לטור מס' 01 של טובה קידר | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 |
בעוד כשבוע ב-12.7, תיערך תחרות Challenge Roth למרחק איש ברזל בגרמניה. גם אני רשומה לתחרות הזו ועל ההכנות לקראת התחרות אני כותבת טור שבועי בשוונג.
מעולם לא התנסיתי בסמים אך האופוריה שחוויתי לאחר המחנה אימונים האחרון, לוותה בתחושת ריחוף וריאות מלאות בסיפוק ועוצמה. בנקודה הזאת ידעתי בתוך תוכי שאעמוד באתגר!
שבועות ספורים לפני התחרות בצ'לנג' רות' יצאנו למחנה אימונים מסכם. המחנה התקיים השנה במרום גולן עם תכנית שכללה כ-300 ק"מ רכיבה, 5-9 ק"מ שחייה ו-35 ק"מ ריצה (לחזקים מרחקים גדולים יותר כמובן). אין תחליף ליציאה למחנה מסוג זה עם חברי הקבוצה שלך. עברנו חוויה מאד מגבשת מבחינה חברתית. כמובן שבמקביל, כל אחד ואחת התמקד בעבודה אישית כשהמטרה ברורה: לחדד את היכולות שצברנו במהלך החדשים האחרונים וכמובן להתנסות ב"דבר האמיתי". לשם כך התאמנו כ-20 שעות במשך 3 ימי המחנה. הניתוק מהבית וההתרכזות במטרות העומדות בפנינו חשובים במיוחד. כל אחד ניסה להפיק את האימון הטוב ביותר ובעזרת צוות המאמנים והחברים, התוצאות לא איחרו לבוא.
באימונים הממושכים, הגעתי להרבה תובנות והחלטות כיצד לנהל את התחרות בצורה הטובה ביותר עבורי. תזונה מתאימה, ביגוד, התארגנות והמעברים ולא פחות חשוב ההתאוששות בין אימון לאימון. למרות שהיו אלה ימים מאד אינטנסיביים סיימנו את המחנה בתחושה של התרוממות הרוח. העזרה ההדדית, העצות, החיזוקים לאורך המסלול, הליווי האישי של צוות המאמנים לאורך כל הדרך וכמובן סיום מרגש ללא פציעות וחבלות, כל אלה היוו אבן דרך חשובה במסע הארוך לתחרות.
אין ספק שיש הרבה חששות, פחדים וסקרנות איך הגוף יתנהג בתחרות ובעיקר איך אעבור את המשוכה הקשה של הריצה הארוכה בתום הרכיבה. אך בכל זאת יש הרגשה של נחת ורוגע. החלטתי, יהיה מה שיהיה, אעמוד במשימה! בשלב הזה עומדים בפני שני "מכשולים" נוספים. האחד, לספר לנכדיי שהורגלו ללוות אותי ל"חצי ישראמן" באילת, שהפעם נשארים בבית. קשה להם להאמין שסבתא לא תיקח אותם לתחרות ועוד איש ברזל מלא. האתגר השני, לצלוח שבוע טיפול מלא בארבעת נכדי, כשהוריהם יסעו לחגוג יום הולדת בטרק באירופה (מצאו להם זמן).
במחשבה שנייה, הם לא ממש אתגרים לעומת האתגר העיקרי והוא עמידה בלוח הזמנים של התחרות בצ'לנג' רות'. לשמחתי, תכנית האימונים מתחילה עכשיו להיות פחות תובענית. לרוץ "רק" 14 ק"מ ולא 30 נראה פתאום "קל" ואפשרי. לשחות 3 ק"מ במקום 4.5 ממש "משחק ילדים". לעומת זאת, בשבת הקרובה נרכוב 180 ק"מ ואחריהם נרוץ, לא פשוט, אבל אחרי מה שעברנו עד כה, אפשרי בהחלט. ככה זה כשהפרופורציות משתנות. להשכים ביקיצה טבעית ליום מנוחה, הופך למתנה והפינוק הכי גדולים שאפשר לקבל כמה שבועות לפני התחרות.
