כמסורת של שלושה עשורים, במסגרת טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת, תתקיים אליפות ישראל בטריאתלון במרחק האולימפי ביום שישי הקרוב. אפשר למצוא הרבה סיבות לאטרקטיביות של הטריאתלון באילת, מעבר לכל מה שיודע ישראלי, כי אילת זה סוג של חוץ לארץ בתוך ישראל ובכל המובנים הטובים, אבל עובדתית זו התחרות היחידה ששרדה משחר ענף הטריאתלון בישראל ועד היום. בסוף השבוע הראשון, של החודש האחרון בשנה שוב יתייצבו המוני ספורטאים וספורטאיות לתחרויות על תארי אליפות ישראל כשבראש התואר היוקרתי ביותר – אלוף ואלופה לאומיים. גם השנה לא תתקיים תחרות בינלאומית במסגרת הטריאתלון של ישרוטל ספורט קלאב אילת ולמקצי העילית באליפות ישראל יתייצב שדה משתתפים קטן מהרגיל, אבל לפחות בבחינה מוקדמת של המזנקים מגרה את הדמיון על מה שיכול להתחרש ויש אפשרות כי נצפה בתחרויות מרתקות על תואר האלוף והאלופה הלאומית.
אמיתי יונה, שלא יזנק בגלל פציעה המאלצת מנוחה | צילום: יאיר בן עמי
עוד כתבות טריאתלון
"הדרפטינג הפך ל'מחלה' בעידן הטריאתלון המודרני"
צ פ ו || בכירים בעולם הטריאתלון חושפים את הפנטזיות שלהם…
11 הטיפים שיעזרו לכם "לגלח" זמן בתחרות טריאתלון
הכוורת במקצה עילית גברים
הפחות טוב היא בעובדה כי שניים מהטובים ביותר לא יזנקו לתחרות. הכוונה היא לאלוף השנתיים האחרונות, אמיתי יונה, שלא יזנק בגלל פציעה המאלצת מנוחה לטובת התחלת עונת 2016. השני הוא המנצח מלפני שלוש שנים (2012) והמדורג הישראלי (בדירוג העולמי) הגבוה ביותר, רון דרמון, שגם לא יזנק לאליפות וגם הוא משום צורך בהתאוששות מעונה קשה שכללה פציעות והתמודדות מנטלית מורכבת.
כמעט כל ששת המתחרים, המופיעים ברשימת המזנקים לתחרות על התואר הלאומי יגיעו לאליפות כשהם הרחק מכושר שיא, רובם בתחילת עונה ואפילו טרום עונה. על הנייר ובניתוח תוצאות עבר, נראה כי שחר שגיב הוא מועמד לניצחון, אבל כשמדובר על מקצה כה רזה במשתתפים, כשכולם מכירים את כולם כה טוב גם מאימונים ובעיקר כשעבור כולם זהו שלב תחילת עונה ולא שיאה, יש סיכוי שנחזה בתחרות מרתקת שסופה יפתיע. שגיב יגיע לאחר סגנות במרוץ המדרגות של עזריאלי, אך גם לאחר חודש בלבד של אימוני תחילת עונה ואם יש חובת ציון לגבי מועמד בולט זו הבחירה המתבקשת.
איתמר אלסטר (אלוף הנוער 2013) ורון לוינסון כבר קבעו השנה תוצאות המחייבות לקיחתם בחשבון בהתמודדות על תואר אלוף ישראל וגם נכון יהיה לקחת בחשבון כי אשתקד (באליפות של 2014) הקדים לוינסון (כסגן אלוף ליונה) את שחר שגיב (סיים שלישי).
רועי זוארץ הוא השלישי מבין המנוסים, בשדה המשתתפים של מקצה העילית גברים, במרחק האולימפי, אבל כדי להתמודד על התואר האלוף הוא יזדקק גם ליום מוצלח במיוחד שלו עצמו וגם ליום פחות מוצלח של השלושה שהוזכרו בפסקה הקודמת. אשתקד היה זוארץ רביעי באליפות ובמרחק של פחות מדקה משגיב (שהיה שלישי). הוא מגיע לאליפות בדיוק שבועיים לאחר שהשתתף במסע האופניים S2N מאילת לחרמון, מה שלא יכול להיות ההכנה המושלמת לתחרות טריאתלון במרחק האולימפי ובטח שלא כשלב האחרון של חידוד לתחרות מטרה.
תומר וידר הוא אחד משני הילדים החדשים בבלוק של המרחק האולימפי, עם תחרות בכורה בתל אביב וניצחון בתחרות השנייה, האולימפית האחרונה שהתקיימה בארץ באוקטובר באשדוד. יהיה מעניין לראות את ההשתלבות של וידר בשדה המשתתפים של הטובים בישראל בעיקר כשכושרו, כשל השאר, לא עמד במבחן תחרויות מאז הניצחון שהיה לפני למעלה מחודש. בטריאתלון אשדוד לא היה שדה מתחרים שכלל את החמישה שיזנקו עם וידר לאליפות ישראל הקרובה.
כארבע שנים חלפו מאז שליטתם של התאומים אלתרמן בדוכן המנצחים של האליפות הלאומית. זו היתה שליטה בת כעשור. הפעם אלו לא תאומים, אבל אחים עם גנים של אבא שהיה רץ מרתון אולימפי,ד"ר שמי שגיב, ואלוף ישראל במרתון. ד"ר שגיב גם היה אלוף ישראל בטריאתלון בקבוצת גילו לפני כעשור.
אבל עם כל הרומנטיקה המשפחתית והגנים הארוביים המשובחים, צריך לזכור כי רן שגיב יגיע לאליפות לאחר גיוס לצה"ל ולצפות ממנו שיתמודד על הזכות לעמוד על דוכן מנצחים יהיה לא הוגן כלפיו. רן היה אלוף הנוער אשתקד ותהיה זו ההתנסות הראשונה של האח הצעיר במשפחה במרחק האולימפי ולמרות מה שנכתב בפסקה הקודמת זו לא תהיה הפתעה מרעישה אם הוא יתברג למקום המזכה בגביע.
הכוורת במקצה עילית נשים
רשימת המשתתפות של מקצה העילית נשים מציג הרבה יותר אפשרויות להתפתחות ההתמודדות על התואר של אלופת ישראל. כל השלוש שעמדו על הדוכן אשתקד מתעתדות להתייצב ב"רויאל ביץ'" בבוקר יום שישי, כדי להתמודדות על התואר. אותן שלוש, אביטל גז (אלופת ישראל 2014), גל לוי (סגנית 2014), ליאן ויתקין (שלישית 2014), גם יצאו אשתקד יחדיו מהמים ולמרות הפערים שנראו ביניהן לאחרונה, יש סיכוי כי גם הפעם הן יצאו יחדיו מהמים אל כביש הערבה. משמעות המיקום ביציאה מהמים תהיה חשובה יותר השנה, בעיקר בהתייחס לשתי המתחרות הנוספות.
מארי אליאס היא המועמדת הבכירה לניצחון, בעיקר בזכות יכולת הריצה העדיפה שיש לה על השאר, אך לא רק.
להבדיל מהתחרויות המתקיימות ברצועת חוף הים התיכון של ישראל, הים של אילת קל יותר לשחייה וזו עובדה המשחקת לטובת השחיינית הפחות טובה. הים של אילת גם מאפשר לשחיינית פחות טובה צמצום פערים, עד כדי היצמדות לשחייניות הטובות יותר. הפער בו תצא אליאס מהשחייה אל כביש הערבה, יכול להיות המשפיע הגדול על זהותה של המנצחת.
אבל לא על האליאס לבדה, צריך לקחת בחשבון גם את אנטונינה רזניקוב, כבעלת יכולת השפעה מכריעה על מהלכי התחרות. לרזניקוב יכולות אדירות כרוכבת ואשתקד, במסלול הרכיבה קצר בכארבעה ק"מ (כ-36 ק"מ בלבד) היתה רזניקוב מהירה משלושת המנצחות במקצה העילית בכשש דקות. רזניקוב אולי לא תוכל לרוץ במהירות של השאר, אבל תסריט לא הזוי ומרתק יכול להוציא אותה לכביש הערבה במרחק שייסגר במהירות.
הסיכוי כי יובל גומא ומארי אליאס יצאו אחרי ויתקין, לוי וגז אינו מופרך. במקרה כזה, תוכל רזניקוב לסגור אל אליאס וגומא במהירות ולאחר מכן למשוך אותן אל שלישיית חוד. בתסריט כזה, ייתכן והיציאה לריצה תהיה בפערים קטנטנים, בין כל שש המתחרות ואולי אף ללא פערים כלל.
שלב הריצה הוא המגרש הביתי של אליאס, לכן לאחרות יהיה אינטרס לצאת מתחנת החלפה T2, בפער גדול ככל שיצליחו לפתוח במהלך השחייה והרכיבה, אבל חיבור של רצון ויכולת היא חוכמה השמורה לניצחון ועם כל הכבוד לתסריט שהוזכר בפסקה הקודמת הוא אחת מיני אפשרויות רבות. הרשימה של המשתתפות במקצה העילית, יכול לייצר תחרות מרתקת ורבת תהפוכות, טרם תחתוך האלופה של 2015 את סרט הסיום של אליפות ישראל בטריאתלון.
