יום לפני קיומו של מרוץ אייל ב-17 בנובמבר האחרון, הודיעו המארגנים על קיצור המסלול מ-15 ל-10 קילומטרים. יועץ הבטיחות לא אישר את הריצה בקטעי הגשם לאחר הגשמים החזקים, וכשאין אישור של יועץ בטיחות לא ניתן כמובן לקיים שום אירוע המוני מכל סוג.

קוצר מ-15 ל-10 קילומטר בגלל הבוץ בשטח. מרוץ אייל האחרון | צילום: צלמי שוונג

עוד כתבות בנושא 
12 טיפים לריצה בקור ובגשם
5 מנטרות שירימו אתכם ויעזרו לכם לסיים אימונים ומרוצים
מה הריצה יכולה ללמד אתכם על עצמכם?

שינויים של הרגע האחרון

למרות שמרוץ אייל הוא אחד הוותיקים בארץ וידוע כאירוע מאורגן למופת, אפשר לומר שהיה די מפתיע לקרוא עשרות תגובות זועמות של נרשמים בפייסבוק. משפטים כמו "זה לא רציני, בושה וחרפה" או "זה זלזול ברצים, יכולתם למצוא פתרונות" הופיעו מיד בתגובות לפוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק של המרוץ, כמובן לצד פוסטים שתמכו בשינויים של הרגע האחרון.

אף אחד לא אוהב שינויים בתכניות, וזה נכון שככל שהאירוע גדול יותר, כך ההיערכות וההתרגשות לקראתו גדלים. וכן, יש אנשים שתכננו לרוץ 15 ק"מ לראשונה בחייהם במרוץ אייל או בנו על אימון איכותי בצורת מרוץ מאורגן. מצד שני, צריך לקחת דברים בפרופורציות – רק לחשוב מה היה קורה אם היו מאשרים ריצה בתנאי בוץ, ואחד המשתתפים היה מועד כשאחריו עוד עשרות רצים?

אירועי ספורט שמתקיימים בחוץ תמיד תלויים במזג האוויר. זה לא מתחיל ונגמר במרוץ אייל. גם את מרתון טבריה לפני שנה החליטו לדחות מיום שישי ליום ראשון בגלל מזג האוויר והגשמים, מה שגרם להרבה מאוד אנשים שהמועד לא התאים להם לוותר, למרות שהם התאמנו במשך חודשים. כזכור, גם סובב עמק שהוא האולטרה מרתון הגדול בישראל נדחה גם הוא בסוף אוקטובר בגלל גשמים. אפילו מרוץ השליחים "הר לעמק" בוטל ב-2018 למרות שאלפי משתתפים נערכו מבחינה לוגיסטית לאירוע חוויתי של 24 שעות ואלו רק דוגמאות מקומיות.

"מה עם תכנית מגירה?"

בעולם יש גם מקרים כאלו וביולי האחרון נסעו עשרות טריאתלטים ישראלים לצפון גרמניה כדי להשתתף באיירונמן המבורג אחרי הכנה של חודשים רבים. חלק מהם התכוננו לתחרות איש הברזל הראשונה שלהם והשקיעו המון באימוני השחייה. בסופו של דבר, אף אחד לא שחה שם. ברגע האחרון, המארגנים הודיעו על ביטול קטע השחייה בהמבורג בגלל ריכוז גבוה של אצות שגרם לזיהום במים והיה עלול לסכן את בריאות המשתתפים. התחרות הפכה לדואתלון, כך שלמעשה אף אחד מהמשתתפים בה לא השלים את המרחק המלא של תחרות איש ברזל. וכשהים הוא חלק מאותו אירוע ספורט אנחנו נחשפים להרבה יותר מקרים של דחיות ושינויים. טריאתלונים רבים בארץ הפכו לדואתלונים בגלל ים סוער, משחי מים פתוחים נדחים מדי פעם כי אף מארגן לא רוצה לסכן שום משתתף, וזה עניין שבשגרה.

גם במשחי המים הפתוחים, אם יש ספק – אין ספק | צילום: ניר עמוס

הטענה של חלק מהמגיבים הזועמים בעמוד הפייסבוק של מרוץ אייל היתה שהמארגנים יכלו לחשוב על סוג של "תכנית מגירה'" ולסגור כבישים נוספים. במקרה הזה צריך להבין שכל מרוץ שסוגר כבישים כפוף כמובן לאישורים של המשטרה ואלו מן הסתם דברים שנסגרים שבועות וגם חודשים לפני האירוע. זה נכון שיש גם דוגמאות למרוצים ששינו את המסלולים ברגע האחרון מסיבות כאלו ואחרות, אבל בדרך כלל מדובר במרוצי שטח שבהם לא צריך לשנות הסדרי תנועה ולכן קל יותר לעשות את זה.

בשורה התחתונה, קהל צרכני המרוצים בישראל שהולך וגדל עם השנים צריך ללמוד להיות לפעמים יותר סבלני, ולדעת שהמארגנים הם האנשים האחרונים שרוצים לבטל, לדחות, לשנות או לקצר. לפעמים פשוט אין ברירה כי הדבר היחיד שגובר על הרצון שלהם לשלמות האירוע הוא הדאגה לביטחונם של המשתתפים וכפי שאומר המשפט הידוע "אם יש ספק, אין ספק", ויותר נכון ברוב המקרים לומר שאם אין ברירה, אז פשוט אין ברירה.