זה המוטו של רומן ספיבק, אשר יצא לרוץ את החלום שלו – ריצת לילה ארוכה ברחבי תל אביב, בחברת אנשים המשתתפים באהבתו לריצה. רומן מספר כאן על אהבתו לריצה, הסיבות שהובילו אותו לארגן אירוע מיוחד שכזה ועל האירועים העתידיים אותם הוא מתכנן להרים

מאת:רומן ספיבק, הקדמה מאת: תמר ברניס

מאז שהייתי קטן אני רץ. הייתי ילד כחוש שאהב ספורט ובתור חייל התחלתי למצות את הפוטנציאל לריצה הטמון בי. גיליתי את ההנאה בריצה לא כצורך למתוח את גבול היכולת אלא מתוך תחושת נוחות וזרימה. לאחר השחרור סיימתי את חצי מרתון ירושלים הקשה, והראשון שלי, מתחת ל-100 דקות. מרוץ זה רק פתח לי את התיאבון.

יום אחד נחשפתי לסרט בשם Ultramarathon man המתעד כיצג דין קרנזיס רץ רצוף 50 מרתונים ב-50 יום ב-50 מדינות אמריקה, במטרה להעביר מסר של בריאות וחיים ללא השמנה. הסרט השפיע עלי עמוקות והגדיר עבורי מחדש מהו ספורטאי סבולת – אין צורך שאצבור ניצחונות ופודיומים אלא מספיק להיות טוב ומהיר כדי שאנשים ירצו ויוכלו להצטרף לשיגעון שלי. הבנתי גם שהיעד שלי בחיים זה ללוות אנשים, באמצעות ריצה ואימוני סבולת, בתהליך שלהם ולקדמם במטרות שלהם.

בהשראת הסרט גם עלה הרעיון לריצת לילה. בדקתי על עצמי תחילה אם זה ניתן לביצוע לפני שאצרף אחרים. יצאתי לריצת לילה אחת ב-2 לפנות בוקר כדי לשכוח אהבה נכזבת ומצאתי את עצמי רץ מרמת גן עד עזריאלי, לחוף תל אביב, לרידינג, לפי גלילות, למחלף מורשה וחזרה למסובים. עברתי כ-43 ק"מ והרגשתי מותש ועייף אך הכאב מהפרידה התפוגג כמעט כולו אל תוך הלילה וחוויית הריצה.

בשנה האחרונה אני בתהלך גיבוש קבוצת ריצה בשם "נקודת זינוק", לרצים מתחילים המתחייבים לאימונים במשך 10 חודשים, במטרה שאביא אותם למרתון הראשון שלהם בפריז 2012. אירוע השקת פתיחת הקבוצה הייתה חגיגת ריצה עד אור הבוקר. התכנון היה ש-25 אנשים ילוו אותי בריצה בקצב נוח, במקטעים שונים ברחבי תל אביב, בשעות לא הגיוניות של הלילה. התכנון היה לזנק כל שעה עגולה מכיכר רבין למסלול אחר ברחבי תל אביב, כל מקטע באורך 10.4 עד 11.5 ק"מ, כשכל שעה מצטרפים אלי אנשים אחרים ורצים איתי שעה או יותר.

ההתעניינות באירוע צברה תאוצה וביום שישי ה17 ליוני, הצוות שלי – יעל, יוני האחראי ללוגיסטיקה, גלית הצלמת ואחי מיכאל – ואני, הגענו לכיכר רבין סמוך לחצות. בזינוק של השעה הראשונה הצטרפו אלי עשרה רצים להקפה של צפון תל אביב ואזור הטיילת הצפוני. בשעה הבאה רצתי עם שני אחים מוסמכים לכיוון צפון מזרח. הרגשתי טוב אך ידעתי שהעייפות תתחיל להשפיע בהמשך.יוני וחבר טוב חיכו לי בקו הזינוק של שעה שלוש, לכיוון אזור רמת גן וחזרה מיצחק שדה. בקו הזינוק של ארבע כבר חיכו לי עשרה רצים ורצות חדשים. ההקפה לתוך דרום תל אביב וחזרה דרך רוטשילד, הייתה עבורי חוויה רוחנית למרות סימני העייפות. ברוטשילד, לאורך כחצי ק"מ הצטרפו לריצה שפן וורוד, קופיקו ובאטמן שיצאו ממסיבת תחפושות. ההקפה האחרונה הייתה מהטיילת לריצה על הים עד יורדי הסירה, דרך פארק הירקון, וסיום בכיכר רבין. רצתי בשארית כוחותי אך רגוע בנפש עם חיוך. בקו הסיום חיכו לי יעל, גלית וחברתי אלמוג. הייתי מותש וחיוור אך שטוף אדרנלין מכף רגל ועד ראש.

לקראת זריחה
צילום: גלית יעקבי

אני אסיר תודה לכל מי שלקח בזה חלק. חלמתי, הפכתי את החלום למציאות וחלקתי את החלום שלי עם הציבור. השלמתי את ה- All Night Running  הראשון שלי בהצלחה.

לסיכום, קבוצת "נקודת זינוק" יצאה לדרך. אני מקווה שאזכה לראות את כל חברי הקבוצה מסיימים את מרתון פריז באפריל. כמו כן, צפו ל-All Night Running  שני בירושלים ואחר כך שוב בת"א ב-10 לספטמבר. עומדת להיות חוויה גופנית ונפשית מרוממת ומעבר להכל, חגיגה של בריאות וריצה.