סדרת המרוצים 4 המדבריות (4 Deserts) זוכה להכרה רחבה בתור סדרת תחרויות הריצה היוקרתית והמובילה בעולם. אוסף ייחודי של אירועים ברמה עולמית המתרחשים במדבריות הגדולים ביותר על פני כדור הארץ. הסדרה מורכבת ממרוץ סהרה שבנמיביה, מדבר גובי שבסין, מדבר אטקמה שצ'ילה והמדבר האחרון (הקפוא) באנטרקטיקה. המתחרים מאותגרים מעל ומעבר לגבולות הסבולת הגופנית והנפשית. הם נדרשים לעבור 250 ק"מ בשישה ימי ריצה על פני שטח ובתנאי אקלים משתנים ומאתגרים, כאשר חייבים לסחוב את כל הציוד והמזון בתרמיל על הגב, כשרק מקום לינה באוהל ומים מסופקים להם.
צ פ ו || סרטון המסכם את מרוץ המדבר גובי שבסין
כל אחד מארבעת המדבריות הוא ייחודי. המתחרים חווים מסע דרך המקומות היבשים, החמים, הקרים ועם הרוחות החזקות ביותר עלי אדמות, הבוחן את הגבולות הפיזיים והנפשיים שלהם. הם נחשפים לתרבויות עתיקות ומוקפים בנוף מדהים. המתחרים משלימים את האירועים כחלק ממשפחה חדשה – יחידים וקבוצות מפינות רחוקות על פני כדור הארץ מרקעים שונים, דתות ותרבויות שונות, מלוכדים יחד על ידי אופן חשיבה משותף וחוויה משותפת שאין כמותה.
כתבות אולטרה נוספות בשוונג
למה שמישהו ירצה לרוץ את הספרטתלון למרחק 246 ק"מ בפעם הרביעית?
"מדגסקר", זה לא רק סרט של דיסני, זה גם אולטרה קטלני
ארגז כלים || 10 דברים שאף אחד לא יגלה לך על אולטרה מרתון
המרוץ מציין השנה, 50 אירועים שנמשכים כבר 14 שנים עם כ-7,300 מתחרים מכ-100 מדינות, אשר השתתפו במרוצים השונים. רוב המתחרים משתתפים באחד ממרוצי הסדרה, כאשר חלקם חוזרים להשתתף במרוץ נוסף (או יותר) בשנים שלאחר מכן. המגזין טיים דירג את ארבעת מדבריות כאחד מעשרת אירועי הסבולת בעולם במשך שנתיים רצופות והמרוצים זכו לכיסוי תקשורתי רב.
סדרת המרוצים בוחנת את הגבולות הפיזיים והנפשיים של הרצים | צילום: אלבום פרטי
למתחרים המשלימים את כל סדרת המרוצים מוענק תואר ה-"4 Deserts Club". תואר ה-"4 Deserts Grand Slam" מוענק למתחרים שסיימו את כל ארבעת המרוצים המדברים בשנה אחת (ינואר-דצמבר). עד היום רק 47 מתחרים מרחבי העולם השלימו את האתגר וזכו בתואר. אני הישראלי הראשון המתחרה להשלמת הגרנד סלאם לשנת 2016 ועד כה סיימתי בהצלחה 2 מתוך 4 המרוצים ובהם את סהרה וגובי ולפני עדיין אטקמה ואנטרקטיקה.
את סדרת המרוצים הזו הכרתי מצפייה בסרט הדוקו "רצי המדבר", העוקב במשך שנה אחרי מספר רצים המנסים להשלים את ה-Deserts Grand Slam 4. מיד היה לי ברור שזה יהיה האתגר הבא שלי וכמה ימים לאחר מכן, כתשעה חודשים לפני המרוץ הראשון בסדרה, נרשמתי לארבעת המרוצים. עד כאן החלק הקל והפשוט של הסיפור. בימים שלאחר מכן התחלתי לקרוא וללמוד על סדרת המרוצים על הציוד הנדרש, מבנה המרוץ, המסלול, מזג האוויר ועוד. היה לי ברור שזה לא דומה לשום דבר שעשיתי עד עכשיו.
שלב ההכנות והאימונים מתחיל
ציוד החובה כולל תיק ריצה בנפח 25-32 ליטר, שק שינה, ביגוד לריצה, ביגוד חם, ביגוד נגד גשם, עזרה ראשונה, מערכת שתייה וציוד חירום. האוכל הנדרש כולל תזונה של 2,000 קלוריות מינימום ליום, אלקטרוליטים, תוספי שתייה ומשקל התיק ללא מים נע בדרך כלל בין 7 ק"ג, למסתפקים במינימום הנדרש ועד 13 ק"ג. שימושיות ומשקל נמוך הם הפרמטרים העיקריים לבחירת הציוד. התחלתי בחיפוש אחרי ציוד ואוכל מתאימים והבנתי די מהר שבארץ אני לא אמצא את הנדרש. שעות וימים מול המחשב באיתור ורכישה של ציוד, בדיקתו באימונים וביצוע השלמות רכישה בהתאם, הם תהליך שנמשך למעשה עד היום גם לאחר השלמת שני המרוצים הראשונים.
אנרגיה מדהימה על קו הזינוק והתרגשות לקראתה
תכנית האימונים והתזונה הורכבה עבורי על ידי ד"ר שון פורטל המלווה אותי כבר כעשר שנים מאז שהתחלתי לרוץ. אימונים יום יומיים הכוללים אימוני כוח, אימוני רכיבה ובעיקר אימוני ריצה שונים כשנפח האימונים עולה מדי שבוע. ניסוי מרכיבי תזונה שונים ובניית תכנית תזונה יומית למרוץ הכוללת תזונה במנוחה ובמהלך הריצה והמבוססת על אורך המקטעים היומיים ואומדן קצב הריצה. אימוני הריצה כוללים ריצות סבולת וריצות שטח עם תיק במשקל של 10-12 ק"ג, תרגולת סוגי תזונה ושתייה בריצה, סימולציות של מספר ימים הכוללים ריצות של 30-50 ק"מ ותרגול תזונה מלאה במנוחה ובריצה בהתאם לתכנון בפועל.
המרוץ הראשון: נמיביה (סהרה)
בחודש מאי נפגשנו בבית מלון בעיר Swakopmund בנמיביה ומתחילים לפגוש ולהכיר רצים נוספים ואת אנשי הצוות המארגן. יום שבת אחרי ארוחת הבוקר נפגשנו לתדריך וקיבלנו הסברים לגבי השבוע הקרוב. אחרי התדריך מבצעים לכל הרצים בדיקת ציוד ושקילה של התיקים ומקבלים את מספרי החזה. לאחר ארוחת הצהרים עולים לאוטובוסים ולאחר כארבע שעות מגיעים למחנה הלילה הראשון הממוקם בקרבת הים. את פנינו מקבלים בשירה וריקודים בני שבט מקומיים, האווירה מדהימה ויש התרגשות כללית לקראת מחר. רוחות חזקות וקרירות שקיבלו את פנינו מתגברות עם רדת החשיכה ואנחנו מתארגנים באוהלים, מוסיפים שכבות לבוש ומתחממים סביב מדורות.
היום הראשון: מתעוררים בשעה חמש וחצי בבוקר, חושך וקר בחוץ ואני מתחיל להתארגן באוהל ויוצא לאכול ארוחת בוקר סביב המדורה. לאחר מכן מתקיים תדריך הסבר לגבי המקצה היומי הכולל הסבר ותיאור כללי של המסלול, מיקום נקודות הביקורת ומילוי מים, מזג אוויר צפוי ועוד.
מחנה האוהלים בו ישנים המתחרים | צילום: אלבום פרטי
הזינוק מתוכנן לשמונה בבוקר ואני עושה הכנות אחרונות, ממלא מים, מכין בקבוק איזוטוני, מוודא שהכל במקומו ושם עלי את התיק. אנרגיה מדהימה על קו הזינוק והתרגשות לקראתה. יוצאים לדרך. אני משתדל לשמור על הקצב המתוכנן, לשתות, לאכול ולקחת את התוספים על פי התכנון. הנופים מהפנטים והריצה עוברת לי די בקלות. אני מגביר את הקצב. המסלול עובר בנופים ותוואי שטח משתנים 34 ק"מ מאחוריי ועוד 3 ק"מ לסיום הקטע היומי. התוואי נהיה חולי, שוקעים בחול, הנעלים מתמלאת חול אך הדגלים לפני קו הסיום ומחנה הלילה של היום השני הנראים מדי פעם בין הדיונות מבהירים שהסוף קרב וגורמים לי עוד להגביר את המהירות. אני חוצה את קו הסיום כשעה לפני הזמן שתכננתי.
היום השני: זינוק בשמונה בבוקר למקצה היומי של 42 ק"מ. התוואי בחצי הראשון לאורך חוף הים הוא חולי בעיקר ובהמשך פונה לעומק המדבר והטמפרטורות עולות בהתאם, תוואי השטח ופני השטח משתנים והם טכניים ברובם. מרב תשומת הלב נתונה לבחירת מיקום הצעד הבא ושמירה על כמויות ומרווחי השתייה והתזונה.
היום השלישי: אכלתי את ארוחת הבוקר קצת מאוחר מדי ואני מרגיש כבדות בתחילת הריצה ולמרות החום לא מצליח לשמור על תכנית השתייה והתזונה בשעתיים הראשונות של הריצה. בסביבות הק"מ ה-30 של הריצה זה מתנקם בי. אני חש עייפות וכל הניסיונות ל"השלים" את התזונה והשתייה החסרים לא ממש עוזרים. הקילומטרים האחרונים ארוכים ואני משלים את 42 הק"מ בקושי רב, חוצה את קו הסיום וחש סחרחורת וחולשה. התייבשתי.
היום הרביעי: ממתינים לזינוק. מאז אתמול ומרגע ההשכמה ניסיתי להחזיר נוזלים ולשמור על מאזן שתייה מסודר אך לא הצלחתי כל כך לאכול. אני מחליט לעשות את היום בהליכה ולשמור כוחות ל"יום הארוך" מחר. יוצאים לדרך ואני מקפיד לשמור על התזונה, לשתות תכופות ולשלב יותר משקאות איזוטוניים. לאחר כ-3 ק"מ אני עובר לריצה בקצב איטי ומשלב קטעי הליכה לחלופין עד לקו הסיום. אני משלים את המקצה היומי של 41 ק"מ בתחושה כללית טובה ומרגיש טוב יותר מאשר בתחילת היום.
רוב התוואי חולי ומנסים למצוא היכן לדרוך כדי לא לשקוע
היום החמישי: זהו ה"יום הארוך". ממתינים לזינוק ואני שקוע במחשבות על מסלול 77 הק"מ שעלינו לעבור היום. עד היום רצתי במרוצים של עד 42 ק"מ והגעתי רק פעם אחת בריצת אימון ל-50 ק"מ. דקה לשמונה, ספירה לאחור ויוצאים לדרך. כמעט מההתחלה וב-20 הק"מ הבאים רוב התוואי חולי ומנסים למצוא היכן לדרוך כדי לא לשקוע. לאחר כ-24 ק"מ מזהים את תחילתה של דיונה והמסלול ממשיך למרגלות ובמקביל לדיונה. לאחר כ-5 ק"מ נוספים עולים על הדיונה. השיפוע חד מאוד, הרגלים שוקעות עד מעל הקרסול ומדי פעם נעזרים בידיים. מגיעים לקצה הדיונה וממשיכים על קו הרכס של הדיונה. הנוף מימין ולפנים הוא של דיונה אין סופית ומשמאל בתחתית הדיונה מרחבים עד האופק. השילוב של הריצה והנוף הוא מושלם. 37 ק"מ מאחורינו והמסלול יורד מהדיונה בשיפוע חד. התוואי הוא מישורי בעיקרו ופני השטח משתנים. חול, אבנים, משטחי מלח ושילובים שלהם יחד.
המסלול מתקרב לחוף הים והטמפרטורות נעשות נוחות יותר. 50 ק"מ מאחורי וההרגשה טובה. אני מתמלא אנרגיות ומגביר את הקצב. עוד 10 ק"מ חולפים, השמש שוקעת, המסלול עובר על המצוק מעל הים והק"מ עוברים בתחושת ריחוף וחיבור מדהים לטבע. דקות הריצה האלו מהוות מענה מושלם לשאלות של "מה אני עושה פה" ו"למה אני צריך את זה" שצצו ברגעי הקושי בימים האחרונים. המסלול יורד לחוף הים, חושך ואני רץ לבדי לאור אלומת פנס הראש. רוח חזקה מכיוון הים משולבת לחות גבוהה ומליחות באוויר ואני מתרכז בחיפוש אחר המקלורים (סטיקלייטים) המסמנים את המסלול, בבחירת הנתיב הנוח לריצה ובזיהוי מפגעים אפשריים כולל כלבי ים שכמעט דרכתי עליהם.
73 ק"מ לפי הנווטן (Gps) ואני מחפש סימן כלשהו לנקודת הסיום. המסלול מתחיל להתרחק קצת מחוף הים וברור לי שאני ממש קרוב. עוד כמה דקות עוברות ואני מזהה את המאהל אך קו הסיום עדין לא נראה. הקילומטר האחרון ארוך מאוד, אני מגביר את הקצב ורץ לפי הסטיקלייטים קו הסיום לפנים ואני חוצה אותו. תחושת סיפוק ואושר ממלאים אותי.
היום השישי והאחרון: 11 ק"מ אחרונים למרוץ. האנרגיות מסביב גבוהות ויוצאים לדרך. המסלול מתחיל בתוואי חולי, עובר לתוואי סלעי, קצת עליות וירידות ולאחר כ-4 ק"מ עוברים למשטח מלח. הקצב מהיר יחסית ואני מחפש את קו הסיום באופק. עוד כמה קילומטרים עוברים, טיפוס על דיונה קטנה ואני חוצה את קו הסיום. הסתיים המרוץ הראשון. עוד חמישה שבועות המרוץ השני במדבר גובי בסין.
ראיתי את הסרט מרותק. נדמה לי שאבי ממעיט כאשר מתאר את המירוץ "בוחן את הגבולות הפיזיים והנפשיים". זה הרבה מעבר לכך. זכור לי מהסרט שבאחד המירוצים אחד המשתתפים לא הגיע לסיום, הרצים שהגיעו יצאו לחפשו והביאו אותו למאהל מת.
Your videos are great compared to most or all of the others on you tube. Clear concise and to the point without lots of wasted tin.h.Teamk You
בגלל זה אני מעדיף מכון כושר 🙂 גוף ראשון אין עליכם!!
I can't keep up with Daniel Greenfield. I can't even manage to read as quickly as he produces lengthy piece after lengthy piece, of essential, existential thoughts, written sometimes in near-poetry. Several people told me that I absolutely Must Read &qnit;Caunobals, Vampires and Terrorists — Oh MY!" and I will… soon. I was actually on my way there when I was waylaid by his next post. "The Warrior's Tale" is truly inspired, a word I don't use lightly. Here's an excerpt. …. It is the warrior's tale that makes walls. That says this is the land that we have fought… Was this answer helpful?
You con'ludt pay me to ignore these posts!