בין ה-4-5 ליוני 2009, בלילה של ירח מלא, נערך אחד המרוצים היחודיים והמרתקים בארץ. מרוץ שליחים "הר לעמק" לאורך 200 ק"מ, מקלעת נימרוד בצפון ועד הישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. ארגון האירוע היה אתגר גדול בפני עצמו, הנה הסיפור שמאחורי הקלעים
מאת:אריק לוי
במרוץ השתתפו כ-650 רצים שהתאגדו בקבוצות של 2, 4, או שמונה רצים ורצות. הקבוצות המהירות גמאו את המרחק ב-14 שעות והאיטיות השלימו את המשימה לא לפני שחלפו 23 שעות ויותר. אם לשפוט על פי תגובות הרצים במהלך המרוץ ובסופו או להאמין לעשרות התגובות המקוונות שהתקבלו באתרים השונים, המרוץ היה הצלחה מסחררת וחוויה מסוג אחר. בשורות להלן אנסה לתאר את המאמץ האירגוני העצום שנעשה על מנת להפיק ארוע בסדר גודל כזה המתגלגל על פני כ-30 שעות.
הרעיון והחזון
הרעיון נבט במוחם הקודח והעייף של גדעון גל, ושמואל רוכין שהשתתפו במרוץ השליחים Green Mountain Relay הנערך במדינת ורמונט לאורך של 200 מייל (כ-320 ק"מ). סביב השניים התאגדה קבוצה של רצי מרתון וטריאתלטים מהישוב תמרת, ששמה לה למטרה להפיק מרוץ במתכונת זהה בארץ. החבורה נרשמה כעמותה והגדירה את חזונה: "לקיים מרוץ שטח איכותי במתכונת של מרוץ שליחים לאורך הנופים הקסומים של הגליל העליון, התחתון ועמק יזרעאל. המרוץ יפנה לציבור רחב של משתתפים בהם חובבי ספורט אקסטרים שירוצו בקבוצה של ארבעה ועד קבוצות חובבים של נשים, גברים, ונוער שירוצו בקבוצות של שמונה. המרוץ יקנה למשתתפים חווית ריצה ייחודית המשלבת התמודדות אישית ביום ובלילה עם קשיי הדרך ותעוקת הגוף בנוסף לקטע קבוצתי הכרוך בשהייה ארוכה בצוותא ואתגר לוגיסטי שאינו מתרחש בשום מרוץ אחר".
מחזון למסלול בשטח
המסלול במתכונתו הסופית עבר תהפוכות אין ספור ושונה חזור ושנה. ההתניה הייתה למצוא מסלול של 200 ק"מ המחולק ל-24 קטעים, שמרביתו, עוברת בדרכי עפר לבנות, או חומות, שהן סבירות לריצה ביום ובלילה. היה צורך למצוא 23 תחנות לאורך המסלול המאפשרות לבצע בהן החלפה של הרצים המסיימים את הקטע.
התחנות צריכות להיות נגישות לרכב רך וממוקמות באופן שיאפשר חניה בטוחה למספר רכבים כמספר הקבוצות המשתתפות. יש למעט ככל הניתן בחציית כבישים שלא במעברים תת קרקעיים. למרות שנאסר על רכבי הליווי של הרצים לנסוע במסלול הריצה, מרבית קטעי הריצה לא הציבו אתגר עבירות לרכבי הליווי. השאיפה הייתה ליצור קטעים מאוזנים ככל האפשר מבחינת האורך עד כ-12 ק"מ, ומבחינת הקושי המצטבר לכל רץ. למרות זאת רמת הקושי המצטברת לכל רץ שהתקבלה לאחר קביעת המסלול הייתה שונה.
מצפון לדרום ניתן לתת מספר רב של דוגמאות לשינויים שבוצעו עד ימים לפני הזינוק. הקטע מצומת שמיר עד חורשת הפקאן במתכונתו הראשונה הייתה ריצה לצידי הכביש מה שלבסוף שונה לקטע קצר לצידי הכביש, ריצה בשדות וחצייה מול התחנה. הקטע מגשר הפקק עד גשר בנות יעקב יצר התלבטות, בקרבינו, המארגנים, עקב המהמורות הרבות שהיו בו במיוחד לאחר החורף. רק לאחר ריצה לאורך הקטע והשוואה עם הבעייתיות שיש בריצה לאורך הכביש נפל הפור ונקבע הציר.
חודש לפני הזינוק שונה קטע הריצה מכרכום לכפר נחום כך שיעבור בדרכי העפר בין מטעי המנגו ולא בכביש אלמגור. כדי להמנע מריצה לאורך כביש 90 מצומת כרי דשא לצומת חוקוק פנינו לחברת מקורות ובסיוע של סמנכ"ל מקורות ומנהלי החבל ואתר ספיר התאפשר המעבר בתחום האתר. עמק בית נטופה הציב אתגר מסוג אחר, מציאת ציר נוח לחציית נחלי הביוב שזורמים בו. מציאת הציר הסופי חייבה מספר סיורים רכובים בעמק וגם ריצה על הציר שנקבע. ההגעה לתחנת אבטליון שלא בציר המרוץ הדירה שינה מעינינו, מכיוון שחייבה התפתלות וניווט בסמטאות עראבה. כדי למצוא את הדרך הקצרה ביותר נכתבו סיפורי דרך על ידי סיירי "הר לעמק", ואלה שהכיוון והציר אינם לחם חוקם אישרו ונסעו על פיו עד שבא למרוץ גואל.
קטע חנתון אלון הגליל מהווה אתגר גם לשנה הבאה הן מבחינת חציית הכביש מול תחנת חנתון והן בגלל הריצה, הקצרה אומנם אך המסוכנת, לאורך הכביש לפני צומת העליה לאלון הגליל. אחסוך מכם את ההתלבטויות שהיו מנת חלקנו לגבי קטע הריצה בתוך טבעון עד ההגעה למעבר התת קרקעי מתחת לכביש 73. תשומת לב מיוחדת ניתנה לירידה מפסל זייד כשהשביל הסופי הינו נוח יחסית לריצה. לאחר דיונים עם המשטרה נאלצנו לשנות את המסלול בקטע טייפון מדרך עוז לקטע טייפון הזורע כדי להמנע מחציית כביש 66 מול מושב היוגב. כל שינוי של קטעי המסלול חייב מדידה מחדש והעלאה מחודשת לאתר. גם התחנות הוזזו מספר פעמים ולמרות זאת לא ניתן היה להתגבר על בעיה מובנית במספר תחנות שציר הכניסה אליהן וציר היציאה היה אחד. בעיה זו ניכרה במיוחד בתחנת שביל הגבעה, בה קטע הגישה לתחנה הכיל את הרצים לשני הכיוונים, והמכוניות המלוות.
סימון
בשלב מוקדם של ההכנות, הוגדר נושא הסימון כתנאי הכרחי להצלחת המירוץ. הבנו שאסור לעשות טעויות. התמונה של רצים מבורברים בנקודות שונות לאורך 200 ק"מ הפכה לסיוט שלנו. מאמץ עיצובי הושקע בשלטים. הארת השלטים ונראותם ביום ובלילה נבחנה מספר פעמים עם שלטים בהרכבי צבעים שונים. כחודש לפני המרוץ נבחר הקטע תחנת רכבת העמק טייפון כקטע ניסיון והוא סומן לכל אורכו וקבוצת המארגנים רצה לאורכו בליל הירח האחרון לפני יום ה"ע".
הופקו לקחים שחלקם, בעיקר כתוצאה מלחץ לא יושמו בליל המרוץ, כיוון הסטיקלייט עם כיוון השלט וההתניה שלוגו המרוץ בבסיס השלט לעולם מסונכרן עם כיוון השלט. הנחת תשתית הסימון החלה שבוע לפני יום הזינוק כאשר ביום רביעי לפני הזינוק בשני ראשים מקלעת נימרוד לכרכום ומכרכום לתמרת המשכנו במלאכה הסיזיפית של נעיצת הבזנטים וחיבור השלטים. צוות אחד המשיך ביום המרוץ עצמו לסמן כאשר השיטה: כל פיצול של שביל ולו הקטן ביותר מקבל סימון.
חששנו ממעברי הבקר, ניהלנו בתוכנו ויכוח ארוך על שיטת ההתייחסות אליהם. הויכוח גלש גם לנושאים נוספים כמו אספקת מים ותאי שרותים, וכלל שתי אסכולות עיקריות האחת שחייבה השתת אחריות נכבדה על הרצים והשניה שראתה צורך לפתור הכול ולהשאיר מעט לשיקול דעתו של הרץ או לאילתור. למזלנו הגישות השונות מצאו את איזונן והמרוץ יצא נשכר. שילוט קפדני כן, שרותים לא, מים כן למרות ההצהרה באתר ועוד. צוות יום המרוץ היה זה שאף הדליק את הסטיק לייטים.
מבנה אירגוני ניהול קיבוצי מצבת כוח אדם
כל אחד מאיתנו, המארגנים, עובד לפרנסתו. המטלות הכרוכות במרוץ היו אין סופיות. שיפור ותחזוק אתר האינטרנט, מתן תשובות בפורום ובטלפון לעשרות המשתתפים, חיפוש אחר נותני חסות, קיבוע המסלול, מגע עם הרשויות ועוד עשרות מטלות ותאומים שונים.
עובדה זו חייבה אותנו לעבוד באופן בו היה גרעין מצומצם שאליו הצטרפו פר משימה אנשים נוספים מחבורת המייסדים. כך נוצר מצב שתמיד לצד הגרעין הקשה נמצא איזה כוח רענן הנוסך תקווה ומפיח רוח חיים. כחודשיים לפני הזינוק נקבעו שלושה מרשלים, מנהלי קטעים, וסגניהם. נקבע החפ"ק ליום המרוץ צוות סימון, צוות פירוק, צוות הקמת אתר הזינוק, צוות הקמת אתר הסיום, נקבעו שלושה אחראים על התחנות שהתחילו לטפל באיושן.
ההערכה הייתה שנזדקק לפחות ל-60 מתנדבים בתחנות בנוסף לכל השאר. רוח ההתנדבות בתמרת הסתברה כמשאב איתן ומצבת המתנדבים התמלאה באיטיות אך בעקביות. בסך הכול ביום המרוץ הועסקו, במשימות שונות, כ-100 מתנדבים, רובם הגדול תושבי תמרת, וכ-20 כלי רכב יעודיים מלבד רכבי המתנדבים בתחנות. כדי להגביר את מעורבותם של המתנדבים לטפח את תחושת השייכות שלהם ניפקנו לכל מתנדב חולצת צוות, תיק הנחיות ייחודי לכל תחנה, וערכה שכללה עזרה ראשונה תיק מרוץ אמצעי סימון סטיק לייטים פנסים ודגלים לכל רכב ייעודי. כל מתנדב עבר תדריך על פי תפקידו. תדריך למתנדבי התחנות, תדריכים למנהלי הקטעים, מרשלים, שכללו גם סיורי הכרות עם קטעי המרוץ.
יום המרוץ
החששות מעשרות הזינוקים והתדריכים שקדמו להם התבדו כאשר צוות אתר הזינוק "טיקטק" הכל באופן ראוי להערכה. תחושה של התרוממות רוח עברה בינינו המארגנים עשרות שעות של ישיבות סיורים תדריכים מתממשות עכשיו למרוץ שעוד ידובר בו. הדיווחים מהחפ"ק במירס ובסלולרי היו נלהבים תחנות נפתחו בזמן ועל אף החום הכבד הרצים נתקלו בפנים המאירות של עשרות תושבי תמרת שאיישו אותן. בקצה האחר של 200 הק"מ, על מדשאת הבריכה של הישוב, ההכנות החלו כבר ביום חמישי ונמשכו ללא הפוגה עד לקליטת הקבוצות הראשונות שנטו ללון בשתיים לפנות בוקר והרצים הראשונים בחמש ושלושים, אור ליום שישי. החום מעיק ומעלה זיכרונות על הויכוחים שניהלנו לגבי קביעת מועד המרוץ. הלילה יורד ואת החששות מהתיבשות מחליפות חששות מהתברברות של הרצים וסוגיות בטיחות ובטחון בקטעים המועדים. בין חמש ושלושים לפנות בוקר ועד אחת עשרה לערך חצו את קו הסיום כ-115 קבוצות המרוץ עבר בשלום ופנינו נשואות ל "הר לעמק" 2010.
לקחים לקראת 2010
בכוונתינו לשמור על מתכונת ומסלול המרוץ. מועד המרוץ הוקדם והוא יתרחש בליל הירח המלא הראשון לאחר פסח 29-4-2010, אנו מקווים ששינוי התאריך יקל על הרצים. יושקעו מאמצים לשיפור ופישוט האתר כמו גם תרגום של דפים מרכזיים לערבית ואנגלית, אנחנו מקווים לשפר את מערכת התשלומים ולפשטה. על פי התחזיות נאלץ להגביל את מספר המשתתפים לכ-1000. מספר שלכשעצמו יחייב אותנו בארגון שונה של התחנות. יש בכוונתינו להשקיע בשיפור הסימון, נטרול טעויות שלטים, ומדידת זמנים חכמה יותר. אנחנו כמארגנים ננסה לשמר את רוח ההתנדבות שעל פי הבנתנו הוותה את ההבדל בין "הר לעמק" למרוץ רגיל, יחד עם זאת כבר בימים אלה אנו עסוקים בחיפוש אחר נותני חסות רציניים באמצעותם נוכל לשפר את המרוץ ולהפוך אותו לחוויה בלתי נשכחת למשתתפים תחת הסיסמה "הר לעמק אם אתה לא שם אתה לא קיים".
פורסם לראשונה במגזין 'עולם הריצה'
