מרוצי הנשים תורמים משמעותית להגדלת כמות הנשים בספורט, אבל מארגנות המרוצים יוכלו לגרום לשוויון. שוחחנו עם שלוש מארגנות מרוצים, כדי לבדוק איך ניתן להפוך את הקערה על פיה ולגרום לזה לקרות עוד בימנו אנו
מאת:דני בורשבסקי
"הספורט הוא עדיין תחום גברי", כך אומרת סוזי דבוסקין, שמארגנת את טריאתלון הנשים לזכר בתה תמר עוד משנת 1997. לפי הנתונים האחרונים שפורסמו בארצות הברית 43 אחוז ממסיימי המרתון בשנה האחרונה הן בנות המין הנשי, במרוצים ובטריאתלונים שמתקיימים בארץ אנחנו רואים בשנים האחרונות צמיחה משמעותית, ועדיין, אי אפשר להתכחש לדבריה של דבוסקין. הרי בסופו של דבר, כשמסתכלים על אירועי הספורט העממי, אין שום סיבה שנראה שוויון מוחלט בין הנשים לגברים, ולמה תמיד האבא הוא זה שצריך לשלוח את הילד לספורט ולא האמא שתשלח את הבת?
זהבה שמואלי (משמאל) ומזל שלום. "תמיד שאלתי את עצמי מה אני מצפה שיהיה במרוץ"
עוד כתבות בנושא
עד שלא נראה שוויון מוחלט הן לא יעצרו
כדי לנסות ולהבין יותר טוב את חשיפת העולם הזה בפני המין הנשי, שוחחנו עם שלוש נשים שמארגנות מרוצים. הטאץ' הנשי שלהן היה אחד הגורמים המרכזיים לשינוי התפישה בארץ בשנים האחרונות, אבל עד שלא נראה שוויון מוחלט הן לא יעצרו. שום דבר לא הפריע להן להיכנס לעולם ארגון המרוצים שהיה לגמרי גברי, וההוכחה היא שהן מבצעות את המשימות שלהן לא פחות טוב, אם לא יותר.
זהבה שמואלי היתה האשה הראשונה שארגנה מרוצים בארץ. כבר לפני 30 שנים היא לקחה פיקוד על מרוץ האביב ברמת השרון, והחל משנת 2002 היא מארגנת את מרוץ אייל לזכרו של בנה שנפטר שנתיים לפני כן. שמואלי מספרת שבגלל עברה כאתלטית אולימפית ועיסוקה בריצה למרחקים ארוכים אף אחד לא הערים עליה קשיים בגלל היותה אשה, ושום דבר לא עמד בדרכה להפוך את מרוץ אייל למרוץ בקנה מידה גדול שמוכר היטב כמעט על ידי כל רץ. "אני באתי ממקום מאוד מקצועי גם כרצה ומתחרה, ותמיד שאלתי את עצמי מה אני מצפה שיהיה במרוץ. היו הרבה מרוצי 10, אז החלטתי ללכת על 15. מצד שני חשבתי על אנשים שלא יכולים לרוץ מרחקים כאלה, אז הוספנו מקצה של 5 קילומטר. רציתי שמשפחות שלמות יגיעו ושכל אחד יקח חלק במרוץ אז הוספנו מקצה הליכה. גם לקחתי את חודש נובמבר שהיה אז ריק והיום כבר עמוס במרוצים. בצורה הזאת הרבה יותר אנשים נחשפו לספורט".
| חוץ מלחשוב על הרמה של האירוע, שמואלי הקדישה מחשבה רבה גם לחשיפה שלו כלפי הנשים. "אני גאה בזה שהייתי הראשונה לדאוג לגזרות לנשים בחולצות המרוץ. הגעתי למסקנה שלא יכול להיות שנשים יקבלו גזרות לגברים כי ככה זה היה עד אז. מאז בהרבה מרוצים דואגים לחולצות עבור נשים וזה כל כך חשוב כי אחר כך הן רצות עם זה. חוץ מזה, אני דואגת לפרסים כספיים שווים עבור 10 הנשים הראשונות שזהים לגמרי לפרסים עבור 10 הגברים, למרות שיש יותר גברים מנשים. במרוץ אייל יש פרסים נוספים שמוענקים ל-100 הראשונים, אז דאגתי שזה יהיה ל-80 הגברים הראשונים ו-20 הנשים הראשונות".
שמואלי חשבה כמקצוענית עבור ספורטאים חובבנים, אבל סוזי דבוסקין מוכיחה שאפשר גם להגיע מהרקע של הספורט החובבני ולפעול במקצוענות. משנת 1997 היא מארגנת את טריאתלון הנשים לזכרה של בתה תמר, כשהרעיון לארגן אירוע לנשים בלבד נוסד מתוך הבנה שמדובר באבן דרך נהדרת עבור נשים שרוצות להיכנס לספורט הזה וחוששות. כיום, טריאתלון הנשים מונה כ-1,300 משתתפות, שחלקן היו מפספסות את ההזדמנות להפוך לספורטאיות אם הוא לא היה קיים. |
סוזי דבוסקין (צילום: דן דבוסקין)
|
"המרחק העממי זמין להרבה יותר משתתפות"
דבוסקין מסבירה: "אנחנו שמים דגש על עידוד נשים להשתתף בטריאתלון. בגלל זה היינו הראשונים לקבוע מרחק עממי שזמין להרבה יותר משתתפות, דאגנו לתחרות שלשות שבה כל אחת משתתפת במקצוע אחד וכך נוצרו עוד הזדמנויות. חוץ מזה, אנחנו מבינים שחלק גדול מהמשתתפות עושות טריאתלון בפעם הראשונה ופועלים בהתאם. זה מתחיל במפגשים והרצאות שלי על טריאתלון הנשים, ממשיך במאמנים מדהימים שמשתפים פעולה ופותחים את האימונים במיוחד לקראת טריאתלון הנשים, ומסתיים בבטיחות של המשתתפות שזה אומר הסברים מפורטים ושטח החלפה בהתאם".
טריאתלון הנשים הוא ללא ספק גאוותה של דבוסקין ובעלה דני, אבל האשה הזאת שהיא גם טריאתלטית בעצמה לא עוצרת לרגע ומנצלת כל רגע כדי שיבוא היום שבו היא כבר לא תצטרך להשתמש במשפט שנאמר בתחילת הכתבה, אלא במשפט שמלווה את טריאתלון הנשים 'כל אחת מנצחת'. "עברנו מלהיות עמותה לטריאתלון לנשים לעמותה להעצמת נשים בספורט. יש כבר מרוץ אופניים לנשים, משחה נשים וכמובן את מרוץ הנשים שאני מברכת עליו. אני מאוד תומכת באירועים לנשים כי האווירה היא שונה. זה יותר הפנינג, פחות טוסטוסטרון, ויש הרבה תשומת לב והתייחסות אישית לכל אשה. זו גם הסיבה שלא מעט משתתפות מתחרות רק פעם בשנה בטריאתלון הנשים וזהו. מצד שני, אירוע כזה תרם להגדלת מספר הטריאתלטיות בארץ, ואם פעם היינו רואים 10 אחוז נשים, היום כבר רואים 30. אנחנו עוזרים לנשים לשבור את התדמית ולהיכנס לעולם ששייך גם להן. אם יש זוג נשוי והגבר רוצה לצאת ולהתאמן, אז הוא יוצא. אצל האשה לעומת זאת זה לא ברור מאליו, וזה לא צריך להיות ככה".
באולטרות יש מעט מאוד נשים
|
קרן גולדבלט ייסדה בשנת 2007 את האולטרה מרתון של "פרוספורט" שבגלגולו הנוכחי הוא מרוץ "הארץ המובטחת מים לי-ם". בניגוד למרוצי הכביש הקצרים יותר והטריאתלונים, הנישה שלה עדיין רחוקה מאחוז סביר של נשים. במקצה האולטרה המלא במרוץ מים לים הקרוב תהיה אשה אחת בלבד, אבל כל זה מעולם לא הפריע לאשה שהביאה לכאן את בשורת האולטרה מרתון, ברמת הארגון, "פשוט היינו כמה חבר'ה שהחליטו שזה יכול להיות ממש כיף לארגן דבר כזה בארץ ואני לקחתי את זה על עצמי". בכל מה שקשור להבאת הנשים, כנראה שלגולדבלט יש את התפקיד הקשה ביותר כי בתחום שלה שנחשב עדיין לחדש בארץ, כל משתתף נחשב למשוגע וגם את הגברים קשה לשכנע. "אני כן עושה דברים כדי להביא נשים", אומרת גולדבלט: "ברור שאנחנו במיעוט, אבל דאגתי להכניס את הנושא של ריצת השליחים, שמביא אלינו הרבה מאוד נשים. זה עובד מצוין, אנשים חוששים מריצות שטח אבל כשמדובר בקבוצה זה כבר הופך להיות יותר קל. אנחנו רואים יותר ויותר קבוצות של נשים כי הן אוהבות לעשות את זה ביחד".
|
קרן גולדבלט
|
גולדבלט התחרתה בהרבה מאוד גברים במרוצים בהם השתתפה וניצחה לא מעט מהם. ועדיין, גם מהמקום הקשוח יותר שממנו היא מגיעה היא מרגישה את מה שסוזי דבוסקין מרגישה ואת מה שזהבה שמואלי תמיד השתדלה שלא להרגיש – שהספורט הוא עדיין נחלתם של הגברים, או לפחות שהרבה אנשים חושבים ככה. "הבת שלי בכיתה י"ב, והיא היתה חלק מנבחרת מרוצי שדה שזכתה במקום הראשון בארץ. אחרי כל זה, מצפים ממנה בבית הספר שגם תרקוד כדי להשלים את הבגרות בחינוך גופני, כי זה מה שהבנות צריכות לעשות שם. אז לפי הגישה הזאת, עדיין יש הבדלים". מרוצי נשים? גולדבלט מברכת: "רואים שיש לזה מקום לפי הרישום וזו חוויה אדירה שאין לה תחליף. עוקפים, מבקשים סליחה, מפרגנים – זה הרבה פחות מאיים". זהבה שמואלי, שבתור רצה לא ראתה יותר מדי גברים מהירים ממנה בארץ, מאוד אוהבת לראות נשים במרוצים מעורבים, אבל מסכימה עם זה שקשה מאוד לשנות את התפישה: "פעם זה היה פשוט מגוחך שאשה שהיא אמא לילדים תצא לרוץ, לכן אני שמחה שהצלחנו לשבור הרבה מחסומים".
שוויון או לא, דבר אחד ברור. הדבר הטוב שקורה כאן מגיע מלמעלה, כלומר מאותן מארגנות מרוצים שאגב הן לא לבד אלא מוקפות במארגנות נוספות, מנהלות מרוצים, שופטות ומאמנות שגם מספרן עלה לאחרונה. הספורט הוא עדיין גברי, זה נכון. לעוד הרבה זמן? לא בטוח בכלל, לא כשזה בידיים שלהן.
לפרטים והרשמה למרוץ הנשים של סופר-פארם בהרצליה שיתקיים בעוד יומיים ב-16.4.2014: Goodliferun.co.il
13.4.2014
דני בורשבסקיעיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה
