לקחתי חלק בתחרות הישראמן האחרונה באילת ומאז אני די מוטרדת. זה היה האיירונמן המלא הראשון שלי, אולי גם האחרון. היה אירוע נפלא, מזג אויר נהדר, אני גם מרוצה מהתוצאה (בערך) ולאורך הדרך פגשתי אנשים נפלאים, אנשים שאיני מכירה, אני זוכרת את שמותיהם ממספרי החזה, הם חלקו איתי מספר רב של שעות מהיום הזה שהתכוננתי אליו כל כך הרבה זמן. איני מתאמנת בקבוצה, אני מאמנת את עצמי, כך טוב לי, אך לקראת התחרות הרביתי להתייעץ עם מכרים וחברים בעלי ניסיון. חלק מההמלצות אימצתי, את חלקן לא, אך את כולן אני בוחנת בעין ביקורתית ומדעית ואם איני מקבלת תשובה אני פונה לאנשי מקצוע כגון תזונאית ספורט או רופא ספורט שלשמחתי אני פוגשת אותם בשגרת עבודתי.
עוד כתבות ישראמן
סרטון הישראמן בהקרנת בכורה
25 תמונות מטורפות של ישראמן 2019
ישראמן 2019: כל מה שקרה בחצי איש ברזל
המשמעות של לקיחת משככי כאבים
לא אחת שמעתי על ההמלצה לצרוך כדורים משככי כאבים במהלך התחרות ולתשובתי שהדבר אינו בריא ואף מסוכן, כולם התייחסו בביטול. אבל הפעם נשברתי, בשטח ההחלפה T2, בתא הנשים, היינו שלוש, תהינו איך ממשיכים מכאן ואז בחורה צעירה, יפיפייה עם צמות הציעה לי לקחת אדוויל, מאחר והיה חשוב לי לצאת מהר לפני ארבע אחר הצהריים (כל מה שעניין אותי היה לצאת ללא פנס ראש), לא הספקתי לומר לה את דעתי ויצאתי לרוץ. אבל בגלל שאתם חשובים לי החלטתי לכתוב לה ולכם.
בכל מאמץ ספורטיבי, על אחת כמה וכמה מאמץ סבולת ארוך, אנחנו רוצים שכל מערכות הגוף יפעלו באופן מיטבי כך שמירב האנרגיה תופנה לשרירי השלד הפועלים. ללקיחת משככי כאבים השפעה על מערכות שונות בגוף שלנו וההשפעה אינה תמיד חיובית. בספרות הרפואית קיים שם כולל למשככים כאלו, Non-steroidal anti-inflammatory drug ובקיצור NSAID, והם כוללים תרופות המוכרות בשמות כמו אדוויל, נורופן ואספירין. משככי כאבים אחרים כגון אקמול שייכים למשפחה אחרת. אחד מהאיברים אשר מושפע מן התרופות הללו הן הכליות. לכליות תפקיד חיוני, לא סתם יש לנו שתיים, הן מסננות את הדם, הן שומרות על איזון חומרים חשובים בדם ועל PH תקין, משתתפות ביצירת כדוריות דם אדומות, קשורות לפעולת ויטמין D ומשפיעות על לחץ הדם, מצלצל לכם?
כל אלו חשובים מאוד בזמן פעילות גופנית. אתם רוצים שהכליות יתפקדו היטב, תמיד ובייחוד במאמץ גופני, לא כדאי לפגוע בהן. בזמן מאמץ גופני עצים ומתמשך הכליות עובדות קשה יותר, מכיוון שיש גם פירוק של שריר וכליות לא אמורות להתמודד עם סינון רב של חלבון. כאשר אנו לוקחים משככי כאבים (NSAID) הם משפיעים על מגוון מערכות, הם יכולים לעכב דלקת במערכת השלד-שריר ואני מניחה שזה מה שאתם רוצים, אבל הם גם מדכאים הורמונים המופרשים מהכליות (פרוסטהגלנדינים), זרימת הדם לכליות מופחתת, הכליות לא יפעלו ביעילות והסיכון לכשל כלייתי עולה. זה לא דבר של מה בכך, כשל כלייתי הוא מצב מסוכן שיכול להוביל לפגיעה בלתי הפיכה בכליות ולסכנת חיים.
משככי הכאבים אינם משפרים ביצועים
ככל שתיקחו יותר משככי כאבים, הסיכון גובר. העובדה שמאמץ ממושך מוביל גם להתייבשות, מחמירה את הסיכון לסבול מתופעות לוואי של תרופות אלה. בספרות הרפואית קיימים כמה מחקרים על נושא זה וכמובן שאפשר למצוא כאלו שלא מצאו השפעה מזיקה של משככי כאבים על תפקוד כלייתי במהלך מאמצי סבולת, אך הרוב המכריע לא מצאו כל השפעה חיובית של לקיחת משככי כאבים לפני או במהלך ספורט: הדבר אינו משפר ביצועים, אינו מפחית כאבי שריר או נזק שריר, אין בכך כל תועלת. מה שחלק מהמחקרים הראה הוא שנטילת משככי כאבים מגבירה את הסיכון לכשל כלייתי. דרך אגב, אם היו בודקים את כל מסיימי הישראמן בקו הסיום, מעל למחצית מהם היו ממשיכים בעליות ליוספטל עקב סיכון גובר לכשל כלייתי, אך הגוף הוא מכונה משומנת ומדהימה ואצל רובנו התפקוד התקין חוזר לנורמה תוך 24-48 שעות.
אשתף אתכם במחקר אחד שפורסם בשנת 2017 בו חילקו את 89 המשתתפים שלקחו חלק בריצת אולטרה מרתון של 50 מייל (80 ק"מ) לשתי קבוצות, האחת לקחה איבופרופן כל 4 שעות והשנייה קיבלה כדורי דמה (פלצבו). בסוף המרוץ 44% מכלל המשתתפים סבלו מכשל כלייתי, אך השכיחות היתה גבוהה יותר בקבוצה שלקחה משככי כאבים (52% מלוקחי הכדורים לעומת 34% מאלו שלא). זהו הבדל מובהק סטטיסטי ששם את לוקחי המשככים בקבוצת סיכון מוגברת לכשל כלייתי. אלו שלקחו משככי כאבים לא סבלו פחות מכאבים או היו בעלי ביצועים טובים יותר. לא אפרט כאן מאמרים נוספים, תצטרכו לסמוך עליי, קראתי הרבה, לא מצאתי עדות לתועלת כלשהי מלקיחת משככי כאבים בזמן תחרות, רק סיכון גובר לפגיעה במערכות הגוף. דרך אגב, יש לי משככי כאבים בבית. אני גם לוקחת כדור מידי פעם כשצריכה, אך לעולם לא אקח לפני יציאה לאימון. אם אני ממש לא מרגישה טוב, עדיף לדחות את האימון. באמת, עם כל הרצון לשפר תוצאה ולעמוד על הפודיום, חשוב שנשמור על עצמנו, אני וכנראה שגם אתם לא נשבור את שיא העולם ולא ניקח מדליה אולימפית אבל אנחנו כן רוצים להיות ביום ההולדת של הילד בשבוע הבא.
גם המאמנים מודעים לכך
כאשר משהו משתבש, כאשר הגוף לא יכול יותר, עלינו לעצור. לקיחת משככי כאבים משבשת לנו את סף הכאב ולכן גם את יכולת השיפוט. בזמן מאמץ כל כך עצים וארוך חשוב שנהיה מפוקסים ונקשיב לגוף, אתם פוגעים לעצמכם ביכולת ההקשבה. אם אני, שאיני מעורבת בקבוצות טריאתלון וריצה, ולא מתחרה הרבה נחשפתי כמה פעמים לתופעה זו, כנראה שהיא נרחבת. אין לי ספק שהמאמנים מודעים לה ואולי אף ממליצים על לקיחת משככי כאבים בזמן פעילות סבולת עצימה וארוכה. אני חושבת שזה חוסר אחריות. אני מלמדת את הסטודנטים שלי ששיעור חינוך גופני אינו שווה אם אחד התלמידים שלך נפצע. יש פציעות כגון תאונות אופניים או טראומות שלרוב איננו יכולים למנוע אך במקרה זה עליכם לנהוג באחריות, אינכם יודעים כיצד המתאמנים שלכם יגיבו, כיצד הגוף שלהם יגיב, אילו תרופות נוספות הם נוטלים ואתם אחראים לכך.
רוצים לתת להם משהו שיעזור ברגעים קשים? סוכריית תיק תק תעשה בדיוק את אותו הדבר, על "אפקט הפלצבו" בזמן פעילות גופנית יכולה לספר לכם בהזדמנות אחרת. מקווה שהצלחתי להכניס קצת ספק אצלכם, תהיו מתאמנים ביקורתיים, אל תעשו כל מה שאומרים לכם, תתייעצו עם אנשי מקצוע ותשמרו על עצמכם, לא שווה לסכן את בריאותכם. האיירונמן נגמר אחרי 13 שעות, החיים ממשיכים.
ד"ר מיכל פנטנוביץ | עובדת במרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא, ומרצה במכללה האקדמית בוינגייט
רשימת מקורות חלקית למאמר:
1. Lipman, G. S., Shea, K., Christensen, M., Phillips, C., Burns, P., Higbee, R., … & Krabak, B. J. (2017). Ibuprofen versus placebo effect on acute kidney injury in ultramarathons: a randomised controlled trial. Emerg Med J, 34(10), 637-642.
2. Da Silva, E., Pinto, R. S., Cadore, E. L., & Kruel, L. F. (2015). Nonsteroidal anti-inflammatory drug use and endurance during running in male long-distance runners. Journal of athletic training, 50(3), 295-302.
3. Küster, M., Renner, B., Oppel, P., Niederweis, U., & Brune, K. (2013). Consumption of analgesics before a marathon and the incidence of cardiovascular, gastrointestinal and renal problems: a cohort study. BMJ open, 3(4), e002090.
סוף סוף מישהו (מישהי?) אומר את זה! כתבה פשוט מעולה וחשובה. זוהי אכן תופעה נרחבת בקרב ספורטאי הסבולת החובבנים ואף פעם לא הבנתי אותה (וגם התנגדתי אליה כמתאמנת או מאמנת. מעבר לזה שאני בחיים לא אקח תרופה בלי לבדוק קודם את ההשפעות הנלוות שלה. על אחת כמה וכמה כשהגוף נמצא גם ככה תחת סטרס גדול). אפשר אולי להסביר את השימוש במשככי כאבים במטרה להשפיע על המוח שלנו בעצם ("לא כואב = אני לא עייף = אפשר להמשיך"), ואז אפקט הפלסבו יכול לעשות את אותה עבודה בלי תופעות הלוואי המסכנות
מה עם אקמול או משכחים שלא ממשפחת NSAID?
הי, יש פחות מחקרים שנעשו על פארצטמול. האחד שאני קראתי מצא השפעה דומה.
הזכרת אספירין
מה לגבי אנשים שלוקחים אותו באופן קבוע כטיפול מניעתי? האם רק לקיחה במהלך המאמץ בעייתית? האם כדאי באופן מכוון להרחיק את זמן הלקיחה מסיום המאמץ?
האם ג
בהחלט חשוב לברר באופן מעמיק, ממליצה להתייעץ עם רופא (אחד שמבין בספורט, אולי גם עם נפרולוג). הימנעות מהתייבשות עוד יותר חשובה במקרה כזה.