פחד ממים הוא תופעה שכיחה. הוא מגיע ברמות ובצורות ביטוי שונות: יש מי שמראה תמונה של מים יגרום לו לדופק מואץ, יש מי שיהנה לעמוד במים הרדודים, אך כל מגע של המים באזור הפנים או הראש יגרום להם לתחושה מיידית של מחנק וטביעה, ויש מי שיהנה מציפה שלווה – אבל רק במים שבהם הוא יכול בכל רגע לגעת בקרקעית. הסטטיסטיקה האמריקאית מצביעה על שני שליש מהאוכלוסייה שפוחדים ממקווי מים גדולים פתוחים, 46% שפוחדים מהמים העמוקים בבריכות השחייה, ו-37% שלא יודעים לשחות. גם אם ניתן לשער שבישראל האחוזים קטנים יותר, המספרים מממחישים את שכיחות התופעה והיקפה, ויכולים לתת מעט הקלה לכל מי שחש לבד עם החרדה.

עוד כתבות בנושא
טיפים וכללים לשחייה במים פתוחים
איך הופכים את אימוני השחייה ליותר איכותיים?
7 טיפים למשחה הראשון שלכם במים פתוחים

אצל מי שמעולם לא למד להתנהל במים, הפחד הוא הגיוני ובא כתגובה אמיתית לחווית חוסר שליטה. אצל אחרים מתפתחת חרדה כתוצאה מאירוע טראומתי כמו נפילה (או הפלה) למים, היסחפות בגל או בזרם, טביעה, השפלה או חשש מהשפלה בפני ילדים אחרים סביב מקרי חשיפת הגוף או אופן השחייה, או אבדן של אדם מוכר שטבע. כל אלה יכולים ליצור חרדה גם אצל מי שכבר ידע לשחות. פחד ממים יכול גם להירכש בהעתקה מתגובות של הורים או דמויות מפתח אחרות שמשדרות, באופן מודע או לא מודע, שהמים מסוכנים. בשנים האחרונות מדובר על כך שחרדות גם עוברות בתורשה (זיכרון גנטי), וכמובן, למי שמדבר אליו – חוויות מגלגולים קודמים.

התגובה היא בדרך כלל תגובה בלתי נשלטת של עליית דופק, רעד, קושי נשימה, זיעה קרה, מחשבות על מוות, טביעה וחנק, ומתרחשת גם כאשר האדם מודע לכך שסיבת החרדה היא לחלוטין לא הגיונית, מה שמוסיף לחוויה גם תחושת תסכול גדולה. ועוד מתווספים על כך – הבושה והבידוד. בנוסף לכך, ככל שמתבגרים החרדה נוטה להתעצם. תירוצים הגיוניים שהאדם המציא לעצמו בהתחלה כדי להימנע מלהתקרב למים, מוטמעים בתת המודע כאמת, שמעצימה את החרדה יותר ויותר. בנוסף הולך ונבנה פחד המשנה – הפחד מהפחד: הפחד מלפגוש את חווית הפחד שהחשיפה למים גורמת.

כמעט חצי מהאנשים פוחדים מהמים העמוקים בבריכות השחייה | צילום: באדיבות תמי אלדן

אז מה אפשר לעשות:
1. חשיפה מבוקרת: השיטה היחידה המוכרת בעולם הפסיכותרפיה היום להתגברות על חרדה היא "חשיפה מבוקרת". אפשר לקרוא לזה גם חוויה מתקנת. הדרכים ליישם טיפול בחשיפה הן רבות ושונות. אך מרבית השיטות, אולי כולן, מתמקדות קודם כל ביצירת סביבה מוגנת ותומכת: נדרשת בנייה של רמת אמון מאד גבוהה במטפל, שזו כמובן תלוי בתכונות אישיותיות של האדם כמו היכולות לסמוך ולהיתמך לעומת הצורך להיות עצמאי ובשליטה, וביצירת סביבה פיזית שתשרה תחושת בטחון מרבי. בטיפול במים זה יכול להימצא בבריכה מאד קטנה, אפילו אמבטיה, או בריכת הפעוטות, בהצמדות לפינות הבריכה, ובהרחקה של גורמי לחץ חיצוניים.

מניסיוני האישי למדתי גם שאחד הדברים המרגיעים ביותר לאדם המתמודד עם הפחד, הוא הביטחון בכך שבשום שלב לא יופעל עליו לחץ לעשות משהו שהוא לא מרגיש מוכן אליו. יחד עם זאת חייב להיות כל הזמן עידוד מתון מצד המטפל על מנת להניע את המתמודד להגיע לקצה גבול היכולת שלו כדי לייצר חוויה של התקדמות והצלחה. תחת התנאים המקדימים האלה, יכולה להתחיל להתבצע חשיפה הדרגתית. ההדרגתיות משתנה מאדם לאדם – לכל אחד יש את הקצב שלו, את השלבים השונים שהוא נדרש לחלוף דרכם, ואת האתגרים המיוחדים לו אותם חשוב לזהות בצורה מדויקת. למשל: עצירת הנשימה בתוך המים, תחושת הלחץ של המים על הגוף ועל הריאות, ייצוב של הגוף במים. הזיהוי של האתגרים האישיים הללו, מאפשר בידוד שלהם וטיפול ממוקד, יעיל ושלם יותר בהם – מה שמאפשר המשך התקדמות מהירה יותר במדרגות החשיפה, והתגברות מלאה על החרדה.

הפחד ממים הוא הגיוני ובא כתגובה אמיתית לחווית חוסר שליטה | צילום: ניר עמוס

בכל שלב ושלב של חשיפה, מאזן התחושות של האדם המתמודד עם החרדה, חייב להיות כזה שהאמון, הביטחון והמוטיבציה להצליח יהיו חזקים יותר מאפקט החרדה שהשלב מעלה. ההצלחה בכל שלב מאפשרת לאדם לחוות לראשונה את המתנות שהמים נותנים: תחושות הנינוחות, החיבוק, העטיפה, ההנאה, האפשרות, המעוף – והחוויה היא כל כך חזקה, משחררת וממלאת, שהיא מפצה, מתגמלת ומחזקת להמשיך ולהתמסר למים עוד ועוד ולעבור את האתגרים הנוספים שבדרך.

2. טיפול הוליסטי: בעולם הטיפול ההוליסטי מדובר על ריפוי אנרגטי של פחדים וחרדות. (קישור לריפוי אנרגטי). קיימות שיטות רבות של ריפוי מכאבים, תחלואים, מצוקות ופחדים, בעזרת תדרים אנרגטיים המשודרים בשיטות שונות. במספר שיטות בהן התמחיתי אין צורך, או צורך מזערי בלבד בשיתוף פעולה של האדם. עם זאת, ההכרות הקרובה עם הפחד, ההרגל והציפייה אליו, כמו גם הפחד מהפחד – ידרשו לפעמים חוויה מתקנת מעשית. בדרך כלל האדם יגיע למים בציפייה לפגוש את הפחד המוכר, יעבור את השלבים ובכל אחד מהם יפתיע את עצמו לגלות שהפחד שהוא ציפה לו לא קיים, או קיים רק צל מהפחד המוכר מהעבר.

בשיעור שחיה "רגיל" שאינו ממוקד בהתגברות על הפחד, האדם החרד יתבקש להיכנס למים ולהתחיל לנוע בתוכם תוך כדי לימוד של תנועות שחייה. זוהי חשיפה – אך לא מבוקרת. יש מי שבשבילו עצם השהות במים ולימוד תנועות שיגבירו את תחושת היציבות והשליטה – תוך מוטיבציה פנימית חזקה ואמונה חזקה ביכולת העצמית להתגבר על החרדה – יתנו לו את כל התמיכה שהוא זקוק לה על מנת להצליח להתגבר על החרדה. אך יש מי שהחוויה של החשיפה לחרדה ללא סביבה תומכת, עלולה ליצור חוויה טראומטית נוספת שתעצים את החרדה ועשויה להוביל להימנעות מוחלטת בהמשך. חשוב להבחין גם שיש שיצליחו לעקוף את הפחד במידה כזו שהם יצליחו לשחות ולהתקדם במים, גם במים עמוקים – אך כל זמן שהחרדה קיימת היא תתבטא במתח גבוה בשרירים, ובנוקשות בתנועות שיגרמו לחוסר יעילות של השחייה, לתחושת מאבק במקום התמסרות ושלווה, ולהתעייפות מהירה שתגביר עוד את רמת הלחץ.

על כל אחד לבצע את הבחירה המתאימה לו מתוך הקשבה עמוקה לקולות הפנימיים. התהליך הוא בסופו של דבר, ברוב המוחלט של המקרים, הרבה יותר פשוט וקצר ממה שנדמה מלכתחילה שבכלל אפשרי. להתגברות על חרדה, כל חרדה, יש ערך עצום לחייו של כל אדם. תחושות ההצלחה, ההישג, הניצחון – אל מול משהו שנדמה כל כך עצום, ולחלוטין בלתי נשלט ולא הגיוני, שמנהל לו את החיים – יש אפקט אדיר של העצמה אישית, של תחושת מסוגלות אישית ויכולת התמודדות, של ערך עצמי, של תחושת רווחה, החזרת השליטה על החיים והבחירה החופשית. בהרבה מקרים ההצלחה בהתגברות על חרדה גם תפחית חרדות אחרות שהאדם חי איתן.