לאחרונה שוב עלה לכותרות ולמודעות סיפורו של בובאן ינקוביץ', שחקן כדורסל סרבי/יווני אשר ברגע אחד השתנו חייו, אחרי שהטיח את ראשו בעמוד הסל ורגליו נותרו משותקות. כל זאת בתגובה להחלטת שופטי המשחק כי ינקוביץ' ביצע עבירה חמישית שהיתה אמורה להביא להוצאתו מהמגרש דווקא ברגעים הקריטיים במשחק.
עוד כתבות בנושא
האם יש קשר בין תכונות אופי לסוג הפעילות הספורטיבית שלכם?
איך בוחרים איש מקצוע בתחום אורח החיים הבריא?
מדוע אימון ילדים דורש מאמנים מקצוענים?
התנהלותו הוגדרה אז כתגובה מתוך "כעס ועצבים". בפועל, מדובר במצב של "אבדן שליטה עצמית". שליטה עצמית היא יכולתו של האדם לבקר, לווסת ולהתאים את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו למצבים' לסיטואציות ודרישות בסביבתו. שליטה עצמית משקפת תהליכי חשיבה ובפרט תפקודים או פונקציות ניהוליות: מדובר בשליטה במשאבי הקשב, דחיית סיפוקים ויכולת הרגעה עצמית. שליטה עצמית מאפשרת התנהלות גמישה מותאמת לכל מצב ומסתגלת ביתר קלות למצבים משתנים.
שליטה עצמית היא יכולת המשתנה ומתפתחת לאורך השנים. התבגרות פירושה שליטה עצמית גבוהה יותר. אומנם ישנם הבדלים בין אישיים ביכולת השליטה העצמית המולדת- ילדים שהנם אימפולסיביים או פחות, מווסתים באופן טבעי ביחס לילדים אחרים ולהפך, ילדים בעלי יכולת ויסות גבוהה.
גם בכל האמור בשליטה עצמית לסביבה ובפרט להורים, ישנה תרומה משמעותית להתפתחות השליטה העצמית של ילדים. בשלבי התפתחות הראשונים, הורים מספקים לילדים את הוויסות החיצוני, למשל גבולות, ובהמשך מהווים עבור הילדים מודל לחיקוי.
כאשר הורה מפגין שליטה עצמית, הוא יהווה מודל של שליטה לילדים, וכאשר יכולת השליטה העצמית של הורה נמוכה והוא "מאבד את זה", מתפרץ, מקלל כאשר עוקפים אותו בכביש, או כאשר קבוצת הספורט אותה הוא אוהד מפסידה, או כאשר מתקבלת החלטה שלא מקובלת או לא הוגנת בעיניו – התנהלות זו תופנם גם על ידי הילדים, שעד מהרה "יאבדו את זה" גם.
מעבר למודל זה, הורים מצופים לספק לילדים כלים ואסטרטגיות להתמודד עם תסכולים כשזה "לא פייר", או כאשר קורים דברים "מעצבנים", וזאת באמצעות שיחות, ניתוח מצבים שונים, תסריטים שונים בחייו של הילד, תוך מתן כבוד להתנהלות מווסתת, שלעתים יכולה להתפרש במקומותינו כ"קרה" או "אדישה". שכן לא מופגנים אמוציות, עוצמות ומעורבות לכאורה.
במקרים רבים, מאמנים בקבוצות ספורט המפגינים שליטה עצמית גבוהה, עלולים להיתפס כ"אדישים", בעוד שדווקא מאמנים צועקים, מקללים וסוערים עשויים להיתפס כמודל של מאמן מעורב או אכפתי. הדבר נכון גם ברמה ההורית. הסכנה באבדן שליטה כמו במקרה של בובאן היא שבהיעדר שליטה התוצאות לא ידועות וקיים פער בין המתוכנן ובין התוצאה הסופית. תאונות בכלל ובד בבד בתחום הספורט קורות פעמים רבות על רקע אבדן שליטה רגעי כמו: אובדן קשב או אובדן מיקוד החשיבה.
תאונות רבות קורות על רקע אבדן שליטה | צילום: pixabay
בספורט, הסיכון לאבדן שליטה גבוה אף יותר היות והפעילות מתבצעת בדופק מהיר. מצב המקביל לתחושת STRESS – תעוקה. מצב בו הגוף והמחשבות צריכים לתמרן בין מספר פעולות רבות, ומתקבלות החלטות בשברירי שנייה. לכך עלולות להיות גם השלכות גם מבחינת הסיכון שיש בחלק מענפי הספורט ובעיקר האקסטרים. כמו: סקי שלג, טיפוס הרים, רכיבת אופניים במהירויות גבוהות מאוד או תוואי שטח מסוכנים ועוד. למרבה הצער, מדי שנה בשנה מתרחשות תאונות בדרגות קושי שונות וחלקן מסתיימות גרוע מאוד, בנכות ואפילו מוות. מדובר על שבריר שנייה, החלטה ושיקול דעת אולי לא נכונים או בכלל, לא אשמה של הספורטאי, אלא של אדם אחר שנמצא באותו מקום, כמו נהג רכב שלא רואה את רוכב האופניים, או אולי, מזג אוויר קיצוני שגורם לאסון ועוד.
חשוב לדעת שגם לאישיות הספורטאי חשיבות מכרעת במקרה זה. ספורטאים שהנם אקסטוורטים (מוחצנים) באופן אבסולוטי, יימשכו יותר לענפי ספורט בהם דרגת סיכון גבוהה, גירויים חזקים ועוד מאשר הספורטאים שנמצאים בקצה השני של הסקלה – אינטרוורטים (מופנמים). לכן, אלה שיודעים שהנם בעלי דרגת סיכון גבוהה יותר להיפגע, חשוב עד מאוד להביא זאת בחשבון בעת ביצוע פעילות ספורטיבית כזו או אחרת.
חשוב להתייחס גם לגילאי הספורטאים השונים. במידה ומדובר בילדים/בני נוער, הרי היעדר הניסיון ולעתים אף יד מכוונת של מאמן, הורים וכדומה, עלולים להיות בעוכריהם. זאת מכיוון ששיקול הדעת שלהם שונה לחלוטין מאשר מבוגרים. אזי, הם יכולים לבצע פעילות ספורטיבית בתנאי מזג אוויר קיצוניים, אולי להיכנס לים לשחות כשגובה הגלים מעל 1.5 מטר, או להחליט על אתגר ספורטיבי אחר כמו קפיצות ממקומות גבוהים, תחרויות אומץ שונות ועוד. ניתן לראות זאת, אגב, באופנים דומים אצל צעירים אחרי צבא שבוחרים לנסוע לטיולים מאוד מסוכנים באזורים נידחים ביבשות שונות בחו"ל. ומדי שנה בשנה, למרבה הצער, מתרחשות תאונות מסוגים שונים. זאת גם בשל שיקול הדעת הלוקה בחסר בהיבט זה.
תמיד יהיו ספורטאים שיחפשו ענפים בעלי דרגת סיכון גבוהה יותר | צילום: pixabay
נציין גם ענפי מגע שונים, משחקי כדור וכדומה. בהם אבדן שליטה של ספורטאי עלול לגרום לפציעות קשות, אפילו של ספורטאים אחרים. ניתן להביא כדוגמה ספורטאים שידועים ברמת העבירות הלא ספורטיביות בעליל במהלך משחקים. עד כדי כך שהם עלולים גם להיות מורחקים למשחקים שלמים, או לעמוד בפני וועדת משמעת בשל האימפולסיביות שלהם, חוסר בשליטה עצמית ועוד (ידועים על מקרים לא מעטים הן בארץ והן בעולם שנגרמו פציעות קשות מאוד שחלקן אפילו הסתיימו בנכות של הספורטאי הנפגע). במקרים אלה, מומלץ אפילו להיעזר באיש מקצוע, פסיכולוג ספורט שיעזור.
לסיכום, פיתוח יכולת שליטה עצמית אצל ילדים ושליטה על אימפולסיביות חשובים במיוחד. חשוב לעשות זאת כבר מגיל הילדות וכמובן לחנך את הדור הצעיר לטובת התנהגות מושכלת וספורטיבית.
