בשבת ייערך טריאתלון תל אביב וצפוי מזג אוויר חם יותר מזה שהיה במרתון תל אביב לפני כחודשיים. בימים אלו מתפרסמת באתר שוונג סדרת כתבות ארוכה ומפרכת שתרגמתי על אימון, שתייה, התייבשות, התכווצויות שרירים ומכות חום, ומנסה לעשות סדר בדברים ולהפריך כמה מהמיתוסים שהשתרשו עמוק בקרב קהילת ספורטאי הסיבולת

מאת:תומר גמינדר

במהלך השאלות/תשובות שעלו מאחר הכתבות, חפרתי והגעתי לדיון ארוך ומעניין על מרתון שיקאגו 2007. זה היה מסוג האירועים שוברי השיאים: 45,000 נרשמים, גל חום חריג לאוקטובר (32 מעלות), 10,000 פורשים עוד לפני קו הזינוק, רק 24,000 מסיימים (11,000 פרשו בדרך), 300 מפונים לאוהל הרפואה, 1 נפטר (כתוצאה מבעיית לב, למרות שבתחילה חשדו במכת חום), והמרוץ עצמו הופסק לאחר 3:30 מהזינוק. מספרים אלו מגמדים את מרתון תל אביב 2010 הזכור לשמצה.
אחד המשתתפים התייחס לפוסט של ד"ר רוס טאקר (מאתר Sportsscientists), בו הוא העלה את ההשערה שחלק ניכר מאלו שלא סיימו סבלו מלחץ דם נמוך. מאחר והערה זו התחברה להערות של כמה מהמשתתפים שהאחות שבדקה אותם מצאה לחץ דם נמוך במיוחד, הדבר עורר עניין רב, ונוצר דיון לו גם רוס היה שותף.

ההסבר של רוס מתומצת ומעובד:
הסיבה לירידה בלחץ הדם במהלך אימון (ללא קשר לחום) נובעת משני האתגרים הניצבים בפני הגוף: 1. לספק דם לשרירים שם הוא דרוש; 2. לספק דם לעור כדי לאפשר קירור. כתוצאה מהסטת חלק מהדם לעור קורים מספר דברים, אשר אחד היותר קלים להבנה הוא ירידה בנפח הדם במרכז הגוף וכתוצאה מכך ירידה בלחץ הדם, במקום בו נמצאים גם חישני לחץ הדם (בעורקים המרכזיים). מאחר ובזמן האימון הרגליים עובדות, הן מסייעות בשאיבת הדם חזרה ללב, מסייעות בשמירה על זרימת הדם ושמירה על הנפח.

הכל היה במרתון תל אביב. גשם, צל, שמש וחם

באימון ביום חם, כמויות הדם המופנות לעור גדולות עוד יותר, ולכן מנגנון ההחזרה מהרגליים צריך להיות יעיל עוד יותר. הדוגמה הקלאסית לכך היא של מסדר של חיילים או תלמידים ביום חם. כמעט תמיד משהו יתעלף, בדיוק מהסיבה הזו – החום והכבידה שולחים את הדם ממרכז הגוף לעור ולרגליים. אך מאחר ולא זזים, הרגליים אינן יכולות לסייע בשאיבת הדם חזרה ללב, לחץ הדם יורד ומתעלפים.
באימון, כל עוד אנחנו רצים, הרגליים מסייעות בשאיבת הדם. אך ברגע שאנו עוצרים, "משאבת השרירים" חדלה, לחץ הדם צונח, והופ, מתעלפים. ואם תחשבו על כך, כמה רצים ראיתם מתעלפים בריצה, וכמה ברגע שנעמדו?

עד כאן ההסבר של רוס. לסיכום הוסיף רוס עוד "השערונת": "יתכן שהתעלפת כאשר עברת מצל לשמש ישירה? כאשר עוברים מצל לשמש ישירה, העור מתחמם במהירות, כתוצאה מכך העור "מבקש" דם נוסף בתהליך הנקרא "vasodilation", הגורם לדם לזרום ממרכז הגוף. "משאבת השרירים", שכבר עובדת במלוא יכולתה, אינה עומדת בדרישות הנוספות, הגוף חש בירידה של לחץ הדם ומגיב בתופעות המוכרות לירידה בלחץ דם: בחילה קלה, אי יכולת לשתות, אי יכולת לרוץ וכו' ".
התגובה המופתעת מהצד השני, של יותר מקורא אחד הייתה בסגנון "איך ידעת? זה בדיוק מה שהיה!"

רץ מפונה במרתון תל אביב- התמונה טושטשה בכוונה

וברגע זה גם לי נפל האסימון!
 מאז מרתון תל אביב האחרון, בו לא רצתי וגם לא התעלפתי, אבל ליוויתי את הרצים ברכיבה וצילמתי אותם, נחרט בראשי מראה הרצים על הטיילת: כמות הרצים הסובלים והמעולפים הייתה גדולה, גדולה מדי, ואני כל הזמן בתחושה שמשהו כאן לא בסדר. והופה – הנה הרגע של האאוריקה, בו נשפכו הרצים מאמבטיית המרתון: הרצים מסיימים את קטע הריצה בצל העצים של פארק הירקון, ויוצאים אל שמש הצהריים הקופחת בטיילת, ומכאן מתחילה השרשרת בסופה הרץ מוצא את עצמו מדדה או שוכב על הטיילת. מה יותר פשוט מזה? ומה יותר עצוב מזה? מותר לציין שבניגוד למכות חום, לא מדובר במצב מסכן חיים, אלא בחוסר נעימות קיצוני ואולי הוצאות מיותרות של פינוי הרצים. בכל זאת, אין סיבה לתכנן מסלול הטומן בחובו מלכודת שכזו.

ומילה אחרונה, יהיה מעניין לדעת אם יש נתונים סטטיסטיים היכן התעלפו משתתפים במרתון. הניחוש שלי? במקום הראשון קו הסיום – כאשר הרץ מניף את ידיו ועוצר, וכל אוהביו ודורשי שלומו מקיפים אותו ומשכיחים ממנו את הצורך להמשיך וללכת עוד 10-15 דקות, על מנת לאפשר למשאבת השרירים להחזיר את הדם לליבת הגוף שם הוא דרוש, כתוצאה מכך לחץ הדם צונח, הבארורצפטורים משדרים אזעקה, והמוח מבצע כיבוי מערכות כללי על מנת להגן על הגוף (ולמי שתהה, זו הסיבה שבמרתונים גדולים יש עוזרים הרצים מהר לכל רץ שמסיים – זה לא שהם נהנים להתרחץ בזיעה של הרץ, אלא באים לשמור עליו מפגישה לא נעימה עם הכביש). ובמקום השני יהיו הקילומטרים הראשונים אחרי היציאה מפארק הירקון, היכן שהרצים עוברים בפתאומיות מהצל של הפארק לשמש צהרים ישירה בטיילת, ונחשפים לאפקט שתואר למעלה.

מסקרן אותי גם לשמוע את חוות דעתם של מתכנני מסלול מרתון ת"א, האם גם הם רואים קשר בין הדברים, ואם כן האם ביכולתם לעשות מעשה שיעזור למנוע התעלפויות מיותרות אלה.