מאז המאה הקודמת בזמנים בהם הרצה קתרין סוויצר הוכיחה לעולם שגם נשים יכולות לסיים מרתון (האישה הראשונה שרצה במרתון בוסטון, 1967) ולהמשיך לחיות, מצטרפות למעגל הריצה עוד ועוד נשים מדי שנה. תוכלו למצוא תחרויות ריצה, טריאתלון ואופניים לנשים בלבד, ביגוד מיוחד ומותאם, אופניים ממותגות לנשים ועוד, אבל מה עם הדבר הבסיסי, ביטחון אישי? בעקבות מקרה התקיפה שאירע בשבוע שעבר, עלה השיח בין ספורטאים בכל הנוגע לביטחון האישי של נשים שרצות שמוצאות עצמן חשות לרוב מאוימות שמא יתקפו אותן בזמן שהן מבצעות את האימון שלהן.
"נכנס לי לתוך השיקולים איפה לרוץ, מתי והאם לרוץ לבד". שגית הורוביץ | צילום: טיבור יגר
עוד כתבות בנושא
רצה הותקפה בשבילי פארק הירקון
האם ספורט הוא באמת כלי להעצמה נשים?
מדוע נשים בישראל משתתפות פחות במרוצים?
יצאנו לבדוק עם שתי רצות, איך הן חשות שהן יוצאות לרוץ? האם עניין הביטחון האישי שלהן מהווה גורם מרכזי בהחלטה היכן לרוץ, מתי ועם מי? ואיך הן ממליצות לנשים אחרות לפעול במקרה זה?
"אנחנו יודעות שאנחנו פחות מוגנות"
שגית הורוביץ רצה כבר שנים רבות ומוצאת את עצמה לא אחת יוצאת לרוץ לבד מתוך חוסר ברירה, "אני מכניסה במערך השיקולים שלי את מציאת השעה המתאימה", מספרת לנו הורוביץ, "אם לדוגמה אצא לרוץ עם שותפים, אצא בחמש בבוקר, אבל אם אצא לבד, לא אצא לפני שש כשיש קצת אור וגם אז אשתדל לרוץ במקומות הומי אדם ובכבישים מרכזיים, מקומות בהם נמצאים עוד אנשים. אתמול הייתי בים המלח ויצאתי לרוץ אחר הצהריים כשעוד בחוץ היה אור וכשחזרתי כבר היה חשוך והייתי לבד. ממש פחדתי וכל הדרך אמרתי לעצמי 'עשית שטות' ורק חיכיתי שזה יגמר. זה לא היה מאוד חכם. אני משתדלת שדבר כזה לא יקרה".
גם לפני מקרה התקיפה בפארק הירקון, המחשבה והצורך להיות ערנית לסביבה קיים כל הזמן אצלה. המקרה האחרון רק חידד את הצורך להיות יותר קשובה לסביבה. "אם אני רצה, זה מאותת למישהו שרוצה לתקוף שלא כדאי לו לתקוף אותי כי אני מספיק חזקה ומסוגלת לברוח. אישה שרצה יש לה אולי יותר כוח ממישהי אחרת, אבל נכנס לי לתוך השיקולים איפה לרוץ, מתי והאם לרוץ לבד".
את לוקחת אמצעי הגנה?
"האמת שלא", אומרת הורוביץ, "אני לוקחת איתי טלפון הרבה פעמים, אבל זה לא אמצעי הגנה. המקרה האחרון חידד לי כמה חשוב לרוץ אם טלפון". כשכולם מסביב מדברים על העצמה נשית וסביבנו ישנן כל כך הרבה נשים חזקות, משפיעות, מצליחות ובעלות הישגים מרשימים, עדיין כל נושא הביטחון האישי נתון בסימן שאלה ענק. אישה צריכה לבצע מערך שיקולים נוסף לפני שהיא יוצאת לאימון ריצה או רכיבה על אופניים בעוד לרוב הגברים המחשבה הזו כלל לא תעבור בראש.
"אנחנו יכולות לדבר הרבה על שחרור ושוויוניות", מציינת הורוביץ, "אין ספק שעברנו כברת דרך גדולה והעובדה שנשים עושות ומשתתפות בסוג כזה של ספורט ויש לי כוח בחברת נשים שרצה, אבל בסוף, בשורה התחתונה, אין מה לעשות, אנחנו יודעות שאנחנו פחות מוגנות מעצם היותנו נשים. אנחנו יכולות להתכחש לזה, אבל תמיד נתפס מאוימות יותר. מזווית של תוקף, אם הוא יראה רצה בודדה או רץ בודד אז ברור שאנחנו נהיה מטרה לתקיפה יותר מאשר גבר ולא משנה מה עברנו ואיזה דברים השתנו. יש לי שלוש בנות ואני יכולה להגיד לך שאם הן יגידו לי בערב שהן יוצאות לרוץ אני לא אסכים שזה יקרה, אני מניחה שאם היו לי שלושה בנים ומישהו מהם היה יוצא לרוץ לבד, כנראה לא הייתי אומרת דבר".
"אני לא חושבת על כך שעלול לקרות משהו"
רצת האולטרה המנוסה, קרול חן, לא מפסיקה לרוץ לרגע, מתגוררת בתל אביב ומכירה את התחושות ממש ממש מקרוב. אחרי מקרה הרצח המזעזע שהתרחש בתחילת פברואר בו נרצחה באכזריות הצעירה, אורי אנסבכר בת ה-19 בירושלים, קרול הפסיקה לרוץ לבד בשטח. עד היום לא חששה לרוץ בשטח לבד, "אולי זה בגלל שאני לא חושבת על זה, אלא רק רוצה לרוץ", היא אומרת, "בעלי תמיד אומר לי לא ללכת לבד אבל בכל זאת הלכתי לבד. רציתי להתאמן ולא היה לי עם מי לרוץ, לא רציתי לוותר. אני תמיד חושבת שיהיה טוב ולא חושבת על כך שעלול לקרות משהו". חן מגיעה מפריס ומספרת ששם היא היתה נתקלת הרבה במקרים של הטרדות מגברים. "יש לי ביטחון כי אני חושבת לעצמי שמקסימום ארוץ מהר, כנראה עם זה הוא לא יוכל להתמודד".
"אני לא חושבת על זה, אלא רק רוצה לרוץ". קרול חן | צילום: אלבום פרטי
מה את ממליצה לנשים אחרות?
"לקחת תרסיס פלפל. אני לא רצה עם זה אבל קנו לי. כל פעם אני שוכחת לקחת אותו, אבל אחרי מקרה התקיפה של אירית קושניר חשבתי שאני צריכה לקחת את הספריי איתי. בשטח אל תרוצו לבד. עכשיו אני לא רצה לבד בשטח בגלל מקרה הרצח שהיה בירושלים, זה מפחיד מאוד".
קרול מאמינה שבענף האולטרה ובריצת השטח ישנן פחות נשים כיוון שהן לא יכולות לרוץ בחופשיות בשטח כמו גברים, "באולטרה בטוח זו הסיבה שיש פחות נשים כיוון שבאולטרה צריך לרוץ בשטח".
