קבוצות הריצה שהפכו ללהיט בשנים האחרונות הפריכו לגמרי את המשפט שהוא בעצם שם של סרט – בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים. כיום קשה למצוא רצים בודדים, ולעומת זאת הקבוצות האנרגטיות בולטות לעין כמעט בכל מקום, בטח בפארקים הפופולריים לרצים ובתחרויות השונות.

יש כל כך הרבה סיבות טובות לרוץ יחד | צילום: thinkstock

ובכל זאת, ריצה היא ספורט אישי וכשהיא ממש ארוכה אז כל הרעיון הוא לדעת איך להתמודד עם הגוף והנפש ולגבור על כל הקשיים, וזה משהו שבדרך כלל עושים לבד. לכן הרבה פעמים נשאלת השאלה, האם עדיף לרוץ לבד או בקבוצה?

עוד כתבות בנושא 
מחקר חדש: למה עדיף להיות ספורטאי בקבוצה ולא לשקוע בדיכאון? 
כל מה שצריך וחשוב לדעת על ריצה במזג אוויר קר וגשום 
מדוע חשוב לבצע תרגילי טכניקה ואיך הם ישפיעו על המהירות שלכם? 

10 סיבות לרוץ בקבוצת ריצה  

1. מסגרת: רוב האנשים מחפשים מסגרת קבוצתית עם אנשים בעלי מטרה דומה לשלהם. גם כאלה שיודעים איך להתאמן נכון, עדיין זקוקים למסגרת שבה הם לא יהיו לבד ושיהיה עוד מישהו שאכפת לו אם הם התאמנו או לא.
2. תחרות: רצים שמנסים להגיע למהירויות שבעבר הם לא חלמו עליהן, זקוקים לדרבון. אחד הדברים הכי טובים שאפשר לעשות זה להתאמן עם רצים קצת יותר מהירים ממך. במקרים רבים פשוט משתפרים מזה ומגיעים לרמה שלהם. קשה מאוד לשפר את מהירות הריצה אם לא רודפים אחרי אחרים.
3. חברים: אף פעם לא מזיק להיכנס למעגל חברתי נוסף. בסופו של דבר, בקבוצת ריצה יש משהו שהוא מעבר לקבוצת פוקר למשל. כשאנשים יוצאים יחד להגשים חלום כמו לרוץ מרתון, נוצר ביניהם קשר מאוד מיוחד. זה מהסוג של הקשרים שמשיגים בצבא. חברויות מהסוג שרוכשים בקבוצות ריצה יכולות להיות מאוד משמעותיות, וזו גם דרך מצוינת להשיג קשרים בכל מיני תחומים, כי בקבוצות ריצה יש אנשים מכל הסוגים.
4. מטרות משותפות: גם לרצים הטובים בעולם וגם למתחילים שמתאמנים למרתון הראשון שלהם – קשה מאוד להתאמן לבד. גם אין מי שידרבן אותך, אין מי שיחכה לך בבוקר גשום שבו הכי קל להישאר בתוך הפוך, ובכלל – אין מי שיחלוק אתך הישגים שרק מי שמרגיש אותם ברגליים יוכל להבין. וגם כשמגיעים למרוץ עצמו, רוב האנשים יעידו שהרבה יותר כיף לנסוע ביחד לתחרות ה-10 קילומטרים הראשונה או למרתון בחו"ל שזה בכלל חתיכת מסע.
5. אימון מקצועי: יש מאמנים טובים ויש מאמנים רעים, וכנראה שהדרך הטובה ביותר להחליט אם להצטרף לקבוצה כלשהי היא לשמוע חוות דעת מהמתאמנים עצמם על המאמן או המאמנת. המטרה של מאמן טוב היא להביא את המתאמנים שלו למקומות שהם חולמים עליהם במינימום נזקים פיזיים, וכמובן לגרום להם להאמין בעצמם. מאמן טוב זה יתרון גדול גם ברמה המקצועית כי תכנית האימונים שלו היא בדיוק מה שאתם צריכים, וגם ברמה המנטלית כי הוא, לצורך העניין, יהיה גם האוזן הקשבת והפסיכולוג שלכם.
   

   כדאי מאוד שיהיה עוד מישהו שאכפת לו מה עשיתם באימון | צילום: thinkstock

6. מחויבות: יש קבוצות ריצה קהילתיות או חינמיות והסעיף הזה אולי פחות רלוונטי במקרה שלהן, אבל כשאתם מצטרפים לקבוצת ריצה ומשלמים מדי חודש, אתם בעצם אומרים לעצמכם שלקחתם את התחביב שלכם ברצינות, וזה בדיוק מה שצריך לעשות כשמדובר בספורט כמו ריצה. גם אם אתם עסוקים מאוד, תעשו הכל כדי לפנות את הזמן עבור האימונים של הקבוצה וזה מאוד עוזר לשמור על רצף האימונים.
7. מדים: בדיוק כפי שרצים אוהבים חולצות של מרוצים, הם גם אוהבים את החולצות של הקבוצות שלהם. גאוות יחידה זה משהו שתופס חזק בקבוצות הריצה, וזה גם מייחד בין החברים בקבוצה ומגבש. כמובן שחשוב מאוד שהחולצות יהיו יפות ובולטות.
8. אפטר פארטי: בעוד שהמתאמן הבודד יוצא לרוץ וחוזר הביתה, בקבוצות הריצה נוהגים, בדרך כלל בסוף השבוע, לסיים את האימון עם ארוחת בוקר מפנקת בבית קפה, או לפחות בישיבה משותפת על כוס קפה עבור המחמירים. זה מנהג קבוע שהפך לסוג של "צורך חיוני" ממש מפנק בתום אימונים קשים וארוכים, וזו עוד הזדמנות מצוינת עבור הרצים לחלוק אחד עם השני את החוויות שלהם מהאימון והגאווה.
9. ללמוד מהאחרים: ללמוד ממאמן זה דבר אחד, אבל יתרון גדול נוסף שאפשר למצוא בקבוצה הוא ללמוד מהניסיון של הרצים האחרים. באיזה מרוצים כדאי להשתתף? איזה נעליים כדאי לקנות? האם דיקור אצל פיזיותרפיסט עוזר? התשובות אף פעם לא ברורות כי זה מאוד אישי, לכן חשוב לשאול כמה שיותר רצים את דעתם לגבי כל מיני דברים.
10. לחסוך בעלויות: מצד אחד ברוב קבוצות הריצה תשלמו, אבל חברות בקבוצת ריצה גם יכולה לחסוך לכם כסף. קודי ההנחה של המרוצים נותנים הנחה קטנה מאוד בדרך כלל, אבל לקבוצות הריצה יש הנחות בחנויות נעליים, ציוד ריצה וכו'. כשמתאגדים כקבוצה, אפשר להשיג מחירים טובים אפילו כשמדובר בנסיעה משותפת לתחרות בחו"ל.

לבגדי לחץ בשוונג-שופ לחצו כאן

10 סיבות לרוץ לבד 

1. שעות האימונים נקבעו מראש: אתה מגביל את עצמך לשעות מסוימות של אימונים, שלא תמיד נוחים. לדוגמה, אם קבוצה מסוימת מתאמנת באופן קבוע ב-6 בבוקר, זה אומר שמגיעים לאימון ב-6 בבוקר גם אם מדובר ביום שבו אתה יכול להרשות לעצמך לקום ב-8.
2. תחרותיות: ריצה בקבוצה מדרבנת. מצד שני, גם אם לא הרבה אנשים יודו בזה, בסופו של דבר רצים הם בדרך כלל אנשים תחרותיים וזה גורם גם לאימונים שאמורים להיות קלילים להפוך לזירת תחרות. תחרות יכולה להיות גם מי מגיע ראשון לנקודת הסיום של הריצה ב-100 המטרים האחרונים, אחרי 10 קילומטר קלילים ביחד. תחרות זה גם לבדוק כל הזמן מה מצבך לעומת האחרים. אם אתה ביום טוב אתה מרוצה, אם אתה עייף זה פשוט מבאס. לא מתאים לכל אחד.
3. וואטסאפ: בימינו, כל מסגרת חברתית שתצטרפו אליה תלווה במספר קבוצות וואטסאפ. והנה, הרווחתם לכם עוד משהו שישבש לכם את היום עם עשרות הודעות, שאולי אחוז אחד מהן מתייחס לאימונים עצמם. בקבוצות הריצה הודעות הוואטסאפ מתחלקות בדרך כלל לארבע: קליפים ויראליים, בדיחות שקשורות לריצה, חברים שמפרגנים לחברים אחרים שהעלו את נתוני האימון שלהם מהשעון, ואנשים שעפים על עצמם. "תותח" או "אלופה" הם המילים הפופולריות בקבוצות האלו, והדבר הכי גרוע זה שיש להן תת קבוצות שלא כולם חברים בהן וזה יכול לסכסך.
   

   אולי לא כולם רוצים להתחרות? | צילום: thinkstock

4. מחויבות: הסעיף הזה מופיע גם בחלק הראשון של הכתבה, אבל יש לו פרשנות נוספות. לקחת את התחביב ברצינות זה חשוב מאוד, אבל להישאר במיטה בבוקר קפוא זה באמת כזה נורא? הרי לא נוכל להרשות לעצמינו לעשות את זה אם קבענו עם חברים. ואגב, כשאתה לבד אתה לא באמת חייב לוותר על האימון אם לא בא לך לקום – אפשר פשוט לרוץ בערב.
5. ללכת עם העדר: במסגרות ריצה, גם אם הן חובבניות לגמרי, שוכחים מדי פעם למה אנחנו כל כך נהנים לרוץ, ואת זה שבסך הכל מדובר בפעולה הטבעית שעושה לנו כל כך טוב. במקום לפרש את זה לריצה חוויתית בחיק הטבע, הופכים כל רץ חובבן לסוג של חצי-מקצוען, מתכננים לו עונת תחרויות ארוכה ומשכנעים אותו לעשות דברים שלא בטוח שהיה מחליט לעשות אותם לבד.
6. רוחניות: וזה מתקשר לסעיף הקודם. נכון שכיף לרוץ עם אחרים ולדבר תוך כדי, אבל צריך לזכור שרוב האנשים נמצאים באינטראקציה עם אנשים אחרים במהלך כל היום. הריצה היא אחת ההזדמנויות היחידות שיש לנו להיות לבד עם עצמנו. תקראו לזה מדיטציה, התבוננות פנימית, איך שאתם רוצים, אבל זה לגמרי משהו שיכול לפתוח את הראש על הבוקר או רגע לפני השינה.
7.  המשפחה שמחכה: אם כבר בחרתם בתחביב תובעני שגורם לכם להיעדר ללא מעט זמן מהבית, עדיף שתחזרו מיד בתום האימון. יש משהו די אגואיסטי בלשבת בבית קפה עם כל החברים מהקבוצה בזמן שהילדים מחכים לכם בבית בשבת בבוקר.
8. תלות באחרים: בקבוצות ריצה יש רמות שונות של מתאמנים, ולא תמיד קל לאחד בין כולם. במקרים רבים אנשים שייכים לקבוצה באופן תאורטי, אבל בתוך הקבוצה כל אחד רואה באימונים עוד 2-3 אנשים בלבד. כשמדובר בריצות ארוכות, המהירים יותר צריכים לחכות לאחרונים רק בגלל שהם התחילו יחד, ואם הם לא יעשו זאת זה פשוט לא יראה טוב.
9. חסכון בזמן: גם אם לא לוקחים בחשבון את בתי הקפה וכו', בסופו של דבר השתייכות לקבוצה אומרת שצריך להיות במקום מסוים ולסיים בו, ורוב הסיכויים שזה לא יהיה מתחת לבית. אז הנה נוספו להן עוד כמה דקות, או אפילו שעה כי יש אנשים שנוסעים גם מעיר לעיר כדי להתאמן עם הקבוצה שלהם.
10. לחלוק חוסר הצלחה עם כולם: הסעיף הזה מכוון יותר למי שמשתתף במרוצים או מנסה לעמוד באתגרים מסוימים. בריצה למרחקים ארוכים קשה לשמור על 100 אחוז הצלחה ולפעמים גם לא עומדים במטרות. יש אנשים שמעדיפים לשמור רגעים כאלו לעצמם ולהתמודד עם זה לבד, מאשר להודיע את זה לאחרים.

לסיכום, הריצה היא עניין של ניסוי ותהייה בהרבה דברים, וגם כשזה קשור לקטע החברתי. אין ספק שרצים רבים לא היו עושים זאת בכלל ללא קבוצה או מסגרת כלשהי, ואולי גם להפך. כל אחד צריך לבדוק מה הכי טוב לו, ובמקרים רבים הרעיון הוא פשוט לגוון – לרוץ עם הקבוצה פעמיים או שלוש בשבוע, ובשאר הפעמים לרוץ לבד.