האוכל הוא מרכיב מרכזי בחיינו, בתקופות מסוימות אפילו יותר מאשר באחרות. למשל בתקופת הסגר (קורונה) בחודש מארס עלה באופן משמעותי מספר האנשים אשר עסק בבישול ובאפיה ביחס לכל תקופה אחרת. עם החזרה והשהייה (הכפויה) בבית, חזר העיסוק במזון החל משלבי ההכנה ועד שלב ההגשה והאכילה.
מה עושים עם כל התיאבון הזה? | צילום: Image by Steve Buissinne from Pixabay
עוד כתבות בנושא
מה ההבדלים העיקריים בין דיאטן קליני ליועץ תזונה?
ניסיתם כבר תזונה טבעית במהלך הריצה?
מדוע פעילות גופנית כל כך חשובה לדיאטה?
המדיה החברתית מלאה בתמונות מעוררות תיאבון ולצד הבישול והאכילה יש גם את הפן הבריאותי, חשש מהשמנה והתמודדות עם עליה במשקל. במיוחד בתקופות שאינן שגרתיות, גם העיסוק ב"דיאטה" הופך להיות אינטנסיבי יותר, בפרט בקרב ספורטאים אשר נוהגים להתאים את התזונה לעיסוק הספורטיבי ופעמים רבות "מרשים לעצמם" לאכול יותר על רקע הפעילות הגופנית העצימה. בהעדר פעילות ספורטיבית בהיקף הרגיל, נדרשה התאמה של התפריט ומכאן שוב עיסוק בנושא המזון.
במחקר ניסויי שנערך ב- 1944 באוניברסיטת מינסוטה אשר זכה לכינוי "ניסוי ההרעבה של מיניסוטה", התנדבו 36 גברים צעירים להשתתף בניסוי של כשנה אשר כלל גם שלב של 6 חודשים של "חצי הרעבה" – תזונה בהיקף קלורי של חצי מכמות הקלוריות המומלצת ביום. במהלך 6 החודשים הללו, דווחו שינויים משמעותיים מאוד אצל הנבדקים מעבר לירידה במשקל: ירידה בטמפרטורת הגוף, ירידה בקצב הלב ודחף מיני, וברמה הפסיכולוגית התנהלות בעלת גוון אובססיבי בכל האמור במזון (תסמינים אשר מאפיינים הפרעות אכילה). גם לאחר שחזרו לתזונה רגילה, השיקום הפסיכולוגי היה איטי במובהק ביחס לשינוי הפיזיולוגי וחזרה למשקל מקורי. אחת המסקנות היתה כי רעב מתמשך מביא לשינוי אישיותי ממשי על אף שלכאורה מדובר בתופעה פיזיולוגית (חיבור גוף נפש).
מעבר לאפקט הרעב, חשוב להבין כי מזון הוא צורך: צורך ראשוני ובסיסי. צורך שחייב להיות מסופק על מנת שכל הצרכים האחרים יוכלו להתממש, וזאת לפי המודל של פירמידת הצרכים של מסלאו. וכאשר צורך הוא בסיסי וראשוני ניתן להניח שיהווה מקור להשקעת משאבים (כולל אלה האמוציונליים).
פירמידת הצרכים של מסלאו
העיסוק האינטנסיבי בתזונה במדיות החברתיות וברשת בכלל
נראה שדווקא אנשים המודעים לאורח חיים בריא וחיים אותו, עסוקים בתזונה יותר מאחרים וזאת היות וככל הנראה הם חווים רעב יותר מאנשים אחרים. הרי אכילה אינה תוצר של גחמה, אלא של מחשבה והקפדה. על מנת לשמור על משקל או להפחית במשקל (משימות אשר הופכות קשות יותר עם העלייה בגיל) יש להפחית צריכת קלוריות ומכאן שפרקי הזמן בהם נחווה רעב גדלים. ואם רעב גורם לשינוי אישיותי ובפרט התנהלות בעלת גוון אובססיבי בכל האמור במזון, נוכל להבין את האמוציות הרבות המאפיינות דיונים בקבוצות העוסקות בדיאטות כאלו ואחרות, ובעיקר את האדיקות והאמונה החזקה של כל מאמצי הדיאטות אשר אינם מהססים גם לבקר דיאטות אחרות או לעיתים בחירות תזונתיות של הסובבים אותם.
במדיות החברתיות השונות (פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ) ישנן קבוצות שונות אשר הוקמו על ידי אנשים המודעים לאורח חיים בריא, ואשר אימצו סגנון תזונה או דיאטה של מוביל דעה כזה או אחר. האמוציות כה גדולות והדעות כה נחרצות עד כדי כך שבחלק מן הקבוצות אפילו נעשה שיימינג לחברי קבוצה או חברי קבוצה לשעבר, אשר זנחו את הדיאטה הספציפית ובחרו בשיטת תזונה שונה. לעיתים, הקבוצות הללו מונות עשרות אלפי אנשים כך שהתוצאה יכולה להיות נזק תדמיתי חסר תקדים.
אז בין אם העיסוק האינטנסיבי בתזונה הינו תוצר של רעב מסוים או של צורך בסיסי, מספר הקבוצות העוסקות בתזונה גדול מאוד ביחס למספר הקבוצות העוסקות במרכיבים אחרים של אורח חיים בריא, אימון או בריאות. כמו ריבוי הקבוצות, כך רב מספר התגובות ועוצמתן. חשוב לזכור כי אורח חיים בריא הוא גם אורח חיים מאוזן המאפשר הרפיה ורוגע, ולכן מומלץ להשקיע אנרגיות ומשאבים באופן מאוזן בכל מרכיבי אורח החיים הבריא, לשמור על "ראש פתוח" ולדעת לקבל דעות אחרות ושינויים. אין אמת אחת.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר קרוב ל-35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט
