היום, 26 במרץ 2011, ייזנק ניב ליבנר  לקטע האחרון של מרוץ הקטעים היוקרתי, סטמינה אינטרנצ'יונאל קופי א ברטולי. בפוסט השני שלו כותב ליבנר על ימי המרוץ הקודמים ומבטיח הפתעה בפוסט הבא

מאת:ניב ליבנר, הקדמה: יאיר בן עמי

למרות שאני בטוח שכולכם רוצים לנהל דיון מעמיק על גדולת
הרוכבים האלה– אפשר על ידי חיפוש קצר בגוגל למצוא וויכוחים, קונספירציות
ומשפחות שהתפלגו  בעקבות הוויכוח העתיק עלמי גדול יותר קופי או ברטולי? אבל
אנחנו התכנסנו כאן היום כדי לדון בדברים קצת פחות חשובים, אך לפחות יותר
אקטואלים- מרוץ ה Settimana Internazionale Coppi E Bartali.

המרוץ נמשך 5
ימים, כולל שישה קטעים. 4 קטעי כביש, נג"ש, ונג"ש קבוצתי.

בקטע הראשון, שהיה קצר, 9 הקפות של 9 קילומטר, בהן עליה של כק"מ יצאו שני רוכבים עם יריית הזינוק לבריחה.

הקצב בפלאטון התנהל בעצלתיים, והחלטתי לנסות לגשר אל החוד. התקפתי התחלתי לפתוח פער על הפלטון, אך הפער לבריחה בקושי ירד. בנתיים אני הייתי בין שמיים וארץ, תלוי בין המובילים לדבוקה.

"הייתי בין שמיים וארץ, תלוי בין המובילים לדבוקה"
צילום: Team Amore&Vita

במשך שתי הקפות נשארתי ככה. עד שקבוצת וויני פרנסה (Farnese Vini) של הטרי-קולור (האלוףהאיטלקי) ג'יאובני ווסקונטי (Giovanni Visconti) לקחה את המושכות והכתיבה קצב גבוה על מנת לתפוס את הבריחה. אני נבלעתי בחזרה בדבוקה וניסיתי להתאושש לקראת הסיום.

2 ההקפות בחוד דרשו ממני דיי הרבה  ובקפה האחרונה נשרתי כ 100 מטרים לסיום העליה ואיבדתי 2 דקות, אבל לפחות הייתי פעיל ובולט.

3 שעות לאחר מכן, זינקנו לנג"ש קבוצות. את חצי השעה שלפני הזינוק בילינו בעמדת השיפוט, כשהמנהלים מתווכחים עם שופטי הUCI על חוקיות אופני הנג"ש שלנו יצאנו כשיד השופטים אל העליונה.

מעבר לכך שזינקנו על אופני הכביש, המשמעות האמיתית של זה הייתה שלא נשאר לנו זמן לעשות חימום. יש רוכבים שמושפעים מזה יותר ויש שפחות, אבל עבורי, לפני נג"ש, זה עושה הבדל גדול.

לנג"ש זינקנו בפול גז, וככה גם נכנסנו לכמה הגבעות הראשונות במסלול. הגבעות היו קצרות מאוד, אבל דיי תלולות. באחת הגבעות, אליה נכנסנו ישר כשאני סיימתי את התור שלי מקדימה במצערת מלאה, פתחתי פער של כשני מטרים ושם נגמר הסיפור עבורי.

"כ 100 מטרים לסיום העליה ואיבדתי 2 דקות, אבל לפחות הייתי פעיל ובולט"
צילום: Team Amore&Vita

 
היום הסתיים קצת פחות נחמד מאיך שהוא התחיל, אבל לקבוצת ליקיגיואס (Liquigas) למשל, היום הסתיים רע יותר. הרכבת שלהם התרסקה בקילומטר האחרון (שהיה ישר כמו סרגל). וכLiquigas מתרסקים בנג"ש קבוצות הם עושים גם את זה מהר, חזק וכואב.

השלב השלישי היה מישורי ומהיר ובכל החלק הראשון שלו 2 חברים לקבוצה ואני היינו נוכחים בכל המהלכים שהיו מקדימה כשבכל נסיון בריחה יש אחד מאיתנו.

לאחר כ 20 דקות, המזל שיחק לאחד מהחברים שלי והוא נכנס לבריחה שהלכה. לעומת המרוצים הקודמים, בהם התקשתי להיות אקטיבי, הפעם אני הרגשתי כאילו זה באותה המידה יכול היה להיות אני…

הפעם אני הרגשתי כאילו זה באותה המידה יכול היה להיות אני..."
צילום: Team Amore&Vita

לאחר מכן, הקבוצה עם השם הכי ארוך בספורט שהקיצור שלו הוא אנדרוני ג'אוקטי (Androni Giocattoli) לקחה את ההובלה והישיבה בדבוקה הפכה להיות נוחה, עד לכניסה להקפות האחרונות שהיו רצופות פניות וכבישים גרועים. למעט 20 הדקות הראשונות ו- 20 הדקות האחרונות. השלב השלישי היה בעיקר שלב מנוחה עבורי על אף המהירות הממוצעת הגבוהה- 45 קמ"ש.

הבלוג של ניב ליבנר – כאן

ניב ליבנר– אלוף ישראל במרוץ אופני כביש, רוכב שנה ראשונה כמקצוען בקבוצת אמורה א וויטה האיטלקית מהדרג השלישי.