המשך לכתבה "אין כניסה לגברים". האם נשים מתמודדות עם אתגרים שגברים לא יודעים על קיומם? כתבה שנייה ואחרונה
מאת:אביטל הירש
> לחלק הראשון של הכתבה "אין כניסה גברים: האם צריך לקיים אירועי ספורט נפרדים לנשים?"
פורום "נשים בספורט" הוא פורום ייחודי לנשים העוסקות בספורט ובמיוחד בספורט סיבולת. שאלתי את חברות הפאנל למה צריך פורום כזה ובמה הוא שונה מהפורום המשותף (ריצה וטריאתלון).
בתדריך לקראת טריאתלון נשים צילום: אורי אילון
"בחודשים האחרונים הצטרפתי כמנהלת לפורום 'נשים בספורט' בתפוז שפעיל כבר כמה שנים והיה לו חלק גדול בהתפתחות שלי כאשה וספורטאית", מספרת סגל. "חשוב לציין שהפורום לא מוגבל לנשים בלבד, אלא מיועד לנשים בלבד – מדי פעם כותבים אצלנו גברים, ואני יודעת שיש הרבה גברים שקוראים אותו. התשובה הטריוויאלית לשאלה, "למה צריך פורום לנשים" היא שיש נושאים שנוח לנו לדבר עליהם רק עם נשים, כי הם מביכים אותנו או את הגברים. למשל מה עושים עם מחזור בזמן תחרות? איפה קונים חזיית ספורט טובה? איך להתאמן בהריון?".
נשים מתמודדות עם אתגרים אחרים מאשר גברים
"אבל הסיבה החשובה יותר היא העובדה שנשים רבות צריכות תמיכה כשהן מגיעות לעסוק בספורט, תמיכה שגברים פשוט לא צריכים, כי הם רצו כבר 10 ק"מ בצבא, או כי הם רגילים לשחק כדורסל עם החבר'ה. בשביל נשים, הספורט הוא משהו חדש, קשה, ולא מקובל חברתית. מחנכים אותנו להיות נשים טובות, אמהות טובות, לתת ולתת. לקום ב-6 בבוקר ולצאת לרוץ זה "אנוכי", ונשים הרי "לא אמורות" להיות אנוכיות. בזכות הפורום אני מכירה נשים עם סדרי עדיפויות שונים, שכולן מצליחות לשלב בדרכים שונות את המשפחה, הקריירה והספורט, וכך אני לומדת שזה אפשרי – וגם תורם המון.
בנוסף, נשים אוהבות לשתף ולדבר על הספורט שלהן, ולגברים יש פחות את הצורך הזה. כמובן שזו הכללה, אבל זו ההתרשמות שלי. בשביל לא לשעמם למוות את כל החברות מהבית, שבאמת לא מעניין אותן איך הלך לך במרוץ מעבר ל"אחלה", כדאי לבוא ולספר למי שמבינה, שמזדהה ושיכולה לתת עצה טובה. ואת אלה יש לנו בפורום".
סוזי דבוסקין, גם היא אחת ממנהלות הפורום, שיחד עם בעלה דן יזמה ומארגנת את טריאתלון הנשים שנערך לזכר ביתה, תמר, שנהרגה בזמן אימון רכיבה, מוסיפה: "לפני פחות ממאה שנה, נשים הודרו אפילו מלהיות צופות באירועי ספורט… אפילו כיום, זה מובן מאליו לגברים שהם יכולים לצאת ולהתאמן בכל שעה של היום, ש"מישהו" יהיה שם וידאג למשפחה. אם אישה רוצה להתאמן, זה דורש התארגנות מיוחדת ו"טובות". עלינו לעודד נשים להעז להיכנס לעולם הספורט, לראות את עצמן בטבעיות בעולם הזה".
סוזי דבוסקין (מימין) ועירית אפוטקר. "נשים אוהבות לשתף ולדבר על הספורט שלהן"
אווירה מקבלת ומכילה
"לפורום נשים בספורט של תפוז יש חשיבות מכרעת בכניסה ה'רצינית' שלי לספורט", אומרת אפוטקר. "יש בו אווירה מקבלת, לא ביקורתית, מכילה ומעודדת הרבה יותר מהפורום המעורב. אין שם בושה לכתוב על תוצאות הנמצאות גם ברבעון האחרון של המשתתפים, אין צורך להוכיח מרחקים ארוכים ויש קבלה של כל אחת, כל מרחק וכל מטרה וזמן. בפורום המעורב יש לא מעט ביקורתיות וחוסר קבלה שלא תמיד פשוט להתמודד איתן. בנוסף לכך, אני חושבת שגם כיום בשנת 2014, יש התמודדויות שונות המאפיינות נשים ופחות גברים – שילוב הספורט עם הקרירה והמשפחה, שאלות לגבי דימוי גוף נשים וכדומה. ולכן הפורום נותן מענה רלוונטי יותר מהפורום המעורב. יחד עם זאת, אפשר לשים לב שנשים שכבר "עמוק בתוך הספורט" נכנסות ומעורבות פחות בפורום, דבר שמראה שהפורום מסייע לכניסה לתחום, אולי כמו תחרויות נשים".
"תחושה של קולקטיביות ולא של אינדיווידואליזם"
טריאתלון הנשים בהרצליה, שיתקיים השנה בפעם ה-21 , הוא דוגמה טובה לאירוע נשי שמהווה מפגן של עוצמה ותמיכה נשית ומושך אליו בכל שנה יותר מאלף נשים. עבור רבות מהן האירוע מהווה תחרות חניכה שאחריה הן מעזות להמשיך לתחרויות . נשים שהשתתפו בו, כמו גם גברים שהגיעו כדי לעודד, מספרות על אווירה אחרת לחלוטין מאשר במרוצים שיש בהם נוכחות גברית.
"באירועים נשיים יש תחושה של עידוד הדדי הרבה יותר מבתחרויות מעורבות, תחושה של קולקטיביות יותר מהאינדיוודואליזם שמאפיין תחרויות מעורבות". מיכאלי מחזקת את דבריה: הטריאתלון הראשון שהשתתפתי בו היה טריאתלון נשים. התחרות הייתה פשוט נהדרת. כל המשפחה שלי כולל אמא והאחיות, הרבה חברים שלא מהספורט וכאלה שכבר צברתי מהספורט – כולם באו לעודד ולתמוך. האווירה בתחרות עצמה הייתה מדהימה. הפרגון, העידוד כשקשה – מדהים. תחושת ההישג שהייתה לי כשחציתי את קו הסיום וקיבלתי את המדליה והוורד, זכורה לי עד עכשיו והיא משאב שאני מאמצת בכל פעם שקשה לי מאד, כל פעם שהספקות ביכולת שלי ובדרך מאיימים להפריע.
מיכאלי מחדדת את ההבדלים בין תחרות נשית לבין תחרות מעורבת: "אחרי שעשיתי את הטרי נשים, מקצה עממי, בשנה שלאחר מכן החלטתי לעשות את מקצה הספרינט. התאמנתי בקבוצה, השתפרתי משמעותית, והחלטתי שאני מוכנה. נהניתי מאד בתחרות ומרוב התלהבות נרשמתי מיד לספרינט בטריאתלון תל אביב, שהתקיים שבוע בדיוק אחרי. כשעמדתי על קו הזינוק, בחוף מציצים עם עוד אלף גברים – הבנתי שזהו a different ball game.
"יכולת להריח באוויר את התחרותיות. עמדת ליד גברים עם מבט של רצח בעיניים שבאו "להתאבד" על התחרות. היה לי הרבה יותר קשה – גם באופן אובייקטיבי התחרות הייתה קשה יותר, חמה יותר, והגוף שלי עוד לא היה ערוך לתחרות שבוע אחרי שבוע – אבל גם מנטלית. הרגשתי שאני נלחמת ולא מתחרה. וזה הבדל מהותי".
עירית אפוטקר. "פורום נשים בספורט מסייע לכניסה לתחום"
לדעתה של מיכאלי, העובדה שבכל שנה מגיעות לטריאתלון הנשים כל כך הרבה משתתפות מהווה הוכחה לצורך באירועים נפרדים לנשים. "כמו שאמרתי, אנחנו מבודלות בפועל ולכן קיום תחרויות נפרדות זה לא מה שמבדל אותנו. אלא דווקא מה שמחזק".
"טריאתלון הנשים ואירועים אחרים שהם רק לנשים הם מקום מיוחד שבו נשים יכולות להרגיש 'בטוחות', במרכז תשומת הלב, ולא בקבוצה ה'איטית' מה'דרגה השנייה'", אומרת דבוסקין. "בטריאתלון הנשים, כל אישה היא באמת מנצחת, כל אישה שמעזה לעמוד על קו הזינוק. זמן, תוצאה אינם חשובים. גודל, גיל, מהירות וניסיון הם לא רלוונטיים לחוויית ההצלחה של שבירת גבולות קודמים, בגילוי שאנחנו יכולות לעשות מה שנרצה. ההצלחה שנחווית בהתגברות על הרקע כ"בטטת כורסה" ובחציית קו הסיום מעצימה נשים בכל תחום בחייהן".
עד שיהיה שוויון – שיקנאו
יש גברים ששואלים, בין אם בתמימות ובין אם בקנטרנות, מה היינו אומרות אם היו אירועי ספורט שמוגבלים רק לגברים. "הייתי אומרת, שאם הם מרגישים שיש צורך לטפח את הביטחון העצמי של גברים שעוסקים בספורט, ולשם כך לעשות זאת באירוע ספורט ללא נשים, אני תומכת בהם", אומרת סגל. מיכאלי שוב נחרצת: "אני עונה שכשיהיה באמת שוויון – שיעשו מה שהם רוצים. עד אז – שיקנאו". ודבוסקין מוסיפה: "ספורט לגברים בלבד? הם לא זקוקים לעידוד מיוחד. הם לא זקוקים למקום מיוחד. ההיסטוריה לצידם. אנחנו עוזרים ליצור איזון, העצמה לנשים".
6.3.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
