חג הישראמן-גארמין בפתח ואיתו ההתרגשות. אני מתרגש כשאני "על המגרש" ואני מתרגש כשאני "על הקווים". לדעתי התרגשות היא לא דבר רע. וגם לא חשש מהתחרות. החשש הזה הוא במידה רבה סימן טוב. סימן שאתה מביט על התחרות מלמטה. רוכש לה כבוד. במקרה של הישראמן זה לא רק המרחק. זה המסלול והתנאים הלא צפויים שצריך לכבד כל כך. חצי או מלא. החשש הזה משאיר אותך צנוע. עניו. ובמרחקים ארוכים לבוא לתחרות צנוע זה מתכון מנצח.
בדרך כלל נהוג לחשוב שרק מי שמרגיש לא מוכן-חושש מהתחרות. יש בזה משהו. אבל במידה רבה הרבה פעמים זה דווקא עובד הפוך. ככל שהתכוננת טוב יותר הציפיות עולות. הציפיות שלך מ
עצמך והציפיות של הסביבה ממך. משפחה, מאמן, שותפים לאימונים. כולם יודעים כמה אתה מושקע בתחביב. כמה אתה מושקע בתחרות הספציפית הזאת. מצד אחד אתה מרגיש מוכן. עשית את העבודה הקשה והרווחת ביושר תחרות טובה. מצד שני במידה רבה זה רק מעלה את החשש. החשש מהכישלון. ומה אם? מה אם תהיה לי תחרות פחות טובה? מה אם לא אעשה את התוצאה שאני חושב שאני יכול? התוצאה שאחרים מנבאים לי? מה אם אאכזב? את עצמי, את הסביבה, את המאמן שלי.
עוד כתבות בנושא
לכל הכתבות לקראת ישראמן גארמין בשוונג
תזונה לקראת ישראמן גארמין: מה אוכלים בתחרות? | חלק 03
3 הגורמים המשפיעים על היכולת הגופנית והמנטלית לקראת ישראמן גארמין
להיות ספורטאי זה לא פשוט. מקצוען או חובב. לכל אחד יש סיבה מוצדקת ולגיטימית להתרגש ואפילו לחשוש. החכמה היא למצוא את השלווה שלך בתוך הרעש הגדול. לבוא פתוח לכל האפשרויות. מוח עסוק אבל ראש שקט. לקראת התחרות וגם במהלכה. לא קל. אבל מי שמצליח לעשות את זה מצליח לבצע. להוציא לפועל. לשים על המסלול את מה שהוא שווה.
לשעוני דופק בשוונג-שופ לחצו כאן
