נפתח בגילוי נאות. Sailfish היא אחת מנותנות החסות לישראמן-נגב. היה זה אך טבעי ואפילו אמיץ, שנעמיד את חליפת השחייה שלה למבחן לפני התחרות על פי הקריטריונים הקשיחים של מבחן שוונג. ובכן, לפני בחינה של כל מוצר, טוב לדעת מי הם הוריו-מולידיו. במקרה של חברת סיילפיש הגרמנית, את האבא קל לאתר. היא החלה לפעול ב-2007 ומייסדה, יאן סיברסן, מכהן גם כיום כבעלים ומנהל החברה. סיברסן החל כשחיין תחרותי בנבחרות הנוער הגרמניות, ופספס במעט את ההעפלה לאולימפיאדת סידני 2000. משם, עבר סיברסן סופית לטריאתלון ובארבעת השנים  2001-2004 יצא ראשון כללי מהמים בכל ארבעת אליפויות העולם באיירונמן הוואי. בשחיית טריאתלון ואיש ברזל, סיברסן מבין היטב.

את אזורי הידיים והכתפיים מכסה ביטנה פנימית עם תכונה של גמישות יתר

חליפות שחיית המים הפתוחים של מגיעות ב-4 רמות. אני קיבלתי למבחן את הרמה השלישית, דגם ה-Attack. שני הדגמים הגבוהים יותר של החברה נראים מיועדים למקצוענים ממש – דגם ה-One ודגם ה-G Range (בו מתחרים האחים אנדריאס ומייקל ריילרט הגרמנים – אנדריאס מחזיק בשיא העולם לטריאתלון במרחק איש ברזל). תוכלו לראותם באתר Sailfish.

מאפייני ה-Sailfish Attack
מי שחקר אודות חליפות שחייה מכיר את שם יצרן גומי הניאופרן, ימאמוטו, שהחומרים שמיוצרים על ידו מפארים את חליפות השחייה הטובות בעולם (החומר הדומיננטי בחליפות שחייה, צלילה וגלישה ברחבי העולם הוא הגומי האוורירי המכונה ניאופרן).

את משטח בית החזה, שמייצר את התנגדות המים הגדולה ביותר אצל שחיינים, מכסה ה-Attack בגומי הניאופרן SCS Nano Skin של ימאמוטו. מדובר בחומר חלק מאד שנועד למזער את החיכוך המים. יתר החליפה מורכבת מניאופרן SCS #39 של יאמאמוטו, שיודע להתגמש ולהימתח עד פי 5 ממידותיו, דבר שנועד לאפשר גמישות מקסימלית ותנועה חופשית ככל שניתן.

מתחת לניאופרן, את אזורי הידיים והכתפיים מכסה ביטנה פנימית עם תכונה של גמישות יתר, שנועדה לתת תחושה של רכות, יחד עם גמישות מקסימלית. גם את יתר החליפה מכסה ביטנה גמישה שנותנת מגע נעים על העור.

תכנון התפירה של החליפה נועד לייצר מבנה ארגונומי וגמישות. עובי החליפה בכל מתחמי התנועה של היד (מאזור בית השחי והכתפיים, דרך שרוולי הידיים) הוא במובהק דק משמעותית מחלקיה האחרים. הגומי בידיים מינימלי והגומי באזור בית השחי דקיק עוד יותר – הכל במטרה לאפשר גמישות תנועה מקסימלית.

הצווארון הוא נקודה קריטית בחליפות שחייה רבות

בצד האחורי של האמה (בין המרפק לשורש כף היד) ממקמת החליפה משטח מחוספס בדוגמת "וופל" שנועד להגביר את תפיסת המים והחיכוך של גריפת המים לאחור (בעיניי זו לא יותר מקוסמטיקה – אבל שיהיה…). בצדי הרגליים והגוף מופיע פאנל שעליו נכתב כי היא מיועד לייצב את הגוף ולמנוע גלגול יתר מצד לצד. בית החזה, הגב והרגליים עשויים מניאופרן עם איכויות ציפה משמעותיות, עבה בהרבה מהחומר באזורי הידיים-כתפיים.

הצווארון – נקודה קריטית בחליפות שחייה רבות, אינו גבוה מדי, ועשוי מחומר רך במיוחד.

המבחן בעיצומו
מזה כשנתיים אני משתמש ושוחה בחליפות שחייה כאשר טמפ' המים יורדת לסביבות ה-20 מעלות ומטה. מבחינת עמידות והתמודדות עם קור, שחייני ים שונים מחזיקים באידיאולוגיות שונות – יש כאלו שששים לקראת המים קרים, ויש כאלו (בנות? מדברים עליכן…) שלא ייכנסו בטמפ' של פחות מ-25 מעלות. לכשעצמי, טרם גיבשתי תפיסת עולם בסוגיה. המבחן עבורי פשוט יותר – יש טמפ' בהם הקור פשוט ימנע ממני להיכנס. מאחר והנאתי משחייה ימית לא מוגבלת לסתיו ולאביב, מצאתי שהדרך המציאותית היחידה עבורי להיכנס ולשחות במים קרים, היא עטוף בחליפה.

שחייה כשהגוף עטוף בחליפת גומי הדוקה עשויה לייצר מגבלות, לשנות את הסגנון, את התנועה ולייצר חיכוכים בכמה צמתים. מבחינתי, הדגשים העיקריים והמבחנים החשובים בהנאה מחליפת שחייה (לאו דווקא בסדר הזה) הם:
•    גמישות באזור הכתפיים
•    עד כמה ניתן לשמר סגנון (טבעיות התנועה ואורך הידיים)
•    חימום
•    חיכוך עם הגוף (בעיקר באזור הצוואר)
•    ציפה

כתפיים: כניסה ראשונה לחליפה חדשה וטבילה ראשונה היא דווקא הרגע הכי פחות מוצלח בסימביוזה בין שחיין לחליפתו. בטבילה ראשונה החליפה עדיין קשיחה יחסית, הגוף טרם הסתגל והתנועות טרם למדו את המגבלות ואיך להתגבר עליהן. המבחן הראשון הוא בכתפיים. ה-Sailfish Attack, ללא ספק, היא החליפה הגמישה ביותר באזור הכתפיים בה התנסיתי. כבר אחרי ק"מ ראשון הרגישו  הכתפיים חופשיות לתנועה, ולא נרשם מאבק מיוחד בגומי שגרם מאמץ שרירי חריג. בהקשר החשוב הזה, ה-Attack מקבלת ציון גבוה מאד.

שימור סגנון: חליפות שחייה לא פעם מגבילות את אורך גלישת היד. כדי למנוע כניסת מים, החליפות, כמעט ללא יוצא מהכלל, מצופפות את הגומי סביב האמה, וקיים קושי להאריך את תנועת היד קדימה. בתחילת השחייה עם ה-Attack היתה התנועה בהחלט מוגבלת, והארכת תנועת היד קדימה דרשה מאמץ, עד כדי העדפה טבעית לקיצור התנועה. אחרי כ-10 ק"מ מצטברים של שחייה (בשלוש הזדמנויות שונות), התחיל העסק להרגיש נוח וגמיש יותר. דחיפת היד קדימה הולכת ונעשית קלה וטבעית יותר. בתום שחיית המבחן השלישית, החל הסגנון להתקרב למצבו הרגיל.

דגש ספציפי: רגליים – נושא שרצוי לתת לו שימת לב מיוחדת הוא תנועות הרגליים. שחייני מרחקים נוטים למעט במאמץ רגליים, שבעיקר עושות טובה אם הן מציפות את עצמן. בחליפת ה-Attack, מאזור הקורקבן ומטה הגומי מתעבה והרגליים צפות מעצמן. תופעה זו, יחד עם הצמדות החליפה לגוף נותנת תחושה שה-Attack כמעט מעודדת הזנחה של עבודת רגליים. אל תתפתו לתת לרגליים רק לצוף. דווקא עקב הציפה המוגברת, כל תנועת רגליים מתורגמת לדחיפה נטו, וכדאי בהחלט לנצל זאת. זה אמנם משנה במקצת את סגנון, אבל מגדיל מהירות ומקצר זמנים. שווה לעשות מבחני ניסוי וטעייה, ולהיווכח שדווקא בשחייה עם חליפה, עבודת רגליים במאמץ לא תובעני ובתנועות יעילות, עשויה לייצר שיפור מהירות ממשי במחיר אנרגטי נמוך יחסית.

חימום: מעולה. הכניסה לחוף השחייה ה"ביתי" שלי קרובה לשפך נחל. מי הגשמים, הברד והשלגים של השבוע שחלף הזרימו בנחל מים קרים במיוחד בכמויות גדולות – דבר שקירר מאד את המים הקרובים לחוף (המים התחממו אחרי כ-200 מ' שחייה לכיוון הנגדי משפך הנחל). אם הייתי צריך להעריך, טמפ' המים בקרבת החוף היתה כ-15 מעלות, ובהמשך כ-19-20 מעלות. בשעה שכפות הרגליים קפאו והפנים התאבנו בתחילת השחייה, כל חלקי הגוף שכיסתה החליפה היו בגן עדן. החליפה נדבקת לגוף במים הקרים ושומרת היטב על חום.

גם במהלך השחייה, חדירת המים מינימלית והעסק שומר על טמפ' נעימה. מגבלה, אם תהיה, לשחות בשיא הקור של החורף הישראלי (טמפ' של כ-17 מעלות) קרוב לוודאי תבוא קודם מהחלקים החשופים למים (בעיקר הראש) ולא מהחלקים המכוסים בחליפה. גם היציאה מהמים לבוקר קריר, נעימה ובטוחה בהרבה לבריאות, עם חליפה.

חיכוך: גם בהקשר זה, ה-Attack טובה מאד. בשחייה של שעה, לא נראו חיכוכים באזור הצוואר. אזור בתי השחי והרגליים לא משכו תשומת לב. בהקשר זה, הבטנה שסיילפיש הכניסה לחליפה עושה עבודה מצוינת. ההרגשה היא שאפשר לשחות שעות ברצף בלי שחיכוך יגבה מחיר.

ציפה: אין ספק שכל חליפת שחייה, באשר היא, פוגעת במידה כזו או אחרת בסגנון השחייה של שחיינים מיומנים. היתרון הגדול שלה, הוא הציפה – שמאפשרת המשך תנועה במהירות גבוהה לאורך זמן רב ובפחות מאמץ. הרבה מאד מהאנרגיה, שבשחייה רגילה מנותבת גם לציפה וגם להתמודדות עם גרר של גוף "נמוך" במים, מתורגמת בשחיית חליפה להנעה קדימה. הגוף מונח הרבה יותר גבוה על פני המים ואחוז גדול יותר מהאנרגיה מנוצל להנעה קדימה. משום מה ה-Attack מרגישה לי לא לגמרי מאוזנת. הציפה באגן ומטה גבוהה יותר מאשר הציפה באזור החזה והכתפיים. הטיית הגוף בשונה ממצבו הרגיל דורשת הסתגלות והבנה. אחרי כמה ק"מ של שחייה, הסגנון מסתגל ותחושת חוסר האיזון שמורגשת בתחילה, נשכחת.

מי הגשמים, הברד והשלגים הזרימו לנחל מים קרים במיוחד בכמויות גדולות

סיכום
לבסוף, בשחיית חורף עם חליפה אתם עשויים להפתיע את עצמכם. במאמץ לא גדול בקצבים אימון רגילים, תוכלו לשחות מרחקים ארוכים בהרבה מאלו שהתרגלתם אליהם, בצורה בטוחה, ולצאת רעננים שבעתיים. אבל אם רוצים כושר ותוצאות, זה לא אומר שאפשר להזניח עבודה על מהירות ואינטרוואלים קצביים. בכל אופן, חליפת ה-Sailfish Attack עושה את העבודה ביותר ממובן אחד. היא מאפשרת (לפחות לי) ליהנות משחייה חורפית בים. היא מאפשרת תנועה רחבה וגמישות בכתפיים. היא מציפה, והיא לא יוצרת חיכוכי יתר. עד כאן ההתרשמות באימונים.

ציון שוונג: 8.5 מתוך 10 כוכבים