זה נכון שקהילת המרתוניסטים, ואפילו קהילת אנשי הברזל ורצי האולטרה מרתון גדלה משנה לשנה. ובכל זאת, כשמוציאים את הראש החוצה אל מה שרבים מכנים "העולם השפוי" מגלים שמה שרוב האנשים חושבים זה מה שגם חלק גדול מחברי הקהילה חשבו פעם – שמרתונים וטריאתלונים זה עסק למקצוענים ושתחרויות ארוכות יותר זה בכלל תחום של שיאני גינס.

בהמשך תגלו איך הוא נראה פעם. אבי פרידריך | צילום: באדיבות אבי פרידריך

"מעולם לא התעסקתי בספורט"

מה שכנראה עוד לא יודעים שם, בעולם הזה, הוא שאותם ספורטאים מקצוענים מהווים את המיעוט בקהילה הזאת, אותו מיעוט שהיה קיים פעם לפני שני עשורים כשהמרתונים באמת היו ה"אנדרגראונד" ועל תחרויות איש ברזל אף אחד לא חשב כאן. רוב האנשים שעושים את הדברים האלה היום משתדלים להתאמן בצורה הכי מקצועית שהם יכולים, אבל מדובר בספורטאים חובבנים, אנשים "רגילים" שלומדים, עובדים, ומגדלים ילדים. הם פשוט חיפשו שינוי בחיים, ולא מעט מהם חיפשו שינוי שיגרום להם להרגיש טוב עם עצמם ולהבין שהם שולטים על החיים והם יקבעו אם טוב להם או רע להם.

עוד כתבות בנושא 
מהי הדיאטה הטובה ביותר להרזיה? 
שינויי משקל לא בהכרח מעידים על הרזיה
סיפור הניצחון של אריק אופיר ששקל 160 ק"ג והפך לאיש ברזל 

זו גם הסיבה שהרבה מאוד רצים למרחקים ארוכים וספורטאי סבולת בכלל הם אנשים שהיו רחוקים מאוד מאורח חיים בריא, בעיקר בכל מה שקשור לתזונה ומשקל. ומה שמדהים זה שבאמת לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי למצוא בתוך קהילת ספורטאי הסבולת סיפורי הצלחה של אנשים שלא רק הפכו משמנים לרזים, אלא מאנשים גדולים מאוד לאנשים עם אחוזי שומן נמוכים מאוד גם ביחס של ספורטאי סבולת. אנשים שאתגרו את עצמם בהליכה של שני קילומטרים ובתוך שנתיים התחרו באחת מתחרויות איש הברזל הקשות בעולם. הייתם מאמינים? כי הם כל הזמן האמינו, וזו הסיבה העיקרית לכך שהם הצליחו.

אבי פרידריך בן ה-40 לא ממש הופתע בגיל 37 כשעלה על המשקל וראה 107 ק"ג. "מעולם לא התעסקתי בספורט, ובתקופות של לחץ אני פשוט אוכל מעצבים, ותוך כדי העבודה אכלתי בעיקר ג'אנק פוד", מספר פרידריך הירושלמי, מנהל פרוייקטים בכיר בחברת "וריפון" ומוסיף: "בשלב מסוים הבנתי שאין ברירה ושאני עושה דיאטה. החלטתי פשוט לסתום את הפה לגמרי. זה היה מאוד קשה, אבל הצלחתי להוריד 40 קילו בתוך 8 חודשים ותוך כדי הדיאטה הזאת הבנתי שאני יודע לסבול".

רק אחרי שהוא הגיע למשקל הרצוי, פרידריך הבין שיהיה קשה מאוד לשמור עליו ואז נחשף לכל הנושא של הפעילות הגופנית, שבכלל התחיל בהליכות לצד אשתו. "אני דתי ומישהו המליץ לי לנצל את השבת לפעילות כמו הליכה. אז התחלתי בהליכות של 2-3 קילומטר והבנתי שחוץ ממה שזה עושה לגוף, זה גם מנקה את הראש. אחרי חודש מישהו הציע לי לבוא אתו למרוץ הלילה בירושלים ל-10 קילומטרים ועד אז רק הלכתי, אבל החלטתי להשתתף וסיימתי את זה בשעה וארבעים דקות אחרי שילוב של ריצה והליכה. עוד באותו לילה חבר אחר אמר לי שאם כבר השלמתי ריצת 10 ק"מ הגיע הזמן לרוץ חצי מרתון. כמובן שזה הצחיק אותי אבל אחרי חודש מצאתי את עצמי רץ חצי מרתון בעמק המעיינות, ושוב בחצי הליכה חצי ריצה וזמן של כשעתיים וארבעים דקות".

אז והיום, ועברו פחות משלוש שנים. אבי פרידריך | צילומים: באדיבות אבי פרידריך

רוב המאמנים יגידו שהדרך של פרידריך היתה מהירה מדי כי אחרי הכל הוא קפץ ממרחק למרחק מבלי לייצר בסיס בריצה למרחקים ארוכים. מצד שני, הוא הוכיח שהוא שייך לקבוצה מסוימת של אנשים, שכנראה בגלל שהם יודעים לסבול הם גם יכולים להיות נחושים מאוד ולעמוד בכל המטרות שלהם. זה אולי לא הדבר הכי נכון לעשות, אבל זה יכול לקרות למי שיודע לסבול ומחליף התמכרות בהתמכרות – במקרה הזה מאוכל לא בריא לספורט.

וכך חודשיים לאחר אותו חצי מרתון פרידריך כבר השלים 42.2 קילומטרים במרתון סמסונג תל אביב והפעם ללא הליכה. פחות משנה לאחר מכן הוא התחרה במרחק המלא של הישראמן, ואחרי שעברה עוד שנה הוא חזר ל"ישראמן גרמין" עם המעט ניסיון שצבר כדי לסיים אותו בתוצאה של 12:52 שעות כששלושה חודשים לפני כן הוא עוד רץ אולטרה של 100 קילומטרים בסובב עמק.

במקרה שלו, הוא עצמו מודה שתהליך הדיאטה לא היה הכי בריא והתבסס לא מעט על סבל, מה שלא אמור לקרות. גם המעבר הכל כך מהיר בין המרחקים הוא נדיר, אבל מה שחשוב מבחינתו של פרידריך הוא שהיום הוא דואג לשמור על הגוף בצורה יותר טובה. "מאז הירידה הגדולה אני פחות או יותר באותו משקל. הוספתי כמה קילוגרם של שרירים אבל אחוזי השומן שלי הם 11-12%. היום אני יודע לשמור על המשקל, בשלב מסוים הפכתי להיות צמחוני ובהמשך טבעוני בגלל שאמרו לי שלא טוב לאכול בשר לפני תחרויות והתחריתי הרבה. באופן כללי אני גם מנסה להוריד את המזון שאוכלים תוך כדי התחרויות כמו הג'לים והחטיפים. כמובן שאני לא מפסיק אותו אבל משתדל להוריד".

והיעד הבא של אבי פרידריך הוא יעד שרוב האנשים יגדירו כ"פסיכי". בנובמבר הקרוב הוא יאתגר את עצמו יחד עם עוד חבורה של ספורטאי סבולת באולטרה-מן, שבמסגרתו הם ישחו 10 קילומטרים, ירכבו 420 קילומטרים (ביומיים) וירוצו 84.4 קילומטרים. נשמע מטורף, אבל לא פחות ממה שהספיק לעשות אבי פרידריך בתוך פחות משלוש שנים.

"נמאס לי להיות חסרת שליטה על חיי" 

גם הלנה מכניק, בת 38 מבאר שבע ואם חד הורית לשני ילדים, יכולה להזדהות עם הדרך של אבי פרידריך. היא הגיעה למצב שהיא לא יכלה לחיות אתו, לקחה החלטה אמיצה לגמרי לבד, ובעיקר האמינה בדברים שבמצבים מסוימים נראו הזויים לחלוטין. "הייתי נערה רזה שאוכלת הכל ולא משמינה וגם עסקתי באתלטיקה קלה, סייף והתעמלות אמנותית, אבל מגיל 18 קרתה מהפכה כלשהי בגופי והקילוגרמים החלו להמריא מכל ביס מיותר. תמיד אהבתי לאכול, כך שהשלמתי עם מצבי בהיעדר רצון מיוחד לשנות הרגליי ולמנוע מעצמי את הנאות החיים. בגיל 31 התקרבתי בצעדי ענק למספר תלת ספרתי על המשקל. הייתי אומללה בנישואי ושוחה ברחמים עצמיים על מר גורלי", מספרת מכניק ומוסיפה: "שבת אחת עליתי על המשקל והספרה 100 העיפה לי אגרוף של החיים בבטן. זו השנייה בה לחצתי על הבלמים כמי שעומדת להתרסק אל תוך תהום. קיבלתי החלטה שאני יוצאת יוצאת למסע להחזרת ה"אני" לעצמי. שאני מולידה את עצמי מחדש".

הולידה את עצמה מחדש. הלנה מכניק | צילום: באדיבות הלנה מכניק

לא ברור אם אותם 100 קילו גרמו לה בסופו של דבר לרוץ 100 קילומטרים ב"סובב עמק", אבל מה שבטוח יש הוכחה ברורה לכך שאין גבול למה שאפשר לעשות כשהרצון הוא כל כך חזק כפי שמספרת מכניק: "שבוע לאחר שעליתי על המשקל מכן וארבעה ק"ג פחות נרשמתי לחדר כושר, פגשתי מאמן שזיהה מייד את האש בעיניים והסכים לצאת איתי לדרך חדשה. הוא אמר לי 'רוצי היום חצי דקה, מחר דקה. מחרתיים דקותיים. את  הולכת לרוץ מרתון  הלנה'. הבטתי בו במבט המטיל ספק כבד בשפיותו. רצתי שנייה ונגמר לי האוויר. ובאותו רגע של חוסר חמצן קיבלתי החלטה שכל אימון שאעשה יהיה ארוך יותר ולו בשנייה מקודמו. תמיד אתקדם לא אחזור אחורה ולא אשאר במקום. רצתי דקה ואז דקתיים ושלוש, כעבור חצי שנה רצתי חצי מרתון ואז מרתון, ואז אולטרה מרתון. ואז עברתי לטריאתלון, ואז חצי איש ברזל".

גם במקרה שלה היא לא רק הורידה יפה במשקל, אלא פיתחה גוף של ספורטאית. "תהליך הורדת משקל היה בזכות תזונה הכי שפויה ומאוזנת, ללא טריקים, נוסחאות, גלולות ומשקאות קסמים. אימונים של ריצה וספינינג חמש פעמים בשבוע. השלתי בשלב הראשון 45 ק"ג ממשקלי. הגעתי ל-55 ק"ג, והתייצבתי  על משקל 58 ק"ג. לאחר מכן שילבתי שני אימוני קרוספיט בשבוע ושני אימוני כוח בחדר כושר. הוספתי עד כה כמעט ארבעה ק"ג מסת שריר ואחוז השומן שלי עומד על 18".

אז והיום. הלנה מכניק | צילומים: באדיבות הלנה מכניק

היעד הבא שלה יוקדש ליום הולדתה ה-40 בעוד שנתיים ויהיה תחרות איש ברזל, ולפי מה שהיא עשתה עד עכשיו נראה שהדרך שלה לשם סלולה וכל מה שהיא צריכה זה פשוט להמשיך להיות "הלנה החדשה". מדהים שזה הרושם שמקבלים ממנה עכשיו כשממש לפני מספר שנים היא היתה רחוקה מזה כמו שהומלס על ספסל ציבורי רחוק מדונלד טראמפ. "עשיתי בחירה .כי נמאס לי להיות חסרת שליטה על חי. נמאס להשלים עם המציאות ולהתפשר. כל הישג בנה חישל וחיזק אותי כאדם וכספורטאית. וגרם לי להבין כמה אני חזקה", היא מסכמת: "הדרך שלי היא הצבת יעד וחתירה בלתי מתפרשת אליו ללא הסחות יעד וכניעה. החוזק שלי אינו בכך שאיני נופלת לעולם אלא ביכולת והצלחה לקום לנער את הלכלוך כל פעם מחדש לא משנה  כמה עמוק הבור אליו נופלת בדרכי אל היעד. הדרך שלי היא הצבת רף גבוה יותר כל פעם מחדש כי אין פסגה גבוהה מדיי ואין יעד גדול מדי. צריך לרצות אבל ממש לרצות. להאמין בכוח שלך, כי אם אתה לא תאמין בעצמך שום כוח חיצוני לא יצליח להחדיר בך את האמונה".