מאת:דפנה שב
 
נכנסתי לחנות וננה נבחה אבל אחרי שנעניתי ללטף אותה היא נרגעה והלכה לשכב מאחורי הדלפק על הכרית שלה, נכנסה מתחת לשמיכה ונרדמה. היא אף פעם לא נרדמת לגמרי כי כל לקוח שנכנס חייב לזכות בקבלת הפנים שלה
הגרמני הראשון שהכרתי היה לני (במרכז)
הגרמני הראשון שהכרתי היה לני. נפגשנו בפעם הראשונה בחצי מרתון פוטסדאם, עם קבוצת הריצה של ברוקס. בניגוד להמון גרמנים האנגלית של לני טובה מאד ומהרגע הראשון הוא היה חברותי ומצחיק. באותו יום הכרתי גם את אשתו מירי ושבוע לאחר מכן הכרתי את ננה, הכלבה שלהם. לעיתים קרובות אני אוהבת ללכת לבקר את לני, מירי וננה בחנות הריצה שלהם. אני מרגישה שם כמו בבית. לדבר על ריצה ועל החיים בכלל, וכמובן אף פעם אני לא יוצאת בידיים ריקות.
נכנסתי לחנות וננה נבחה אבל אחרי שנעניתי ללטף אותה היא נרגעה והלכה לשכב מאחורי הדלפק על הכרית שלה, נכנסה מתחת לשמיכה ונרדמה. היא אף פעם לא נרדמת לגמרי כי כל לקוח שנכנס חייב לזכות בקבלת הפנים שלה.
חנות הריצה של לני מעוצבת כמו אולם התעלמות. דלפק הקופה הוא למעשה סוג של סוס קפיצה, ספסלי הישיבה למדידת הנעליים נראים כמו ספסל הישיבה של הספורטאים באולם. הגרביים והכפפות תלויים על מבני עץ שמדמים את הסולמות. שאר מוצרי החנות תלויים בקפידה רבה שוב, על מוטות עץ על מנת ליצור את אותה האשליה.
החלום של לני לפתוח חנות ריצה החל להירקם לפני קצת יותר משנתיים במחנה אימונים בספרד. יחד עם מאמנו וולקמארט הם החליטו להיות שותפים ולהגשים את החלום. וולקמארט בהכשרתו הוא ארכיטקט, שהיה בעבר הלך אולימפי והיום מנהל של מועדון ספורט גדול בברלין. כך יצא שהצוות היה שותף מהתחלה בכל שלב של בניית החנות, החל מהחלום, דרך התכנון על הנייר ועד הבנייה ממש.
ישבתי עם לני על הספסל והוא הראה לי את אלבום התמונות של החנות. תוך כדי הוא סיפר לי על כך שבתור נער הוא היה מתחרה אולם בשנים הראשונות היה רץ מרחקים קצרים ומשוכות ואפילו התנסה בשאר מקצועות האתלטיקה הקלה. הוא אף פעם לא היה מהיר. אולם מהרגע שהחליט שהוא רוצה להיות יותר טוב וייצר התחרות החל למשוך אותו, ההישגים החלו להגיע.
כמו כל מערכת יחסים של רץ ומאמן גם וולקמארט ולני עברו תקופות לא קלות. בסיום התיכון כאשר לני לא הצליח להשלים את כל הבגרויות שלו, וולמאקרט התנה את האימון שלו ללני בהשלמת הבגרות שלו.
סדר הדברים בגרמניה הוא מאד שונה מהארץ. בסיום התיכון על הבוגרים להחליט אם הם מתגייסים לצבא או עושים עבודות לטובת הקהילה. לני עשה במשך תקופה התנדבות במחלקה שיקומית בבית חולים ולאחר מכן השלים את הבגרות שלו. את מבחני הבגרות בגרמניה אי אפשר לשפר ולעשות שוב. אם בכל זאת רוצים לעשות זאת צריך לחכות תקופה מסוימת. אדם שהשיג ממוצע נמוך מדי לא יכול להירשם לאוניברסיטה. אבל בכל זאת, המדינה מספקת לכל אותם אנשים שלא השיגו את הציון המספק לפנות למסלול מעשי ולרכוש מקצוע. בעתיד הם יכולים שוב לנסות להתקבל לאוניברסיטה.
לני וחברים
לני לא השיג את הציון המתאים ולכן הלך לרכוש מקצוע והפך להיות איש מכירות. במשך תקופה ארוכה עבד בחנות ריצה אחרת בברלין עד שהחליט שהוא צריך חנות משלו, הוא לא היה מרוצה מאופי חנויות הריצה הרגילות ומהיחס לאנשים שרוצים לרוץ ולאלו שכבר רצים. היו לו חלומות ושאיפות משלו.
שאלתי אותו אם פעם היה רוצה ללכת לאוניברסיטה להמשיך ולהתפתח, כי הרי עכשיו החלום התגשם. "אני לא צריך," הוא אמר בהחלטיות, "יש לי את מירי ואת החנות ועוד מעט המשפחה תגדל, זה מספיק לי". עוד הוא הוסיף שהוא עוד לא סיים להגשים את כל חלומות הריצה שלו ושל האחרים. חנות הריצה מחזיקה למעשה גם מועדון ריצה. האנשים שמצטרפים מקבלים את תוכנית האימונים של וולקמארט ומתקיימות ריצות משותפות פעמיים בשבוע. בשאר השבוע החברים מתארגנים לבד. כיום, מועדון הריצה מונה מעט חברים והשאיפה של לני כמובן להגדיל את כמות הרצים. הרצים אינם משלמים למועדון כלשהו אלא רק עבור תוכנית האימונים ולכן הם יכולים לפרוש מתי שהם רוצים.
מבחינת קריירת הריצה של לני, נראה שהוא נמצא בתקופה הטובה שלו. רק לפני חודש הוא שיפר את השיא שלו בחצי מרתון דרזדן בדקה שלמה וקבע 1:05:39. סוד ההצלחה שלו הוא טוען טמון במנוחה. הוא מקפיד על פגרה בסוף כל עונה של לפחות שלושה שבועות בה הוא לא רץ בכלל. הוא אפילו מדבר על "חיי תענוגות" של קולה, פיצה וצ'יפס, אפילו אם קצת משמינים על מנת שבתום הפגרה יהיה תאבון לחזור לריצה. בימים אלו לני מסיים את הפגרה שלו ולאחריה הוא יחל באימונים מפרכים על מנת להשיג קריטריון כניסה לאליפות העולם שתיערך בברלין בקיץ 2009.
האתר של לני: www.lennart-sponar.de
כתובת למבקרים בברלין:
Landauer Str. 8
14197 Berlin
טלפון: 81826759 030
 
