מאת:מולי אפשטיין
 
ההצלחה האדירה של ג'מייקה בריצות הקצרות בנויה על המשולש החיוני: כישרון, מסורת ואימונים. הכישרון לרוץ מהר טבוע בגנים ובסיבי השריר של בני האי הקריבי הזה. מולי אפשטיין מנתח את התופעה הפנומנאלית הזו של הריצה בג'מייקה
תקציר של האתלטים הטובים ביותר ב-100 מטר
"מהו הסוד של האצנים מג'מייקה?" נשאל ד"ר אליוט, רופא המשלחת האולימפית של ג'מייקה. "סוד ההצלחה שלנו בריצות הקצרות הוא שאנחנו יותר מדי עצלנים ומגושמים בכדי לרוץ מרחקים ארוכים יותר". נשמע לכם מצחיק? אבל כשמאמנו של אוסיין בולט ניסה להעביר אותו לאימוני 400 מטר, השיב האצן שעדיף לו להתרכז בריצה הקצרה משום שהאימונים ל-400 מטר קשים מדי.
היכולת לרוץ מהר היא יכולת מולדת וכמו שאי אפשר להפוך חמור לסוס מרוץ כך אי אפשר לייצר אצן אם אין לו את הכישרון הגנטי לכך. כישרון גנטי בספורט הוא כמו יהלום גולמי אותו צריך ללטש ולנקות עד אשר הוא הופך לנקי, צלול ומבריק. כמות "היהלומים הגולמיים" בג'מייקה היא בלתי נדלית וכל מה שצריך לעשות הוא להבטיח שהם יגיעו אל מסלולי האתלטיקה. אצנים מעולים הם מקור גאווה עבור 2.8 מיליון התושבים של ג'מייקה, שעדיין נאבקים בפשע ובעוני. עבור ילדי ג'מייקה לרוץ מהר זו דרך חיים. בעוד שהילד האמריקאי גדל על תרבות הבייסבול והג'אנק פוד, ילדי ג'מייקה פשוט רצים מהר. תחרויות ריצה לילדים בני 5 אינן חיזיון נדיר באי הקריבי שנמצא בין קובה לבין הרפובליקה הדומיניקאנית. בגילאי הנוער האצנים המצטיינים מתחרים כבר אל מול קהל של 30,000 צופים נלהבים שעבורם האתלטיקה היא גאווה לאומית.
מתי זה התחיל?
ג'מייקה החלה להשתתף במשחקים האולימפיים של לונדון 1948 וכבר אז זכתה במדליית זהב ובשתי מדליות כסף. הראשון שעשה זאת, היה ארתור ווינט, שזכה בזהב בריצה למרחק 400 מטר. סגנו אגב היה בן ארצו, הרב מקנלי, ששחזר את ההישג גם 4 שנים מאוחר יותר. לאחר הזכייה של ווינט בזהב הוא הופתע בביקור של הדוכס מאדינבורו. הלה הגיע אליו למגורי הספורטאים והזמין אותו לחגוג על כוסית של וויסקי. במרוצת השנים הבאות, ועד למשחקים של בייג'ין, זכתה ג'מייקה ב-42 מטר מדליות אולימפיות – 41 מהן הגיעו ממסלול הריצה ואחת בלבד ממסלול האופניים! במשחקים האולימפיים של בייג'ין גרפו האצנים של ג'מייקה עוד 11 מדליות, 6 מהן מזהב! בדרך הם גם שברו 3 שיאי עולם והעניקו צבע ושמחה מחודשת לעולם האתלטיקה רווי הסמים של השנים האחרונות. הטבלה הבאה מסכמת את ההיסטוריה האולימפית של ג'מייקה במרוצת 60 השנים האחרונות.
סך המדליות של ג'מייקה במשחקים האולימפיים
עד למשחקים של בייג'ין מעולם לא זכה אצן מג'מייקה בתואר האולימפי ל-100 מטר. אצנים שנולדו בג'מייקה, עשו זאת תחת מדים לאומיים של מדינות אחרות. בג'מייקה הבינו שזליגת הכישרונות למקומות אחרים נובעת מכך שלמדינה אין ממש מה להציע, לא בתחום האימון ולא בתחום הכלכלי. בשנים האחרונות השתנתה המגמה הודות לתכנית אימונים לאומית לפיתוח כישרונות הספרינט כבר מגיל צעיר. את התכנית הלאומית דוחפת ומממנת שרת הספורט של המדינה.
לאחר פרק האיתור עוברים המצטיינים להתאמן במרכזי המצוינות במדינה. אחד המרכזים האלה הוא האוניברסיטה הטכנולוגית, מקום אימוניו של האצן, אסאפה פאואל. מרכז אחר נמצא באוניברסיטה של West Indies. מי שהחל את תכנית האימונים המרוכזת הוא אנתוני דייוויס, מנהל הספורט של האוניברסיטה הטכנולוגית (UTECH). כבר לפני 30 שנה הוא הבין שעל מנת למנוע מצעירים מקומיים מוכשרים מלעבור ולהתאמן בארה"ב, צריך להציע להם מלגת לימודים ומלגת מחייה באוניברסיטה המקומית. כיום מרבית האצנים מתאמנים במרכזי האימון במדינה תחת מאמנים מקומיים. סה"כ פעילים כיום במסגרת התכנית 300 אצנים מצטיינים שחלקם מקבל מימון מחברת תוספי התזונה Lucozade. לדברי דייוויס, ההישגים האחרונים הם פרי עמל של שנים רבות: "היום אנו קוטפים את הפרחים מהזרעים שנזרעו לפני שנים רבות". תארו לעצמכם איזו מוטיבציה יש לאתלטים הצעירים להתאמן כאשר מסביבם מתעופפים להם אוסיין בולט או אסאפה פאואל.
סימני שאלה
בצד ההישגים המופלאים של בולט וחבריו לנבחרת יש מי שמנסה לקלקל במעט את החגיגה. מה שבולט עשה הוא באמת דבר יוצא דופן ועדיין קשה לעיכול. כאשר הוא שבר את שיא העולם ב-100 מטר המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש, היא שאולי עד היום עבדו עלינו. איך יכול להיות דבר כזה? בא בן אדם ובכזו קלות לועג לכל התוצאות שהשיגו קודם, מה זה הדבר הזה?
לאור ההיסטוריה רווית הסמים של ה-100 מטר השאלה הראשונה שעולה, היא האם בולט נקי? אנחנו לא יודעים ועדיף שלא נדע, כי אם נדע מה אולי קרה שם באמת, זה ימוטט לנו את כל הנאיביות ואת כל האהדה לה זכה הענף בבייג'ין. למרות ההיסטוריה רווית הסימום של ה-100 מטר, ג'מייקה מתגאה בכך שהיא אינה מעורבת בשערוריות הסימום, שפוקדות את הענף. הסטטיסטיקה מלמדת שמעולם לא נתפס אף רץ שלבש את המדים של ג'מייקה. אתלטים ילידי ג'מייקה שנתפסו על שימוש בחומרים אסורים (בן ג'ונסון, לינפורד כריסטי), עשו את הבושות שלהם במדי לאום אחר.
לג'מייקה אין תכנית עצמאית למניעת סימום ולכן היא הצטרפה לארגון הקריבי למניעת סימום. פקחים של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) פוקדים את המדינה ומבצעים בה בדיקות מחוץ לתחרות. לטענת גורמים בינלאומיים כמות המבדקים בג'מייקה זעומה וכשלא בודקים גם לא תופסים. לעומת זאת בולט ופאואל טוענים שהם נבדקים בתחרויות ומחוץ לתחרויות כ-20 פעמים במהלך השנה.
עבור אתלטי ג'מייקה הספרינט הוא ממש דת, הם כל כך גאים בריצה ולכן הם לא ירצו להכתים אותה באיזו שערוריית סימום. לדברי האתלטים הנהדרים האלה הציבור הוא זה שתובע מהם להישאר נקיים. "המדינה שלנו כל כך קטנה ולכן אם נשתמש בחומרים אסורים זה יהיה מאוד מביך", אומר מייקל פראטר, 6 בגמר ה-100 ושותף לשיא העולם ולזהב האולימפי בריצת השליחים 4X100. "בארה"ב הכול גדול ואתה יכול לנוע ממקום למקום מבלי שיזהו אותך. כאן כולם כמעט מכירים את כולם וזה ממש לא נעים" הוסיף האצן.
מולי אפשטיין – פיסיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין
במכון וינגייט. טל': 3063*
 
