השיחה הטרנס אטלנטית עם המרתוניסטית האולימפית מאור טיורי נערכת כמה שעות אחרי שעשרות אלפי אנשים עלו להפגין בירושלים כנגד השינויים המוצעים במערכת המשפט, ובתום שידורם של תמונות וקטעי וידאו מאירועים שמרכיבים כמעט באופן קבוע את המציאות הארץ ישראלית היומיומית.

"אני לא שומעת יותר מדי חדשות", מודה טיורי בראיון בלעדי לשוונג, "פה ושם אני עוקבת אחרי ההפגנות בארץ, מתעדכנת על הפיגועים. אני בקבוצות וואטסאפ של המשפחה, יש לי חברים שאני עובדת איתם בספורט שמפגינים וכל הזמן מדברים על זה. כשאתה מתגורר בארה"ב אתה לא יכול לבחור, ולכן אני יכולה רק להסתכל על הכל מבחוץ".

החברים שלך לקבוצת הריצה בארה"ב מדברים איתך על פוליטיקה?
"לא כל כך, הם מדברים איתי יותר על הסדרה 'פאודה'. הסדרה היא מה שמקשר אותם לפוליטיקה. המאמן שלי סטיב ג'ונס שאל אותי מה אני חושבת על בנימין נתניהו ומה לדעתי יהיה, ועניתי שאני לא יודעת. בגדול אני לא אוהבת לדבר על זה, כי להתגורר בעיר בולדר שבמדינת קולורדו זה גם כך קשה, ואני מרגישה שאם אדבר עם אנשים על פוליטיקה, זה יגרום להם לשמור ממני מרחק. בזמן האחרון אני מרגישה שהבדלי התרבות משמעותיים, וזה תלוי גם במקום שבו אני מתגוררת. אם הייתי גרה בעיר גדולה זה היה אחרת".

פוליטיקה? מדברים איתי על פאודה | צילום: פרטי

נשמע שלא קל לך.
"לא קל. בשנים האחרונות הבדלי התרבות מאוד מורגשים, וזה מקשה עליי מעט, במיוחד מבחינה חברתית. חלק מהעניין זה גם המקום שבו אני גרה. יש לי חברה שעברה לבוסטון לפני כשנה והיא מאוד אוהבת את קולורדו, אבל במקביל היא אמרה לי שהיא לא תוכל באמת לגור כאן".

עבר עליך משהו, או שמדובר בשחיקה של הגוף והנפש?
"קודם כל יש כאן התבגרות. אני רואה את הדברים אחרת לעומת הגיל שבו עברתי לכאן שהוא 24. לא ידעתי אז למה בדיוק אני נכנסת. היום אני רואה את הדברים בצורה שונה ובהירה הרבה יותר".

געגועים למשפחה
מאור טיורי, ילידת כפר סבא, בת 32, היא אלופת ישראל בעבר בריצת 1,500 מטר ושיאנית ישראל בעבר בריצת 5,000 מטרים. היא ייצגה את המדינה במשחקים האולימפיים בריו ב-2016 ובטוקיו ב-2020, וכן באליפויות העולם בלונדון ב-2017 ובאורגון ב-2021.

אחרי שסיימה את שירותה הצבאי עברה בגיל 20 לארה"ב, שם היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת סן פרנסיסקו בתחום מדעי הספורט והאימון. אחרי ארבע שנים בסן פרנסיסקו עברה לעיר בולדר וב-2017 עברה להתאמן תחת המאמן סטיב ג'ונס. שם היא מתגוררת כבר שמונה שנים, כשבמקביל היא משתייכת בישראל למועדון לידר ירושלים.

צילום: פרטי

"לאתלטים קשה להתאמן בישראל באופן מקצועי, בדגש על תחום הריצות הארוכות", מסבירה טיורי את הסיבה לכך שהיא בוחרת לא לחזור ארצה, "כאן בארה"ב יש לי מעטפת של מאמן וקבוצה של אנשים שאני מאוד סומכת עליהם, שהביאו אותי כבר לשתי אולימפיאדות, ועכשיו אני מתכוננת למחזור אולימפי נוסף. זה המאני טיים ואני לא רוצה לשנות כלום. אחרי 2024 אולי אשנה משהו, אבל אסור לי להגיד דבר כזה כי אז ההורים שלי ייקחו את הכתבה ויתלו אותה על הקיר. אז תרשום שאין תגובה בהקשר הזה".

יש הרבה געגועים לבית?
"במיוחד אחרי מחזור אולימפי מגיעות התגובות שעשיתי אולימפיאדה והגיע הזמן לחזור. מבחינתי לא הגיע הזמן, ואני מרגישה שלא מיציתי את הפוטנציאל הספורטיבי שלי ויש עוד דברים רבים שאני רוצה לעשות. אבל כן, בזמן האחרון אני מתגעגעת יותר למשפחה שלי. להורים שלי, לסבא ולסבתא שלי שמתבגרים, לאחי שמתחתן עוד חודש. אני מפספסת הרבה ותמיד יש את ההרגשה הזו של לרצות להיות יחד עם המשפחה, אפילו למעט זמן. אבל אני לא יודעת מתי ואיך זה יהיה".

לחתונת אחיה טיורי דווקא מתכננת להגיע, ואחרי ששמה לב לכך שמרוץ כפר סבא ייערך בשבוע שבו תשהה כאן בישראל, היא החליטה להתחרות בו. "מאוד מרגש להתחרות לראשונה אחרי זמן רב שלא התחריתי בארץ, ועוד בעיר שלי כפר סבא, במועדון שבו גדלתי וגילו אותי כאתלטית", אומרת טיורי בהתרגשות, "יש כאן סוג של חזרה הביתה".

ובכל זאת המחיר שאת משלמת עם המגורים בארה"ב שווה את זה?
"אני חושבת שכן, למרות שזה מאוד קשה. אני עדיין צעירה בשביל לחוש חרטה על משהו, אבל דברים באמת חשובים שאתה רוצה להשיג בחיים לא באים בלי מחיר, ובמיוחד בספורט תובעני כל כך כמו ריצה או כל ספורט אולימפי. חייבים לשלם מחיר כלשהו בשביל ההצלחה. אני כן מרוצה מהדרך שבחרתי, כי אני שוברת בזכותה מסוכמות ומפלסת את הדרך שנכונה לי ולאו דווקא בוחרת בדרך שאחרים חושבים שהיא נכונה עבורי".

"צעירה בשביל לחוש חרטה" | צילום: פרטי

והדרך של טיורי מובילה אותה ב-23 בחודש אפריל למרתון לונדון, שיהיה מרתון המייג'ור הראשון שבו תיקח חלק בקריירה הספורטיבית שלה. "זה קצת אירוני, כי כשחשבתי על זה לא האמנתי שעשיתי את כל מה שעשיתי בקריירה בלי מייג'ור", הודתה טיורי, "אבל המטרה ארוכת הטווח היא פריז כמובן. הייתי בשתי אליפויות עולם במרתון ובחצי מרתון, שתי אולימפיאדות, אבל לא במייג'ור. המטרה בלונדון היא לקבוע קריטריון אולימפי, כך שיהיה לי מספיק זמן להתאמן לאולימפיאדה בלי הלחץ הזה. שתהיה לי הכנה שקטה של למעלה משנה. תוכנית ב' היא לעשות מרתון שהוא מספיק רחוק מהאולימפיאדה, כך שאם דברים לא ילכו כמו שצריך יהיה מקום להכניס עוד מרתון".

היום שיאה של טיורי במרתון עומד על 2:29:03 שעות, אותו קבעה במרתון צ'שייר עילית, שנערך באנגליה באפריל 2021 ובכך היא גם קבעה את הקריטריון האולימפי לטוקיו. באולימפיאדה עצמה, דרך אגב, היא סיימה את ריצת המרתון בתנאי החום הזכורים בתוצאה 2:37:52 שעות.

"יש בקולורדו הרבה אתלטים אולימפיים ברמה מאוד גבוהה", מפרטת טיורי, "המקום מאוד מתאים לספורטאי סיבולת והמערכת בנויה לזה, כשגם לגובה יש יתרון. אני חיה בגובה של 1,600 מטר מעל פני הים, עם אפשרות להעפיל ל-2,700 מטרים בתוך 45 דקות נסיעה. וגם המאמן שלי שאיתו אני עובדת בשנים האחרונות נמצא כאן".

מאור טיורי | צילום: Citizen59 מתוך ויקימדיה

רוצה הכרה
החורף בבולדר קשה וקר יותר מאשר בארץ, ולפעמים טיורי צריכה להתאים את לוח הזמנים שלה כדי שתוכל להתאמן, כי יש מקרים שאפילו בשבע בבוקר השמש טרם זרחה. היום היא עומדת על מרחק של 130 ק"מ בשבוע, המחולקים ל-10 ריצות ולשני אימונים בחדר הכושר.

בין לבין, היא עובדת בחצי משרה כמנהלת תיקי לקוחות במשרד יחסי ציבור מקומי, ומתקיימת גם ממלגה מהוועד האולימפי וממועדון לידר. איגוד האתלטיקה עוזר, לדבריה, במימון של מחנות האימון. "קשה לחיות עם מעט כסף", מודה טיורי, "במיוחד כשאתה מנסה לתת מעצמך. אני עובדת מאוד קשה ונותנת את השנים הטובות ביותר שלי לאתלטיקה, ולא קל להתקיים מחצי משרה. אני מבינה שהמלגות זה מה שהן, ואין כל כך מה לעשות בנושא אם לא יהיה שינוי מערכתי. בנוסף, לרבים יש ספונסר ולי אין. יש שמקשרים את זה גם לעובדה שאני לא בישראל, למרות שאני לא מסכימה עם זה".

אם זה היה תלוי בך מה היית רוצה שיהיה אחרת?
"יש הרבה, כמו שהייתי רוצה שיותר יכירו אותי ואת הסיפור שלי. הייתי שמחה להיות חלק יותר אינטגרלי מהאתלטיקה הישראלית. אני חושבת על זה הרבה, אבל לא יודעת באמת איך לבצע את זה. אני אתלטית אולימפית והייתי רוצה שיתייחסו אליי בצורה כזו".