אנחנו, הרצים והרצות, יודעים על ההסכמה הלא רשמית שנעליים מחליפים בערך כל 500 עד 700 ק"מ – איש איש בהתאם לאמונתו ולרצונו. גם לילך פאר, מרתוניסטית ותיקה, פעלה לפי דפוס העבודה הזה והחליפה את נעלי הריצה שלה בתדירות גבוהה.
לכתבות נוספות בנושא:
למה בחירת נעלי ריצה בלי ייעוץ מקצועי זה כמו לקנות משקפיים בלי אופטומטריסט
"כל אחד מוצא את הדרך להתמודד עם אובדן, אנחנו מזיעים את זה בקילומטרים"
"זו השליחות שלי": גם 30 שנה אחרי הפציעה הקשה, אמיר מאיר לא מפסיק לרוץ
"יש לי גם דחף לכבס נעליים אחרי 700 ק"מ ולא לנעול אותן עוד", מודה פאר, "וכך הצטברו אצלי ערמות של נעליים שנראו כמו חדשות. עד שראיתי בסופר נער בן 17 עם נעלי ספורט קרועות, בעוד שאצלי יש ארבעה זוגות שנראים כמו חדשים, אבל אני לא יכולה להשתמש בהם כי הם עברו את מכסת הק"מ".
לילך פאר עם זוגות הנעליים | צילום: פרטי
כך נרקם לראשונה לפני חמש שנים המיזם של מסירת נעלי ריצה ישנות לכאלה שאין באפשרותם לרכוש לעצמם זוג חדש, עד שהוא יצא רשמית לפועל לפני כעשרה חודשים תחת השם Run500k.
"הרעיון שהוביל אותי בהקמת המיזם היה שינוי הפרדיגמה שאי אפשר לעשות שימוש חוזר בנעלי ריצה", מפרטת פאר, "לצד המחשבה שרצי מרתון הם אנשים ממוקדי משימה, הישגיים, מאוד אחראיים, לכן חשבתי שמי שיקבל את הנעל ישמח למשפט העצמה מהנותן. כל אלה, לצד מחשבה על שמירה על איכות הסביבה, הביאו אותי לשלושת הערכים המרכזיים של המיזם: נתינה, קיימות ועידוד ספורט".
סיפור אהבה
לילך פאר, בוגרת לימודי תואר ראשון ושני במנהל עסקים, חשבה על האסטרטגיה של המיזם, על השיווק שלו, וגם על הפרסום הראשון שלו בקרב קהילת הרצים, שהתקבל בביקורת רבה על השימוש החוזר שעלול להיות מסוכן בנעלי ריצה שעבר זמנן, וגם באי הבנה של המציאות שבה ישנם אנשים בלי נעליים.
לילך פאר | צילום: מריה אנגלר
"אז חברתי לעמותת 'לשובע' שדואגת לדרי רחוב בדברים בסיסיים כמו מזון, והתחלתי לחלק נעליים", אומרת פאר, "כאן המיזם התחיל להתגלגל לעמותות נוספות של נגמלים מסמים ומשתלבות בקהילה".
ואז הגיעה מלחמת חרבות ברזל
"ופתאום התחילה המלחמה ופנו אליי חיילים ואנשי מילואים שעזבו הכל והגיעו לבסיסים מעכשיו לעכשיו בלי נעלי ספורט. המיזם צבר תאוצה רבה בזכות המלחמה וכבר תרמנו מעל ל-4,000 זוגות נעליים שחודשו".
איך האיסוף והחלוקה מתבצעים בפועל?
"למיזם יש 20 מתנדבים מעולם הריצה שאוספי נעליים מכל קצוות הארץ. הנעליים מגיעות מנקודות האיסוף לבית שלי בכפר סבא, שם אני בודקת אם יש בהן חורים או סוליה שחוקה. אחר כך הן עוברות לכביסה במכבסת מג'יק בעיר ללא עלות או אצלי בבית. 'הסיירת' תורמת לי את סלי הכביסה הממותגים שבהם נארזות הנעליים. לכל נעל יש מידה, והוספתי גם תווית כשהלוגו, עליו אחראית מאי לביא, נמצא עליו ומאחור משפט השראה. המחסן מחולק לפי מידות והוא כולל מאות נעליים מוכנות לתרומה. אחר כך אני מתחילה תהליך מיון שנעשה בכמה שלבים: תחילה לחיילים בודדים, אחר כך למפונים ואז נעליים שהולכות לעמותת לשובע".
מיזם התרומה בעמותת "לשובע" | צילום: מריה אנגלר
"נעליים שלא התקבלו למיזם אני שמה ליד פחי המחזור והן נאספות משם בתוך דקות. החיבור עם עמותת אח גדול עלה אצלי בעקבות בני, קצין בנח"ל, שנפצע במלחמה. אחרי שעבר ניתוח ושיקום התחלתי לחפש חיילים בודדים לתרום להם ומצאתי את עמותת 'אח גדול', שדואגת לחיילים הבודדים, ושם נרקם סיפור אהבה מטורף והתחלנו לרוץ יחד על המיזם. היום כל הנעליים נמצאות אצלי בבית במחסן, ואני במקביל צריכה לפתור את העניינים הלוגיסטיים וגם לשפר את המענה לאנשים".
לראות את השקופים
את המיזם מממנת פאר מכספה האישי במקביל לעבודתה במשרה מלאה כמנהלת מחלקת קריאטיב ודיגיטל בחברת קורן פתרונות חזותיים. עד כה הוא צבר תאוצה הרבה מעל המצופה, כשהפידבקים החיוביים לא מפסיקים לזרום וכך גם הבקשות לתרומות מגופים רבים, כמו מוסדות רפואיים לשיקום קטועי גפיים.
"הרעיון הוא שמי שמקבל את הנעליים ידע שהן נעליים בסטייל, ושלא עשו לו טובה", מדגישה פאר, "רק נעליים במצב טוב מתקבלות למיזם והן מגיעות למי שבאמת צריך אותן, כמו בעמותות לשובע ואח גדול שהרעיון שם הוא להרחיב את שיתוף הפעולה גם להקמת קבוצות ריצה והוצאה לפועל של סדנאות להעצמה שידגישו את חשיבות הספורט".
הנעליים עם משפט ההשראה | צילום: לילך פאר
עד כמה את רואה שהמיזם הזה נוגע באנשים שמקבלים את הנעליים?
"יש סיפורים שגורמים לי לבכות. אני עובדת מאד קשה מאחורי הקלעים ומאחלת שתהיה לי עזרה בדמות אנשים נוספים, וגם עזרה ברמה הכספית. יש רגעים שאני אומרת לעצמי 'וואו', זה מטורף וקשה פיזית, גם לסחוב את הנעליים, אבל כשאני רואה את האושר ומקבלת את החיבוק מהאנשים שלהם אני מוסרת את הנעליים זה שווה הכל. מאוד חשוב לי שמי שמקבל את הנעליים יקבל גם חוזק מנטלי, כמו שרצי מרתון הם אנשים חזקים מנטלית. בסוף הרי מה אנחנו רוצים להיות? בני אדם, לראות את האנשים השקופים שרבים לא רואים. אני תמיד אומרת שקהילת הרצים היא קהילה מדהימה ורואים את הנתינה שלה. ברגע שהם יודעים שמי שמקבל צריך את זה באמת, הם עושים את זה ברוחב לב ובאהבה אמיתית וכיף לראות את זה".
מוזמנים לעקוב ולתרום בעצמכם: לעמוד המיזם – פייסבוק | אינסטגרם | טיקטוק
