מאת:לזכר סרן ניר פורז ז"ל
תולדות חיים
סרן ניר פורז נולד ב14/5/71 ברמת השרון, להוריו מתיה ומעוז פורז. אביו שהיה טייס חיל האויר, נפל במלחמת יום כיפור בהיות ניר בן שנתיים וחצי.
לניר שתי אחיות נשואות – תמר אלון ועמית קלם.
ניר למד בבית הספר היסודי "גולן" שהיה בשכונת מגוריו ואת לימודיו התיכוניים סיים בתיכון רוטברג, במגמת אלקטרוניקה ומחשבים, בציונים גבוהים.
ניר היה מעורב בפעילות חברתית וחינוכית בבתי הספר שבהם למד. בתיכון רוטברג הקדיש מזמנו לספריה הפדגוגית של בית הספר ועל כך הוענקה לו תעודת הצטיינות במעמד טקס סיום התיכון.
בהמשך לימודיו בחטיבה ובתיכון, עבד לאחר שעות הלימודים בגלריה הממוקמת ליד הבית – בעשיית מסגרות לתמונות, בעבודות נגרות מזדמנות ובניקוי שטיחים וכל זאת כדי לממן רכישת קטנוע ושעורי נהיגה לרכב.
לפני גיוסו לצה"ל, בהיותו בשמינית, עבר ניר קורס הכנה לצה"ל אצל יובל עילם שאיתו המשיך במערכת יחסים חברתית קרובה מאד, עד ליום נפילתו בקרב.
שבועות מספר לפני תאריך הגיוס, ניר עובר בדיקות התאמה לקורס טייס וכמובן מתקבל לקורס, היות ורצה להמשיך במקום בו הפסיק אביו. כיתום צה"ל דרושה חתימת האם לקבלה ליחידה קרבית. לאחר הרבה שעות שיכנוע מצליח ניר לקבל את הסכמתה של מתי לחתימה, במידה ויוותר על קורס טיס.
ניר ניגש לגיבושון כדי להתקבל לאחת מיחידות השדה המובחרות בצה"ל. כמובן שהוא מצליח בגיבוש מעל לכל המשוער ומתקבל לסיירת מטכ"ל. חמש שנים עושה ניר בצה"ל. 3 שנות שרות חובה, שבתוכם קורס קצינים ושנתיים בקבע כמפקד צוות בדרגת סרן.
במהלך שירותו המרתק ביחידה היה ניר שותף בהרבה פעולות חסויות שתורמות לבטחון המדינה.
ב-14/10/94 במהלך חופשת השחרור, נקרא ניר חזרה ליחידה ויחד עם צוותו
יוצא לחלץ את נחשון וקסמן, החייל שנחטף ע"י אירגוני הטרור. תוך סיכון נפשו באומץ ובגבורה נהרג ניר מיריות המרצחים. על פעולה זו קיבל סרן ניר פורז את צל"ש הרמטכ"ל.
ניר פורז
קווים לדמותו של ניר
"מתחילת שירותו הצבאי הדגים ניר דבקות ונחרצות בלתי רגילים אף באמות המידה הגבוהות של היחידה. ניר היה חייל למופת וקצין מצטיין. לאורך כל שרותו עמד ללא דופי בכל המשימות המורכבות והמסוכנות אשר הוטלו עליו."
מפקד היחידה
"ליד קברו של ניר, מול הקהל, שמעתי את בני מספר למתי, אמו, כי בנה חי בתחושת
שלמות והגשמה ולא הלך לעולמו בתחושת החמצה. תמיד מחויך, תמיד יחף בדרך לחוף,
למשחק כדורעף או טיול ג’יפים קופצני ומאובק. יש מטרות צודקות. אין מטרות שמצדיקות אובדן כזה ובזבוז כזה."
אביו של חבר
"ניר היה ספורטאי מצטיין. ילד שמגדירים אותו כמלח הארץ. היה ברור לכולנו שהוא יתבלט בצבא וילך ליחידה מובחרת. הוא היה מנהיג, טוב לב ותמיד עזר.
התלמידים נאספו בבוקר, ואחרי דקת דומיה שמעו מפי המורים והמנהל על דמותו של ניר התלמיד הנערץ שנפל בנסיון לחלץ את בן הערובה. אנחנו רוצים שדמותו של
ניר תיחרט בעיני כולנו כסמל לאדם שהיה למופת.
התכונה הבולטת שלו היתה "המנהיגות" מספר המנהל. כל מה שנגע בו הלך לו בקלות. היופי הפנימי שלו היה מדהים. בחור יפה תואר, חברותי, מפרגן, לא מתנשא, בעל רצון לעזור לחברים. וזה כל כך סימלי שהוא נפל בנסיון לחלץ חייל."
מנהל בית הספר התיכון
"הוא היה במצב תמידי של לתת" אמר חבר נרגש. "נירקה" אמר, "גיבור היית במותך וגם בחייך הקצרים. ניר היה האיש הכי קטן עם הלב הכי גדול"
חבר קרוב
"ניר היה הכי בן אדם בחבורה. הוא היה כריזמטי, מעולם לא סיפר על עצמו, מעולם לא נתן הוראות, אבל היה מנהיג במלוא מובן המילה."
א, חברה ללימודים
"מביטים אנו זה בזה מבועתים. מלקקים את פצעינו ומסרבים להשלי, אך מעל לכל מתקשים להבין כיצד הפכנו באותו לילה ליתומים.
נזכרים ברגעים הראשונים, אותם ימים שאימצנו זה את זה והפכנו למשפחה אחת גדולה – משפחת ניר.
לעיתים היה נדמה שאתה מעין אח גדול הנותן משוב לכל מעשינו ודואג לפרגן במידת הצורך אך התחושה החזקה מכל שקיננה בליבנו כאילו היינו בניך.
מזילים דמעה ומשתאים, מצפים בערגה אך לשווא. אבא ניר איננו. אז ניר:"איך זה
שכוכב אחד נופל, איך הוא מעז למען השם?!"
בצער רב וביגון קודר נוצרים בלבנו את הכאב המשתק, נושכים שפתיים ומצדיעים לך בפעם האחרונה, מפקד, אח, חבר, אדם יקר.
מבטיחים לספר לילדנו על אבא ניר פורז שתמיד היה אומר לנו "לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל, כמו שמש זורחת, כמו צל אשר נופל".
חייליו ב"צוות ניר"
המבצע והנפילה
ב-14/10/94, במהלך חופשת השיחרור, נקרא ניר חזרה ליחידה ויחד עם ציוותו יצא
לחלץ את נחשון וקסמן, החייל שנחטף ע"י ארגון טרור. מפקד היחידה מספר על:
"ביום שישי בערב עמדנו בסופו של נוהל קרב קצר, ליד הבית בו הוחזק נחשון וקסמן. בבית היו שלשה מחבלים שגמרו אומר להלחם עד מוות.
הבית היה מבוצר בסורגים, תריסים ודלתות ברזל כבדות.
במהלך הפריצה פוצצנו את דלתותיו המוגפות של הבית ושניות מעטות לאחר תחילת הפעולה הגיע הכח העיקרי, בפיקודו של ניר, לפתח החדר בו הוחזק החייל החטוף. ידענו כי הסיכוי להצלתו של נחשון תלוי ביכולתינו להגיע אליו במהירות. כך אכן נעשה.
ניר הוביל את כוח הפריצה כשמאחוריו חיילים אותם הכשיר ואימן במהלך שירות ארוך ומפרך כדי שיוכלו לעמוד בשעת מבחן זו".
חייליו מספרים:
"כפזמון חוזר שינסנו מותנינו ושעטנו אחריך, כאשר אנו שואבים ממך את הנחישות והתעוזה ומאידך האיפוק וקור הרוח".
צוות הפריצה וניר בראשו, הסתער ללא רתיעה אל מול אש עזה, תוך דבקות מוחלטת במשימה ובמטרה – הצלת נחשון וקסמן.
"לפתע אל מול עיניינו נפלת פרקדן. חשבנו שמיד שוב תחייך, תפקח את עינייך הכחולות הגדולות ותגיד: חבר’ה-בכבוד!".
תוך סיכון נפשו באומץ ובגבורה נהרג ניר מיריות המרצחים
על פעולה זו קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.
