בירת הונגריה. השחייה בבריכה מתחילה השבוע. מקצי משחי המים הפתוחים (Open
Water) והשחייה האמנותית כבר מסתיימים. חגי אשלגי על תחרות המים הפתוחים, הותיקים ומבט לקראת אליפות אירופה בשחייה
מאת:חגי אשלגי
תחרויות השחייה במים פתוחים מתקיימות באגם בלטון, דרום מערבית לבודפשט. האגם, הידוע גם בכינוי "הים ההונגרי", הוא כיום מרכז תיירותי. מעטים זוכרים כי שם נערכה מתקפת הייאוש הכושלת האחרונה של הצבא הנאצי נגד הצבא האדום, במרץ 1945.
מקצי המים הפתוחים כוללים שלושה מרחקים –5 ק"מ, 10 ק"מ ו-25 ק"מ. עבור מי שאינם שחיינים, הדרך להבין את המרחקים היא "לתרגם" אותם לריצה על ידי הכפלה ב-4 (פחות או יותר), אם כי היכולת של השחיינים לשמור על קצב גבוה לאורך זמן, גדולה מזו של הרצים, וזמניהם "משתפרים" לעומת הרצים ככל שהמרחק עולה.
דוגמאות – שיא העולם ב-50 מ' חתירה לגברים עומד על 20.91 שניות, ובריצת 200 מ' (כפול ארבע – זוכרים?) הוא 19.19 שניות; שיא העולם ב-100 מ' חתירה לגברים – 46.91 שניות, ובריצת 400 מ' הוא 43.18; בשחיית 200 מ' – 1:42, ובריצת 800 מ' – 1:41.11; ב-400 מ' חתירה לגברים – 3:40, ובריצת מייל (1,609 מ') – 3:43, וכו'.
המשך ההיקש מעלה שמשחה ל-5 ק"מ במים פתוחים ניתן להקביל בערך לריצת 20 ק"מ בכביש, משחה ל-10 ק"מ – לריצת 40 ק"מ, ומשחה ל-25 ק"מ – לריצת 100 ק"מ. עוד משותף למרוצי כביש ולמשחי מים פתוחים, הוא שהמתחרים חשופים לתנאים משתנים, רוחות, זרמים, ועוד.
עכשיו ההבדלים – ברבות מתחרויות הריצה הארוכות – ובמרתון בפרט – מתחילים המובילים בדבוקה. עד השלב בו החזקים פורצים קדימה ומנפצים את דבוקת ההובלה – שלב שלאחריו נפתחים פערים של דקות ארוכות בין 20 הראשונים – עד לקו הסיום.
תחרויות המים הפתוחים מתפתחות אחרת. דבוקת הובלה נוצרת, אך בסוף המשחה, הפערים בין עשרות שחיינים מובילים, נמדדים בשניות בלבד.
כך היה בשבוע שעבר במשחה ל-10 ק"מ שנערך באגם בלטון. המנצח הגרמני, אלוף העולם והאלוף האירופי תומאס לורץ, סיים את המשחה ב-1:54:22. שעות. מיכאל דימיטרייב הישראלי הגיע במקום ה-20, בפער של 54.3 שניות בלבד מהמנצח. הפער בין המקום הראשון לשלישי עמד על 4.1 שניות. לשם השוואה, באליפות אירופה למשחי מים פתוחים לפני שנתיים, הגיע דימיטרייב במקום החמישי בפער של 4.6 שניות בלבד מהמנצח (בזמן של 1:52 שעות). אגב, במשחה ל-10 ק"מ באולימפיאדת בייג'ינג, הפרידו בין הראשון לשלישי 2 שניות בלבד! בריצות מרתון ברמה עולמית, מעולם לא היו פערים קטנים כל-כך בין 20 הראשונים.
בחזרה להשוואת הזמנים בין ריצה לשחייה (הכפלה פי 4) – במשחה ל-25 ק"מ מים פתוחים, זמנו המנצח בשבת באליפות אירופה באגם בלטון היה – 5:16 שעות. לשם השוואה, שיא העולם הרשמי בריצת 100 ק"מ עומד על 6:13 שעות. כפי שאמרנו, ככל שמתארך המרחק, המשוואה נוטה לטובת השחיינים.
יוצא, שפערי הזמנים בין הזוכים במדליות במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים, קטנים מפערי הזמנים בין הזוכים במשחה הקצר יותר ל-1,500 מ' בבריכה, וודאי קטנים משמעותית מפערי הזמנים בתחרויות ריצה באורך דומה.
למה זה קורה?
דראפטינג בשחייה
בשנת 2008 התפרסם בג'ורנל למדע ורפואת ספורט מחקר של חוקרים פורטוגזים, שבחנו את היקף השפעת ה"גרר" בגופים בתנועה תת מימית אחד אחרי השני– דראפטינג. במרחק גרר מינימלי, נמצא כי הגוף השני במים נהנה מגרר מופחת בשיעור של כ-44% לעומת המוביל. אפקט חיסכון הגרר הולך ופוחת ככל שגדל המרחק בין הגופים, אך ממשיך להתקיים, לשיטת החוקרים, עד לפער של כ-9 מ'. לדברי החוקרים, במרחק של 6 מ' בין הגופים, אפקט הגרר עדיין מייצר יתרון של כ-15.5% לגוף השני.
הממצאים אינם ניתנים ליישום מדויק אחד לאחד לשחיינים, גם כיוון שחלקים מגופם מצויים מחוץ המים ובחיכוך עם אוויר, וגם כיוון שהשחיין המוביל מייצר תנועה מימית נוספת באמצעות בעיטות רגליו (למרות שכדאי לשים לב, שככל שגדל המרחק, נוטה פעילות הרגליים של השחיינים להצטמצם). למרות זאת, המסקנות חד-משמעיות. מידת ההנאה מגרר מופחת של השחיין השוחה דבוק לרגליו של שחיין מוביל לפניו, היא דרמטית.
תופעה זו קיימת רק מקום שבו השחיינים יכולים לשחות ממש אחד אחרי השני – כמו במשחי מים פתוחים – דבר שלא ניתן בתחרויות בבריכה. מעבר לכך, בניגוד למתחרים בתחרויות "יבשתיות", היכולת של שחיין מוביל לבדוק מה המרחק והמצב של הדולקים אחריו, הוא כמעט אפסי.
כל אלו יוצרים מצב בו במשחי מים פתוחים, אין יתרון לפריצה קדימה לפני הסיומת. מיקום, חיסכון באנרגיה, הכנה לספרינט הסיום וסיומת חזקה, הם גורמים משמעותיים בהשגת תוצאות במשחי מים פתוחים – מעט בדומה למרוצי אופניים (כאלו שאינם מסתיימים בראשו של הר). כמובן שתנאי הכרחי הוא היכולת להגיע לחצי ק"מ האחרון בדבוקת ההובלה.
אם כך, הישראלי דימיטרייב מצוי ללא ספק בחבורה המובילה בעולם במשחה ל-10 ק"מ. כנראה שבשלב זה, חסרות לו החדות והסיומת כדי להעפיל לדוכן המנצחים.
מאסטרים בשבדיה
בד בבד, ועוד לפני אליפות אירופה, סיימה משלחת של שחיינים ותיקים ישראלים להתחרות באליפות העולם לוותיקים בשבדיה. דומה כי העומק והאיכות של שחייני ה"מאסטרס" בעולם כולו, רק הולכים וגדלים עם השנים. חלק מהתוצאות בקבוצות הגיל, פשוט מדהימות. גם מול תחרות קשה, חוזרת המשלחת הישראלית עם הישגים לא רעים, כולל מדליות. בפרט נכון הדבר לנוכח העובדה שלא מעטים מבין בכירי השחיינים הוותיקים בישראל, לא הגיעו השנה לאליפות העולם.
אליפות אירופה בבריכה – החל מיום שני
מכל מקום, העניין באליפות אירופה שמתחילה ביום שני בבודפשט גדול. מעבר לשחיינים המנוסים הממשיכים מבייג'ינג, בנבחרת ישראל ישחו גם צעירים שזו להם התמודדות כמעט ראשונה באליפות ברמות העולמיות הגבוהות, ותחילת מסע של צבירת ניסיון והכנה לאליפויות עולם ואולימפיאדה. עניין רב ירוכז גם בהשלכות – על שחיינים ועל תוצאות – שיגרום המעבר מבגדי ים מלאים (ולעתים מייצרי ציפה), לבגדי הים מהסוג הישן והטוב. הספרינטרים הצרפתיים (בוסקה, ג'ילו, ברנרד ולוואו) והספרינטריות מהולנד מחממים מנועים. גם הנבחרת ההונגרית הביתית תשאף להופעה טובה, בראשות שחייני המעורב הנפלאים שלהם. הגרמנים תמיד חזקים, לאיטלקים יש כוכבות במשחים הארוכים, והנבחרת הבריטית, חזקה מאי פעם, מתכוננת כבר ללונדון 2012. בין כל אלו, נקווה לראות גם ישראלים בגמרים ואולי גם על דוכן המדליות. פראייר מי שלא צופה.
