קורה הרבה שספורטאים צעירים ובני נוער העוסקים בספורט מגיעים לרוויה או למשבר מהעיסוק בספורט ורוצים לעזוב את המסגרת הספורטיבית. משברים יכולים להיות כתוצאה משחיקה שנובעת מלוח זמנים תובעני. להגיע לבריכה שש פעמים בשבוע לשעתיים או שלוש זה אכן שוחק גם אם הילד מאוד אוהב את זה
מאת:מיכל יערון
גם כבוגרים, כמה שנאהב את העבודה לפעמים נרגיש עייפים וחסרי אנרגיות. יש פעמים שספורטאים לא מגיעים להישגים ואין להם מספיק סיפוק מהתוצאות. במצבים כאלו הם שואלים את עצמם למה להעביר את הזמן על הספסל ולא לבלות עם החבר'ה. בנוסף, החיים בגיל הזה הם גם מאוד אינטנסיביים. מערכת הדרישות מבית הספר ומהמסגרת הספורטיבית מחד, והפיתויים החברתיים והרומנטיים מאידך גורמים להם עומס רב. אלו, אם כן, הסיבות המרכזיות שילד יפרוש. הרבה פעמים כשילד כבר נמצא במשבר קשה להוציאו ממנו ורבים מהילדים פורשים כשמגיעים לצמתים הללו.
מה מאמנים יכולים אל מול התופעה? כשילד נמצא עם רגל וחצי מחוץ למסגרת לרוב קשה יהיה להשאירו. מה שכן בשליטת המאמנים היא להוריד את ההסתברות של המשברים ההלו לבוא. אנחנו לא יכולים לשנות את הלחצים מבית הספר ומהחבר'ה, כלומר, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות מבחוץ. מה שכן אנחנו יכולים לעשות הוא לנסות ליצור סביבה ספורטיבית שתהא אטרקטיבית יותר עבור הילד.
ישנם כמה עקרונות שמאמנים יכולים ללכת לפיהם שיעזרו להוריד את ההסתברות של הופעת המשברים האלו.
הראשון הוא להכיר בחשיבות ההנאה. מאמנים רבים מאמנים בצורה חד ממדית. הם לא תמיד מתחשבים בצורך של הילדים פשוט ליהנות באימון. הם עסוקים רק במטרות ההישגיות ואי לכך מחמיצים ספורטאים רבים בדרך. על המאמנים להקפיד לשתף כמה שיותר את כל חברי הקבוצה באימונים ובתחרויות. יש לעזור לכל אחד מהספורטאים לפתח ציפיות ריאליות לגבי יכולתו.
"במסגרות השגיות עצם ההשתתפות היא סוג של הצלחה"
למצולמים אין קשר לכתבה
השני הוא לספק לספורטאים הזדמנויות לפיתוח יכולות. אצל אנשים צעירים השליטה בגוף ובכישורים המוטוריים היא משמעותית לחוויה פנימית של בטחון ויכולת. אי לכך על המאמנים לדאוג לכך שהעיסוק בספורט יהיה קרקע משמעותית ופורייה לפיתוח המיומנויות הגופניות תוך הקפדה ודגש על הדרך – ולא התוצאה. כלומר, לדרוש מהם את ההשקעה בטכניקה ובדברים שיובילו לתוצאות ולא את התוצאות עצמן.
עקרון שלישי הוא שמירה על הצורך בחיברות. ילדים ובני נוער רואים בחבריהם כוח חשוב ומשמעותי. הם נמצאים הרבה פעמים בפעילות הספורטיבית גם בגלל ה"חבר'ה". על המאמן לזכור זאת ולכן להכניס בתהליך האימון ומחוצה לו גם את הצורך הזה. עשיית אימונים "חברתיים" כאלו שיענו על האוריינטציה לקבלה חברתית.
כדי שיהיה עניין על המאמן להקפיד לתכנן אימונים מעניינים ולהפגין יצירתיות . עליו לדאוג לבנות אימונים התואמים את גיל הספורטאים. הדבר דורש ממנו ל"עבוד" קשה בשלב התכנון ולהתעמק בצרכים הרגשיים של הילדים. על המאמן להקפיד על גישה ריאליסטית (מציאותית) להצלחה. המטרות הריאליות, וההתייחסות לא רק לזמנים ונקודות אלא גם לכל המה שקורה בדרך, תרתי משמע, הם משמעותיים לתחושת הילד.
צריך לזכור שגם במסגרות השגיות עצם ההשתתפות היא סוג של הצלחה. גם בספורט הישגי אצל ילדים ובני נוער יש מקום לא רק למנצחים.
הבלוג של מיכל יערן בשוונג- טיפ שבועי
מיכל יערון
פסיכולוגית ספורט מהמובילות בארץ קרוב ל- 20 שנה. הובילה את הצד
המנטאלי של כמה מההצלחות הגדולות של הספורט הישראלי, יחידים וקבוצות.
מלווה ספורטאים וספורטאיות בכל הגילאים ובכל הרמות.
