סובלים מכאבים כרוניים? פעילות גופנית מתונה תביא לשיפור מיידי באיכות החיים שלכם – הפחתה בכאב, הפחתה בדיכאון והפחתה ברמות החרדה – כל אלה הם תוצריה המיידיים של פעילות גופנית קצרה. על מחקר חדש שתומך בטענה זו

מאת:מולי אפשטיין

מחקר חדש שהוצג לאחרונה בכינוס השנתי של האקדמיה האמריקאית לרפואת כאב, קובע שפעילות גופנית לחולים שסובלים מכאב כרוני, מועילה מאוד בטווח המיידי ובטווח הארוך. חולים שסובלים מכאבים כרוניים, נוטים שלא לבצע פעילות גופנית. עבור אותם אנשים הפעילות הגופנית מצטיירת כאירוע שעלול להחמיר את הכאב, מה שגורם, כמובן, למוטיבציה נמוכה ולירידה בכשירות הגופנית.

"חולים שסובלים מכאבים כרוניים לא רוצים כלל לבצע פעילות גופנית – הסיבה העיקרית לכך היא שהם פשוט מאוד כאובים", הסביר החוקר הראשי של קבוצת המחקר מקליבלנד. "אנחנו מקווים שהמחקר הזה יראה לאנשים עד כמה חשוב לבצע פעילות גופנית", הוסיף החוקר.

צילום: Levantig

השפעתה של הפעילות הגופנית
הערכה גופנית בחולים שסובלים מכאבים כרוניים, היא קשה מאוד לביצוע. מטרת המחקר שלהלן הייתה להתגבר על הקשיים האובייקטיביים שמונעים, בדרך כלל, להעריך את רמת כשירותם ואת רמת תפקודם של חולים מסוג זה. מטרה נוספת הייתה לבחון את יעילותה של תכנית פעילות גופנית מודרכת על מדדים שונים שקשורים באיכות החיים של החולה וברמת התפקוד היומיומי שלו.

"ירידה ברמות הכאב, ירידה ברמות הדיכאון והפחתה במצב החרדה בעקבות טיפול משקם, הם דברים שמתועדים היטב", ציינו החוקרים, "אולם נכון להיום אף מחקר לא הדגים באופן מהותי את השפעתה המיידית של פעילות גופנית קצרה על מדדים אלה".

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את השפעתם האקוטית של מקבצי אימון גופני קצר של 10 דקות, על כאב, על מצב הרוח ועל הערכה סובייקטיבית של כאב. תכנית האימונים אותה ביצעו החולים נמשכה 3 שבועות. 28 חולים השתתפו במחקר לאחר ניפויים של 26 מועמדים פוטנציאליים – החולים שנופו סבלו מהיעדר מוטיבציה ומפחד לבצע פעילות גופנית. החולים שהחלו במחקר שינו מהר מאוד את הגישה ביחס לפעילות הגופנית, מה שאפשר להם כמובן להתמיד בתכנית שהוכנה עבורם.

במהלך המחקר נבדקו המדדים הבאים: דופק, מצב רוח, דרגת הכאב ומידת הערכה הסובייקטיבית לכאב. בממוצע קיבלו החולים 5 שעות שבועיות של פעילות גופנית וזאת בנוסף לפעילויות שבשגרה היומיומית שביצעו.

תוצאות המחקר הציגו הטבה משמעותית בעקבות הפעילות הגופנית, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. ירידה משמעותית בתגובת קצב הלב של החולים שהשתתפו במחקר, בתגובה למאמץ תת־מרבי נתון בהשוואה לנתונים שנמדדו בנקודת הפתיחה. בנוסף, הפעילות הגופנית נמצאה כמפחיתה את מצב הדיכאון ואת מצבי החרדה של החולים.

חשוב לציין: השיפור במדדים אלה היה מיידי.

החוקרים משערים שהפעילות הגופנית המתונה תרמה לשיפור במצב הרוח של החולים ולשיפור ביכולת הגופנית שלהם. החוקרים סבורים שלשיפור במדדים אלה יש כנראה משמעות ארוכת טווח ביחס לסיכוני התמותה של חולים אלה. בדברי הסיכום מציינים החוקרים שפעילות גופנית יומיומית קצרה היא פעילות בטוחה, אינה עולה מאום ומהווה אמצעי לא־תרופתי יעיל ומיידי לטיפול בהפחתה של מצבי חרדה ודיכאון.

"אנשים רבים חושבים שניתן לפתור את בעיית הכאבים הכרוניים באמצעות מומחיות רפואית אחת", סיכם ד"ר Burleson, החוקר הראשי: "אני חושב שמה שהמחקר הזה הראה שדווקא גישה טיפולית משולבת של צוות רב־תחומי היא החשובה ביותר. אנחנו מרגישים שצוות הטיפול השלם הוא זה שעושה את ההבדל בטיפול בכאב של החולה הכרוני".

בימים אלה מתבצע מחקר נוסף שבוחן את השפעתה של תכנית אימונים ארוכה יותר על מדדי כאב ועל רמת תפקודם של החולים. מטרת המחקר היא לבחון האם פעילות גופנית עשויה להשפיע על יעילותם של תרופות נוגדות כאב.

מולי אפשטיין הוא פיסיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט