כלפי חוץ הם נראים אותו דבר, אבל כשבוחנים אותם לעומק מגלים שלמתחרים ולמתחרות בישראמן יש אסכולות שונות. לקרוא ולצחוק בדרך לקו הסיום…
מאת:אביטל הירש; תמונות: Thinkstock
דיסקליימר חשוב: הטור נכתב בהומור ואינו מבוסס על דמויות אמיתיות. מי שמוצא את עצמו מזדהה עם התיאור, עושה זאת על אחריותו. הכתוב מתיחס לגברים ולנשים כאחד.
|
1. הפצוע המתמיד
האימונים שלו מתנהלים מפציעה לפציעה. הוא קורע רצועות, מותח שרירים ושובר עצמות על בסיס חודשי. אם תשאלו אותו, מדובר במזל רע, הרי זו לא אשמתו שיש לו שברי מאמץ באגן ושהמיניסקוס שלו כל כך לא עמיד. יש לו מנוי במכון הפיזיותרפיה והוא מכיר כל אורתופד ברדיוס 100 ק"מ ממנו, על כל תתי ההתמחויות שלהם, ויודע בדיוק למי לפנות בכל פעם שהוא נפצע.
את הפציעות הוא מאבחן בעצמו ומכיר את השמות של כל שריר, רצועה, עצם, עצב ומשכך כאבים שאינו סטרואידלי שקיים ביקום. בין הפציעות הוא ממשיך להתאמן, לישראמן, כמובן. בתחרות תזהו אותו על פי התחבושות האלסטיות על הברך, הטייפים על כל מפרק אפשרי, הקיבוע על הקרסול והכדורים נגד כאבים שמודבקים לו לסטם. שאיפה לישראמן: למצוא אורתופד טוב באילת. |
יש לי מיחושים בהמסטרינג
|
|
2. השלשה
הם הכירו בלוח השידוכים של הישראמן וכבר בשיחה הראשונה נשבעו אחד לשני שהם שם רק בשביל ההשתתפות והחוויה. מאז, כל אחד מהם קורע את עצמו באימונים כדי לא לעשות בושות. הם הספיקו, כל אחד בנפרד ובאופן בלתי תלוי, לבדוק את התוצאות של השניים האחרים בתחרויות קודמות והם לא נרדמים בלילות מרוב לחץ. "ומה אם רק בגללי לא נגיע לפודיום?" כל אחד מהם כבר פנה למאמן בכיר, הרוכב שדרג את האופניים והרץ קורא מאמרים של רצים קנייתיים. השחיין כבר הספיק לרדת לאילת כדי לבדוק את הים, הרוכב עולה את נס הרים על בסיס יומיומי והרץ כבר ירד מ-4 דק"מ.
שאיפה לישראמן: מקום ראשון בשלשות, אלא מה? |
העיקר החוויה, כן חבר'ה?
|
|
3. הגבר-גבר
זו יכולה להיות גם אישה-אישה, כמובן. הגבר-גבר הוא תמונת הראי של הזהיר. הוא לא חושש משום דבר – שוחה בלי חליפה, רוכב שעות בלי לאכול ולשתות, ובטוח שג'לים זה לחלשים. לפני שנה, כשכולם קפאו מקור ברכיבה בישראמן, הוא רכב עם חולצה קצרה וכפפות חצי ולא הבין על מה כולם מקטרים. הוא מחליף פנימית בחצי דקה ולא מקטר אף פעם. הרי מה זה לרוץ מרתון לעומת הריצה ההיא של 50 ק"מ בצנחנים עם המאג על הגב? הוא המציא את האמירה, "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים". היו לנו עוד כמה דברים לכתוב עליו אבל אנחנו נזהרים כשמדובר בגבר גבר.
שאיפה לישראמן: להרגיש שוב כמו בגיבוש לסיירת.
|
בגיבושון היה קשה יותר
|
| 4. הרומנטי הוא עושה ספורט בעיקר כדי לראות את הזריחות, יותר נכון – כדי לצלם אותן ולשתף בפייסבוק שלו. כל ריצה בשבילו היא "מרגשת". הוא לא סתם רץ – הוא מתחבר לעצמו, לטבע, לאדמה, לרגבים, לחגבים, ליקום. כל צעד מביא לו תובנות חדשות, ובמקום לסיים את הריצה עם חיוך או גידופים, כנהוג, הוא מסיים אותה עם דמעות בעיניים. הוא אסיר תודה על כך שהוא יכול לעשות ספורט. הוא לא זקוק לגאדג'טים יקרים או לביגוד מנדף, רק לצאת החוצה, אל העולם הקסום. הוא לעולם לא יתאמן במקום סגור ויעדיף תמיד לשחות בים ולא בבריכה, ש"סוגרת" עליו. כל החברים שלו בפייסבוק כבר מזמן עשו hide לפוסטים שלו, כי כמה אפשר לראות שוב ושוב זריחות וציטוטים משירים? שאיפה לישראמן: ליהנות מכל 226 הקילומטרים ולצלם מספיק תמונות. |
מעניין כמה לייקים אני אקבל על השקיעה הזאת
|
|
5. השאפתן
כל דבר שהוא עושה הוא שואף לעשות הכי טוב שהוא יכול. כבר בשבוע הראשון שבו התחיל לעשות ספורט הוא קנה חליפת שחייה, אופני נג"ש ונעלי ריצה עם מדרסים אווירודינמיים. יש לו ארסנל של שעוני דופק וארונות מלאים בבגדי ספורט. הוא חבר בקבוצת רכיבה, קבוצת ריצה, קבוצת שחייה וקבוצת טריאתלון, ויש לו תכנית אימונים ומאמן צמוד, בנוסף למאמן בכל אחת מהקבוצות. הוא קם כמו צייד ב-4 בבוקר, מתאמן 4 שעות ואז נוסע למנכ"ל את החברה. הוא נשבע שהוא עושה ספורט רק בשביל הכיף, אבל בלילות יש לו חלומות בלהה על זה שמישהו בלי אירובר עוקף אותו והוא מגיע אחרון. הוא קורא מחקרים על ספורט ובקיא בכל הגישות, מגלח את כל הגוף כדי לחסוך 2 מאיות שנייה ברכיבה, מחליף קסדות וגרביים כמו גרביים, ומחזיק תזונאי צמוד שאומר לו מתי לאכול ומה.
שאיפה לישראמן: להגיע לדוכן המנצחים.
|
מזל שזו לא תחרות מטרה
|
|
6. זה שהגיע לשם במקרה
הוא לא עשה ספורט כבר 20 שנה, אבל במקרה חבר סיפר לו על הישראמן וזה עשה לו חשק והוא מיד נרשם למרחק המלא, כי “מה כבר יכול להיות”. את רוב האימונים שלו הוא עשה על האופניים הישנים שלו, ששכבו במחסן ללא שימוש, וכמה ימים לפני התחרות הוא התארגן על אופני כביש שקטנים עליו בכמה מידות. הוא שוחה עם בגד ים ספידו שנשאר לו מגיל 16 ומכסה אותו בהתאם. את ההחלפה משחייה לאופניים הוא עושה לאיטו, לאחר שהתקלח, התנגב והחליף בגדים. ההחלפה לריצה מהירה יותר, מכיוון שהוא רוכב ורץ עם אותן נעליים – נעלי ההליכה שלו מטיולי השבת. עד התחרות הוא לא התאמן מעולם על החלפות, שלא לדבר על שחייה, אבל הוא לוקח את הדברים בסבבה. מסביבו כולם לוקחים ג'לים וחטיפי אנרגיה, והוא שולף בזמן הרכיבה מתיק הגב שלו פיתה עם נקניק וקונה פלאפל וגלידה בטיילת כשהוא עובר לידה במהלך המרתון.
שאיפה לישראמן: להספיק לצאת אחרי התחרות לסרט ולפאב.
|
סליחה, איפה הפיצריה?
|
|
7. המתלהב מעצמו
בדומה לטיפוס הרומנטי, גם אצלו מטרת העל של האימונים והתחרויות היא להעלות תמונות – במקרה שלו, תמונות של עצמו. בכל אימון שלו הוא דואג שמישהו יצלם אותו, ועוד לפני שהאימון נגמר, התמונות כבר בפייסבוק. כשהוא מגיע הביתה, הוא לא מנצל את חלון ההזדמנויות כדי לאכול פחמימות וחלבונים אלא כדי לספור לייקים לתמונות. הוא נשקל 8 פעמים ביום ולקראת הישראמן הוא טרוד במציאת האאוטפיט האידיאלי, זה שיבליט את מה שצריך ויטשטש את מה שלא. הוא מוכן להוסיף לעצמו עוד כמה דקות בשטח ההחלפה ומחליף את כל הבגדים בכל החלפה, כדי שלא ישעמם לצופים שלו.
שאיפה לישראמן: להתקרב לקו הסיום לבד, כדי שאף אחד לא יקלקל לו את התמונה.
|
בטח ייגרד לי ברכיבה, אבל נראה נפלא בתמונה
|
|
8. הזהיר
הוא מתאמן כבר שנים, אבל הפחד הכי גדול שלו הוא להיפצע, ולכן הוא עושה הכל לאט ובזהירות. לקח לו חמש שנים לרוץ 10 ק"מ, הוא לא רוכב עם עוד אנשים כדי להוריד את הסיכון לתאונה – למעשה, הוא רוכב רק בבית, על הטריינר. עם שחייה אין בעיה, כל עוד מדובר בחודשי הקיץ, כי בחורף הוא עלול להצטנן. כבר מזמן שאלו אותו למה הוא לא נרשם לישראמן וכבר מזמן אין לו תירוצים טובים, אז הוא החליט להירשם השנה, אבל לחצי המרחק וכחלק משלשה. אחרי שבחן את כל האפשרויות, החליט שהכי בטוח יהיה לרוץ – הים קר מדי ויש בו דגים מפחידים, הרכיבה מסוכנת וקשה, זה ברור. מה שנשאר זה לרוץ. מאז הוא עסוק בקריאת מאמרים על הנזק שבריצה בירידה ומתלבט אם לבטל את ההרשמה.
שאיפה לישראמן: לא להיפצע, טפו טפו טפו!
|
שיט, הצטננתי!
|
|
9. הוותיק
ב-48 הוא זכה במקום הראשון בתחרות האתלטיקה בעמק ומאז הוא מנסה לשחזר את ההישג. אין תחרות שהוא לא השתתף בה, וככל שעוברות השנים ומתמעטים המתחרים בקבוצת הגיל שלו, הוא גורף יותר מדליות. הוא שוחה, רוכב ורץ עם מכנסי ספורט מתנפנפים ולובש חולצת של טריאתלון אילת 1987 עם חתימה של קן גלא וג'ין וונקלי עליה. הוא חווה את המעבר לבגדי דריי פיט, לנעליים משוכללות, לאופניים ששוקלים חצי מהאופניים שהוא רכב עליהם בגיל 16. כמו שמעון פרס ויאיר בן עמי, הוא ראה כבר הכל ועדיין מתרגש לפני כל תחרות.
שאיפה לישראמן: לשחזר את השיא מ-48, מצד שני, מי זוכר מה היה ב-48?!
|
וכל הכבוד לצה"ל!
|
|
10. המעודדים
הם מלווים בן משפחה או חבר, ומתכוננים לזה כמעט כמו שהוא מתכונן לתחרות. כרזות ענק, שלטים שתלויים על הרי אילת, פונפונים וזמבורות. בבוקר התחרות הם קמים ראשונים כדי לכתוב על הכבישים את השם של הפייבוריט שלהם, איכשהו, ולמרות הכבישים הסגורים, הם מצליחים לצוץ בכל מקום לאורך התחרות וכמובן לקדם את פני המתחרה שלהם בשירים וריקודים בשני שטחי ההחלפה ועל קו הסיום. הם מדביקים פתקי עידוד על האופניים וכשהמתחרה שלהם מתארגן לריצה, הוא מגלה כל מיני צ'ופרים שמתחבאים בנעלי הריצה ומקשים עליו לנעול אותן. על קו הסיום המעודדים יצלמו אותו ויעלו את התמונה לפייסבוק, אינסטגרם ויוטיוב, הרבה לפני שצלמי האירוע יידעו שהוא חצה את קו הסיום.
שאיפה לישראמן: שהמתחרה שלהם יהיה על הפודיום ויזכיר אותם בנאום התודה.
|
הוא הגיע ל-T2! יוהוווווו!
|
10.1.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
