בארצות הברית יש הרבה מרתונים. כל שנה מתקיימים שם מאות אירועי ריצה שבהם יש מקצה למרחק הקלסי של 42,195 מטרים. בסביבות 400,000 איש רצים שם את המרחק בשנה אופיינית בשנים האחרונות. רובם, לא מכיר את המספר 42. הם מכירים 26 מייל ו-385 יארד (מקור).

כ-400,000 איש רצים בארה"ב את המרחק הזה בשנה

עוד כתבות מרתון בשוונג
בואו להכיר את מרתון ונקובר
מי ינצח במרתון הגדול והיוקרתי בעולם?
רצי עילית בינלאומיים במרתון טבריה, יש דבר כזה?

עולם המרתונים בארה"ב מגוון. הוא מכיל את המרתון הגדול בעולם (ניו-יורק) אך גם מרתונים שבהם משתתפים עשרות רצים בלבד. יש שם מרתונים מהירים מאוד וגם כאלה שבהם קצב הריצה כמעט לא רלוונטי. אין כמעט עיר גדולה בארה"ב שאין בה מרתון. לפי בדיקה ברשימת 36 הערים בארה"ב שבהן יש יותר מחצי מיליון תושבים, רק באחת אין מרתון (האם תוכלו לנחש מהי?). רוב המרתונים שם מתרחשים בימי ראשון אבל יש גם כאלה שבשבת. עם זאת, רק מרתון משמעותי אחד קורה ביום שני. זהו גם המרתון העירוני הוותיק בעולם ואחד מאירועי הריצה החשובים ביותר לא רק בארה"ב אלא בכלל.

מרתון בוסטון

הכתבה הזו אינה על מרתון בוסטון, אך הוא בכל זאת הציר המרכזי שלה. הנה כמה דברים עליו: המרתון בבוסטון התקיים לראשונה בשנת 1897 ומאז רצים אותו בקביעות כל שנה. לא היתה אפילו שנה אחת שבה המירוץ בוטל. מסלול המרתון מתחיל בעיירה הופקינטון ומתגלגל לאורך ערי הלוויין של בוסטון עד לסיום במרכז העיר. נקודת הסיום נמוכה בכמה עשרות מטרים מהזינוק והיא גם רחוקה ממנו מספיק כדי שהמסלול הזה לא ייחשב לצרכי שיאים. למרות מגמת הירידה של המסלול, זהו מרתון קשה למדי שכן הוא כולל מספר גבעות בדרך. האחרונה שבהן היא Heartbreak Hill שבניוטון. היא נמצאת כ-12 קילומטר מהסיום ולמרות שאינה תלולה במיוחד היא מזינה פחדים של רצים במשך דורות.

לא היתה אפילו שנה אחת שבה מרתון בוסטון בוטל | צילום: Jason Q

המרתון הזה היה בסיס לכמה אירועים מכוננים בהיסטוריית הריצה. ב-1967 שברה שם קתרין סוויצר את הטאבו של מארגני המרתון על ריצת נשים ופתחה מסע אל ימינו שבו מחצית מהאנשים העומדים על קו הזינוק במרתונים הן נשים. אישה אחרת, רוזי רואיז, "ניצחה" ב-1980 אך התגלתה לאחר מכן כרמאית שכלל לא רצה את המסלול. בשנת 2013 נפגע המרתון מאירוע טרור שבו נרצחו שלושה אנשים. שנה לאחר מכן ניצח מב קפליזגי האמריקאי את המרוץ בריצה שרבים ראו בה את היכולת של האמריקאים להתגבר על קשיים. בשל הדברים הללו ורבים אחרים, יש למרתון בוסטון מעמד ייחודי. רבים רוצים להשתתף בו.

המינימום ההכרחי

כדי להתמודד עם הביקוש הגדול דורש מרתון בוסטון מנרשמים לעמוד בזמן מינימום. אלו מתפרסמים כל שנה ורק אנשים שעמדו בהם, יכולים להירשם במסלול הרגיל (ישנה אפשרות מסוימת לרוץ גם בלי לעמוד במינימום אך היא מיועדת לאנשים שרצים על מנת להתרים למטרות צדקה מסוימות). זמן המינימום תלוי במין הרץ וגם בגילו. כך למשל, כדי להתקבל למרתון בוסטון 2020 גבר בן 30 צריך לרדת משלוש שעות. אישה בת 45 צריכה לרדת מ-3:50. בשל מעמדו המיוחד של המרתון, נעשה קו המינימום של בוסטון למין תו איכות למרתוניסטים. וכך רבים מאוד מהרצים בארה"ב רוצים להיות BQ. אלו הם ראשי תיבות של Boston Qualified. שתי האותיות הללו הן סוג של גביע קדוש עבור רבים. לעתים, הרדיפה אחריהן יכולה להיראות, למשקיף מהצד, הזויה.

קתרין סוויצר האישה שהשתתפה במרתון בוסטון ונעצרה באלימות בשנת 1967 | צילום: Recuerdos de Pandora

צריך להיות מאושר

כדי לעמוד בתנאי המינימום, צריך לרוץ מרתון. אבל לא כל מרוץ למרחק 42 וקצת קילומטר נחשב. המרתון צריך להיות מאושר על ידי גוף תקינה, אשר שולח מודד מוסמך כדי לוודא שתוואי המירוץ הוא באורך הנדרש. לא מעט אירועים מציגים בגאווה תעודה כמו זו שבתמונה (מקור). יש בה את האישור הרשמי לכך שהמסלול נמדד באופן מקצועי ורשמי ותוצאה שהושגה בו תחשב ל-BQ.

התעודה המאשרת את תקינות המסלול

המרוץ לא חייב להיות בארה"ב. כל אירוע מאושר יכול להיחשב. ישראלים לא מעטים הגיעו לבוסטון לאחר שהשיגו את המינימום בטבריה או בתל אביב. בארה"ב אין כמעט מרתונים עירוניים שלא קיבלו אישור על אורכם המדויק. זוהי נקודת מכירה חשובה של כמעט כל אירוע בקרב המרתוניסט האמריקאי החובב.

מייק רוסי – האבא והרמאי

כדי להמחיש את עומק היוקרה הכרוכה -BQ, שווה להסתכל על סיפורו של מייק רוסי. בשנת 2015 רץ רוסי במרתון בוסטון לאחר שהשיג את תוצאת המינימום במרתון ויה כמה חודשים קודם. שום דבר לא יוצא דופן עד כאן.

הפרשה החלה להתגלגל כאשר רוסי זכה לתהילת עולם וירלית למשך כ-15 דקות. הוא לקח איתו לבוסטון את שני ילדיו. מנהל בית הספר בו לומדים הילדים שלח לו מכתב שבו הוא אומר שהיות והיעדרות לא דווחה, היא תחשב כחיסור לא מוצדק. רוסי בתגובה פרסם, בפייסבוק, פוסט משתפך על איך בניו זכו לראות את אביהם מגשים את חלומו ורץ במרתון היוקרתי מכולם. הוא זכה למשאיות של לייקים וגם לכמה ראיונות בתכניות טלוויזיה ולכינוי Marathon Dad – "אב המרתון".

אבל הפרסום של רוסי קיבל מפנה לרעה. מספר אנשים שמו לב לכך שהתוצאה שהשיג במרתון ויה היתה טובה בהרבה ממה שרץ ברמתו יכול לקוות להשיג. בדיקה נוספת הראתה שאין כלל הוכחות לנוכחות שלו על המסלול בזמן המרתון. במירוץ השתתפו כאלף איש ולכולם היו תמונות ממנו. יוצא הדופן היחיד היה רוסי. בבירור, הוא רימה כדי להגיע לבוסטון. מייק רוסי הוא בסך הכל רמאי אחד וסביר להניח שיש לא מעט אחרים שרימו את דרכם לשם. אבל, בניגוד לרוב האחרים, הוא נתפס ועוד בנסיבות מביכות למדי. כל זה לא היה קורה ללא היוקרה הכרוכה ב-BQ.

אפשר גם לרדת

אנשים המעוניינים להגיע לבוסטון אבל התוצאות שלהם לא לגמרי שם, יכולים לבחור אלטרנטיבה חוקית להשגת המינימום: מרתונים בירידה. למרבה ההפתעה, דרישות אישור המסלול לבוסטון לא אומרות דבר על הטופוגרפיה שלו, רק על המרחק שאותו מכסים הרצים. למען האמת, יש בכך צדק פואטי. מרתון בוסטון עצמו הוא בירידה (נטו) ואם היו מקפידים על הפרשי הגובה, לא היית יכול להשיג את המינימום לבוסטון, במרוץ עצמו.

וכך יוצא שבארה"ב יש תעשייה שלמה של מרתונים שבהם רצים בירידה. מדובר על כמה עשרות כאלה וחלקם גדולים למדי. למשל מרתון סנט ג'ורג' ביוטה או המרתון בסקרמנטו. שניהם אירועים עם אלפים של משתתפים ולא מעט ירידה. את תוואי המרתון ביוטה, אפשר לראות כאן בתמונה.

מקור התמונה

באתרים של מרתוני הירידה אפשר למצוא סיפורי הלל על התוואי הנהדר המאפשר לכמות עצומה של אנשים להגיע לרמת ה-BQ הנכספת. לך תבין.

האם אתה BQ?

למקרה שרצתם מרתון ואתם תוהים אם תוכלו להירשם לבוסטון, כרגע, עכשיו, הסתכלו פשוט על תוצאותיכם כאן. הנה דוגמה לאחד שבהחלט יכול להירשם:

אחד שנרשם