השנה ישתתפו בישראמן נגב 76 מתחרים מחו"ל, שיגיעו מ-26 מדינות וביניהם פטר וברוסק, מי שמשתתף ב-14 תחרויות איש ברזל בשנה ובא לשמור על התואר שלו
מאת:דני בורשבסקי; צילומים: יאיר בן עמי
בישראמן נגב 2014 ישתתפו 76 מתחרים זרים מ-26 מדינות לעומת 51 מתחרים מ-17 מדינות שהשתתפו בשנה שעברה. לדברי מנהל התחרות, בועז ריבק, הישראמן תופס תאוצה בעולם ו"אף אחד מהמתחרים מחו"ל לא מגיע לכאן מבלי לדעת בדיוק מה זה הישראמן. כולם שמעו על התחרות הזאת ממתחרים שהיו כאן ומאתרי האינטרנט".
וברוסק על קו הסיום של ישראמן 2013
לישראמן באילת יש פוטנציאל להביא לכאן כמות יותר גדולה של משתתפים ולהגדיל משמעותית את הישראמנים החדשים שצומחים מדי שנה, אבל יש כמה מגבלות שמונעות את זה, כפי שמסביר ריבק, "הרבה טריאתלטים מהעולם מתייחסים לתאריך הזה שתקוע להם באמצע החורף ומקשה עליהם להתאמן כמו שצריך לתחרות הזאת. חוץ מזה קיים גם העניין של הפרסים הכספיים שאצלנו הם נמוכים ביחס לתחרויות אחרות בעולם. אנחנו מציעים פרס מקסימלי של 10 אלף שקלים, ובצורה הזאת קשה לפתות הרבה ספורטאים".
עם כוס בירה על קו הסיום
לא ברור מה היה מרשים יותר לפני שנה, קצת יותר משעה אחרי שפטר וברוסק חצה ראשון את קו הסיום וניצח בישראמן 2013. זה שהוא אמר לרפי פרחי ששימש ככרוז שזו היתה התחרות ה-125 שלו למרחק של איש ברזל? אולי זה שאף אחד לא סיכן אותו בדרך אל התואר? לא. מה שהרשים יותר מהכל היה לראות את ההתנהלות של וברוסק, שהסתובב באזור שער הסיום עם כוס בירה קטנה ביד והמתין לצ'כים אחרים שהגיעו איתו ממדינתו כדי להתחרות באילת. בזמן ששאר מסיימי הישראמן מהצמרת נאנקו מכאבים, נעזרו בחברים וקרובים כדי ללכת והשתטחו בצרחות על מיטות העיסוי שבמתחם, וברוסק התהלך בקלילות במקום, חיפש עניין, שוחח באדיבות עם כל מי שהסתקרן ורצה לדעת אם הוא אמיתי, ובסופו של דבר הוא גם היה מאלה שעזרו לחברים שלהם ללכת ישר אחרי שהם סיימו את הישראמן כמה שעות אחריו.
כל מי שיודע איך נראה איש ברזל ממוצע אחרי שהוא מסיים תחרות למרחק מלא, ועוד ישראמן שהוא כל כך קשה, הופתע לראות את הצ'כי הרענן הזה, שהסיפור ההזוי של הקריירה שלו יוצג לפניכם, ואתם עדיין לא תאמינו למה שאתם קוראים. מה עוד נותר לנו לעשות אם לא לשכנע אתכם? זה אמיתי לגמרי!
המספרים שמספרים
וברוסק בן ה-40 הוא איש ברזל מקצוען שמצליח לחיות מזה, אבל אי אפשר להגיד שהוא משתייך לצמרת אנשי הברזל העולמית. הוא אמנם משתתף כבר 15 שנים ברציפות במקצה למקצוענים באליפות העולם בקונה, אבל הוא מעולם לא סיים שם בין 10 הראשונים, וזאת למרות שהוא מחזיק בשיא העולם לכמות הפעמים שבהם טריאתלט מסיים בטופ 10 בתחרויות מסבב האיירונמן (73 פעמים). "אני לא שוחה מספיק מהר, בטח לא בתחרויות שבהן שוחים ללא חליפה", מסביר וברוסק: "בקונה, אם אתה לא מסיים את קטע השחייה בצמרת, אתה יכול לשכוח מהטופ 10. כדי להגיע לצמרת שם אתה צריך להיות שחיין של 53 דקות ואני שחיין של 58-60 דקות. מצד שני, אני אף פעם לא מוותר על התחרות הזאת ומגיע אליה מדי שנה כדי לנסות ולשבור שיאים".
אז אולי אי אפשר להזכיר את וברוסק בנשימה אחת עם אנשי ברזל כמו קרייג אלכסנדר, כריס מקורמק, נורמן סטאדלר ופרדריק ואן לירדה. מצד שני, הצ'כי שאמור לככב באילת גם בסוף השבוע הבא מתהדר בהישגים כל כך מגוונים שהופכים אותו בעצם לספורטאי יחיד במינו בעולם. הכל נובע מאינספור תחרויות שבהן הוא משתתף לאורך השנה, ותיכף הוא יתייחס לאיך אפשר לעשות את זה. לפני זה נספר – וברוסק התחרה עד היום ב-136 תחרויות איש ברזל שמתוכן הוא ניצח ב-26 (כולל תחרויות בסבב האיירונמן היוקרתי). מדובר בקריירת איש ברזל של 15 שנים שהחלה בשנת 1999 אז הוא סיים במקםו השביעי באיירונמן הראשון שלו באוסטרליה. חוץ מזה, הוא מרבה להשתתף באירועים אקסטרימים אחרים שהם לא תחרויות איש ברזל, אבל לא פחות קשים. וברוסק משתתף כמעט כל שנה במרוץ אולטרה מרתון, הוא רץ בממוצע חמישה מרתונים בשנה, מוסיף לזה עוד כ-5 תחרויות חצי איש ברזל, 6 טריאתלונים ולקינוח הוא מחפש בכל שנה ריגוש אחר שלא הרבה ספורטאים בעולם חווים.
רק בחודש האחרון הוא ניצח באחד המרתונים הקשים בעולם, מרתון אנטרקטיקה, אותו הוא סיים בזמן של 3:34:37 שעות ובכל הצטרף לרשימת הרצים המכובדת שהשתתפו במרתונים ב-7 יבשות. בסמוך למרתון הזה הוא השתתף גם במרתון חדר כושר, מתברר שבאירופה יש טרנד כזה. וברוסק רץ 42.2 קילומטרים על הליכון וקבע שיא צ'כי חדש, 2:35 שעות. אגב, שיאו האישי במרתון עומד על 2:30 שעות. אם זה לא מספיק, הוא מתחרה מדי שנה באולטרה מרתון שטח למרחק של 87 ק"מ בצ'כיה עם טיפוס מצטבר של יותר מ-5,000 מטרים ובנוסף נוהג להשתתף בטריאתלוני שטח שכוללים ואפני הרים. בשורה התחתונה, הוא לא משתעמם, ובעיקר מתחרה ולא מתאמן.
וברוסק ביציאה לריצה בישראמן 2013. בעיקר מתחרה ולא מתאמן
איך הוא עושה את זה?
שאלת השאלות, ואם תשאלו את וברוסק יש לו תשובה פשוטה מאוד לצורה ההזויה שבה הוא מעביר את השנים האחרונות בקריירה המקצוענית שלו. "אני אוהב להתחרות כמו כולם, וגם די שונא להתאמן. אני בעצם מתחרה כמעט כל הזמן. בזמן שלא, אני בטייפר לקראת התחרות הבאה", הוא מסביר. נשמע לא הגיוני, אבל איך אפשר להסביר בדרך אחרת ספורטאי סיבולת שמשתתף בלא פחות מ-60 תחרויות בשנה בסך הכל, כשבכל סוף שבוע הוא מתחרה פעם אחת עד פעמיים?
לטענתו של וברוסק, מה שעומד מאחורי זה, פרט ליצר התחרותי שלו, זה הרצון להיות איש משפחה למופת, למרות החיים התובעניים של ספורטאי מקצוען. "אני תמיד מתאמן בקרבת הבית, אני לא נוהג לנסוע למחנות אימונים. המשפחה שלי נוסעת איתי לחצי מהתחרויות בחו"ל, ולשאר התחרויות אני נוסע וחוזר מהר. בסך הכל הצורה שבה אני מתנהל גורמת לי להעביר הרבה זמן עם המשפחה שלי. אני קם בבוקר ומעיר את שני הילדים, מכין להם ארוחת בוקר ולוקח אותם לבית הספר. אני מעביר זמן בבוקר עם אשתי ורק אז יוצא לאימון ראשון. לאחר מכן אני נמצא איתם גם בצהריים ומקיים אימון נוסף בצהריים המאוחרים. בסופו של דבר חשוב לי להיות איש משפחה. אני מאמין שמי שיתרכז רק בשחייה-אופניים-ריצה 'ישרף' די מהר. אני דואג גם לחיים שמחוץ לטריאתלון ואני מצליח לשלב את זה".
אז מבחינה חברתית ומשפחתית נראה שחייו של וברוסק די מושלמים, עבור מי שמספיק מוכשר כדי להשיג תוצאות כמו שלו. וכעת נשאלת השאלה הבאה- איך אפשר להתחרות כל כך הרבה מבלי להיפצע? תחשבו שבשנה שעברה וברוסק עוד היה יכול להגיע ל-14 תחרויות איש ברזל אבל פיספס את פלורידה בגלל שבר במרפק. אבל מה לגבי הפציעות שנגרמות כי הגוף צועק 'הצילו?'
מתברר שאין ממש כאלו, וההוכחה לכך היא שוברוסק כמעט ולעולם לא פורש מתחרויות. קודם כל בלקסיקון שלו לא מופיעה פרישה ללא סיבה טובה במיוחד, ועד היום הוא פרש רק משתי תחרויות איש ברזל בגלל כאבים – וזה אפילו קרה כשהוא היה טירון, ב-1999 בהוואי וב-2000 בפלורידה. מאז וברוסק סיים כל תחרות איש ברזל שבה הוא השתתף, עם העדפה לתחרויות קשות ומאתגרות כמו הישראמן, שכוללות טיפוסים קשים במיוחד על האופניים, משהו שהוא מאוד אוהב כטריאתלט. "השיטה הזאת עובדת לי, וככה אני מצליח להתחרות כל סוף שבוע ולעשות איש ברזל כל חודש במקום אחר בעולם. כשאני מותש זה עושה לי טוב, ככה אני יכול לאפשר לעצמי שלושה ימים של מנוחה טוטאלית, ואחריהם אני פשוט נוהג כמו בטייפר רגיל".
מעדיף תחרויות שכוללות טיפוסים קשים במיוחד על האופניים, כמו הישראמן
"אני חוזר לישראל להגן על התואר"
אחרי החוויה המטורפת שלו באנטרקטיקה, ואחרי מנוחה של שבועיים בבית בצ'כיה שם חגג עם משפחתו את חג המולד, וברוסק חוזר לעונה חדשה מלאה באתגרים, שתיפתח בדיוק כמו השנה הקודמת בישראמן באילת. בדרך כלל הוא נוהג לנסות תחרויות חדשות בכל שנה, כשיש תחרויות מעטות שהוא לא מוותר עליהן כמו איירונמן דרום אפריקה. הישראמן עשה לו משהו. אחרי המרוץ המפרך של 2013 הוא אמר בראיונות שאחרי שהישראמן זו תחרות איש הברזל הקשה ביותר שבה השתתף.
העניין הוא שוברוסק לא אמר את זה כדי להתחבב על התקשורת הישראלית ולתת לה את הכותרת שחיפשה. הוא כתב את זה באתר הרשמי שלו ובעמוד הפייסבוק שלו. לוברוסק יש הרבה מעריצים בצ'כיה, בעיקר בקהילת הטריאתלטים, וזוהי הסיבה שבישראמן 2014 נראה בעיקר אורחים מצ'כיה מבין 76 המתחרים מחו"ל שיגיעו לאילת. הוא עצמו כבר מתכונן לזה גם בעמוד הפייסבוק שלו שם כתב: "אני חוזר לישראל כדי להגן על התואר". כנראה שוברוסק הוא אחד האחראים העיקריים לגידול של הספורטאים הזרים השנה לעומת השנה שעברה (51) ואולי רק בשביל זה היה שווה להביא אותו לכאן. אז האמת היא שלא בדיוק – היה שווה להביא אותו לכאן כדי שאנשים יוכלו לראות מקרוב מי הוא האי שבאמת עשוי מברזל, ושהישגיו לא פחות מרשימים מאלו של כל איש ברזל מהצמרת העולמית.
והשנה – מתחרה בכירה מחו"ל
ובכל זאת, פטר וברוסק לא יהיה איש הברזל היחיד מהרמות הגבוהות בעולם שיתחרה באילת, ובניגוד לשנה שעברה שבה לא הייתה לו יותר מדי תחרות, נדמה שהפעם הוא יקבל פייט רציני מנאג'י גרגלי ההונגרי, שסיים השנה במקום ה-23 בתחרות האיירונמן בוויסקונסין.
בתחרות לנשים התרגלנו בשנים האחרונות לראות קרב כל ישראלי על התואר, אבל הפעם המארגנים דאגו בפעם הראשונה למתחרה בכירה מחו"ל. מדובר בד"ר סוזאנה הרסאני ההונגריה, וטרינרית במקצועה, שמחזיקה בשיא אישי של 9:32:18 שעות בתחרות איש ברזל. הרסאני סיימה השנה במקום החמישי בין הנשים בתחרות האיירונמן
8.1.2014
דני בורשבסקי עיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה
