסופו של דבר אף פעם לא היו לנו אליפויות עולם היסטריות ואת הגמרים היחידים השיגו איתן אורבך, יואב גת וגל נבו. אז אליפויות העולם שלנו תמיד היו באזור הזה, מצד שני אחרי לונדון נוצרה תחושה אחרת של 3 גמרים ואפילו של משהו שמתקרב למדליה. לצערי זה כרגע רחוק משם".