את ה-HLC של חנוך רדליך נסקר בשוונג במהלך השבועות הקרובים של הרכיבה
הרפתקה. ככה קוראים לזה. על פי ההגדרה החופשית במילון, מדובר ב"חוויה מרגשת או יוצאת דופן. במקרים רבים היא כרוכה בביצוע מעשה נועז או אף מסוכן, עם תוצאות שאינן ידועות מראש". אז למען ההיכרות הרשמית: שלום, אני חנוך רדליך, ואני הרפתקן. ואם אוכל לנסות ולחדד את הרעיון, אני אוהב לחפש את קצה גבול היכולת שלי על בסיס קבוע, לחפור עמוק אל תוך העייפות והכאב, ולנסות לבצע אתגרים שנראים לי כמעט, אבל רק כמעט, בלתי אפשריים. לאחר תקופת הכנה לא קצרה, אצא מחר (שני) לנסות ולסיים רכיבת שטח בת 2,800 קילומטרים, מאילת ועד לחרמון- ובחזרה.
רכיבת שטח בת 2,800 קילומטרים, מאילת ועד לחרמון- ובחזרה | צילום: אלבום פרטי
הרכיבה שלי מתבצעת כחלק מתחרות אופני שטח, אשר נקראת ה-Holyland Bikepacking Challenge– או בקיצור, ה-HLC. חוקי התחרות הם פשוטים אך נוקשים: על הרוכבים לזנק יחד אל מסלול ידוע מראש (ניווט בעזרת GPS), כאשר אין שלבים מוגדרים, תחנות האכלה רשמיות, או מקומות לינה קבועים מראש. לרוכבים אסור לקבל כל עזרה חיצונית – לא מבני משפחה ואפילו לא מעוברי אורח, אך מותר להשתמש בשירותים אשר פתוחים לקהל הרחב, כגון חנויות נוחות ואפילו מלונות דרכים.
פועל יוצא של החוקים הללו, הוא שעל הרוכבים לשאת עימם את כל הציוד לו ידרשו במהלך הרכיבה ארוכת הימים: ביגוד, ציוד לינה ומחנאות, כלי תיקון ומזון ומים מספיקים. התוצאה- אופניים העמוסים בתיקים מלאים בציוד אשר נבחר בקפידה למען השלמת האתגר. משקל ממוצע של אופניים כאלו- בין 18 ל-20 קילוגרמים של בית מדווש ונייד. אוכלים תוך כדי תנועה, לא מתקלחים, ישנים בשק שינה ביער, במדבר או סתם, באמצע שומקום, ומבלים יממות שלמות בדיווש ובחיוך.
המסלול המפרך מורכב מחיבור של דרכי עפר ומדבר רחבות, והמון סינגלים ארץ-ישראליים טיפוסיים מרמת הגולן, דרך הגליל העליון והתחתון, הכרמל, הר חורשן, השרון, הרי יהודה, ירושלים לכיש, הנגב המערבי ויער יתיר, ים המלח והערבה, הר הנגב ודרומה משם, בואכה אילת. 1,400 קילומטרים (ו-21,000 מ' של טיפוס) מדהימים, שייקחו כל רוכב אל המקומות הנפלאים שיש לארצנו הקטנה להציע.
אופניים העמוסים בתיקים מלאים בציוד אשר נבחר בקפידה למען השלמת האתגר | צילום: אלבום פרטי
זוהי המהדורה השלישית של תחרות ה-HLC, אשר כבר צדה את עיניהם של חובבי האתגרים הישראלים, כמו גם הרפתקנים מארצות הניכר, שבאים לנסות את מזלם על אדמת הלבנט.
על רעיון התחרות, תפירת המסלול ושאר הלוגיסטיקות אמונים שלושה מופרעים אוהבי אופניים: לימור שני, זוהר קנטור ואילן טבת. אנשים יקרים שהפכו חלום למציאות, אליה מתכוננים עשרות רוכבים מדי שנה, זו השנה השלישית. את המהדורה הראשונה של התחרות, בשנת 2014, היה לי העונג להוביל ולנצח, לאחר שישה ימים ועשר שעות של חוויה קשה וממכרת כאחד. 207 קילומטרים של רכיבה בממוצע ביום, ולא פחות מ-18 שעות ביום על אוכף האופניים. וכן- זה כואב כמו שזה נשמע. לאחר שנה בה לקחתי פסק זמן מהאירוע, והתפניתי לנסות ולהגשים חלומות אחרים, השנה אני חוזר אל ה-HLC, אך עם טוויסט קטן בעלילה: אני מתכוון לנסות ולרכוב את המסלול הלוך וחזור.
איך זה יעבוד?
מחר כאמור, אצא לרכיבה מחוף הים האדום, על מסלול ה-HLC, במטרה להגיע לזינוק התחרות הרשמי, אשר ייצא לדרך ממג'דל שאמס, ב-7 באפריל. מה שמותיר לי תשעה ימים של רכיבה נינוחה למדי (כ-170 קילומטרים ביום) עם הפנים צפונה. אני מתכוון לעמוד בחוקי הפורמט גם ברכיבה צפונה – ללא עזרה חיצונית וללא תלות בגורמים חיצוניים. כאשר אגיע למג'דל שמס, אצטרף לרוכבים הנרגשים לקראת הזינוק, ואצא לתחרות ה-HLC הרשמית והנהדרת.
במהלך המסע הארוך הזה, אנסה לדווח לכם באופן יומי, קוראי אתר שוונג, ולספר על תלאותי וחוויותי היומיות. ויש כאלה המון. בקישור הזה ניתן לעקוב אחרי החל מה-29 במרץ (ואחרי כל הרוכבים, החל מה-7 באפריל), ותוכלו לעודד את ההרפתקנים מהמשרד, מול מסך המחשב.
מקווה שתיהנו מהסיקור של המסע כאן בשוונג ומבקש מכם לעודד ולחייך אלי כל הדרך מאילת לחרמון, ובחזרה.
אתה סוחב את כל המזון והמים לכל הימים?
איך אתה מקבל את זה בדרך? אני מבין שאתה יכול לקחת מספר חבילות של מזון טכני/כדורים אבל מים?
בקיצור אם יש לך חור קטן בזמן לפני האירוע מחר ותוכל להשחיל תשובה יהיה מעולה.
בהצלחה רבה.
הי…
אני קונה מים ואוכל לאורך הדרך בחנויות, מסעדות וכו…
חוקי הפורמט מכתיבים שוויון בין המתחרים- מותר לרכוש אוכל/שתיה/לינה במקומות ציבוריים הפתוחים לקהל הרחב.. אסור לקבל עזרה מחברים או לקבוע עם אנשים שיחכו לך עם ציוד וכו…
עצמאות מוחלטת.