מאת:גיא דוסה
בשביל לשחות צריך לדעת לנשום נכון. את שיעור השחייה החמישי גיא דוסה אינו מתכוון לשכוח, במיוחד אחרי שבלע כמויות מים רבות בכדי ללמוד לנשום נכון בזמן השחייה, ומדמה את השיעור כתינוק שזה עתה נולד והחל לראשונה ללמוד לנשום
לנשום נכון
השיעור החמישי הגיע, כבר בתחילה הבנתי שמדובר בשיעור מאתגר ביותר, אך לא הבנתי עד כמה. "היום נלמד לקחת אויר", הכריז גדי. התמלאתי בגאווה, "זו כבר ממש התקדמות", מלמלתי לעצמי. הגאווה נעלמה מיד כניסתי למים והושלה ממני כמו גלימת הפלאים של הארי פוטר.
כמויות המים שבלעתי היו רבות, יכולתי לפתור את בעיית קו המים של אגם הכינרת אם היו ניתנים למחזור. התחלנו עם נשימה לצד שמאל. התרגול היה – לדמות שיפוד שעובר במרכז הראש ורק הראש מסתובב על ציר השיפוד, כשהמטרה היא להוציא את הראש כמה שפחות מהמים, רק האף והפה. לפי התגובות של גדי הבנתי שהשיפוד שלי נראה כמו סטייק במשקל כבד. לא רק שהוא לא מסתובב על צירו אלא יוצא לרענון תיבול מחוץ למים וחוזר במקום אחר, הראש כמובן.
בשיעור הזה היה ניתן להבחין עד כמה האימון חסר למי שלא התאמן. הכול מתפרק, כל הפוקוסים שעובדים עליהם בשעורים הקודמים כאילו לא היו. הכול מתרכז בלבלוע כמה שפחות מים בניסיון לדחוף את הראש עמוק פנימה למים. הרגשתי עד כמה היה חסר האימון שמלמד את הגוף לעשות את התנועות הנכונות בצורה אוטומטית וכמעט בלי חשיבה.
תרגלנו הוצאת ראש לשמאל כל חתירה שנייה. הוצאת הראש יחד עם הכתף, נראה כאילו שהשניים קשורים בחוט דמיוני. הבטתי דרך החלון שיוצר המרפק בכניסתו למים, המבט הגיע עד לתקרה. זה כבר התחיל להראות כמו שחיה של ממש. גדי הוסיף פוקוס נוסף, החלפה מאוחרת של הידיים, ונתן לי את המשקפת ביד אחת כדי שהחילוף יעשה מאוחר ככל האפשר. מרוץ השליחים הזה בלבל אותי לגמרי. אני לא ממש הצלחתי להבין את סיפור ההחלפה.
גדי החל לצלם ולהראות לנו את נקודות הכשל. עוד תרגול וההחלפות כבר יותר במקום. שעה שלמה עברה מאז שנכנסתי למים ועדיין הראש לא מסתובב נכון, שלא לדבר על ההחלפות המוקדמות. גדי שולף את השפן מהכובע, עבדנו במניפולציה במשך שעה ורבע. עכשיו תתבצע החלפה כל ארבע חתירות, זה כבר נראה אחרת, יש זמן להתרכז לפני כל נשימה ולתקן תוך כדי את התנועות.
על פניו נראה כשיעור מאכזב, אך זהו השיעור המשמעותי ביותר עד כה. זה השיעור שנותן את הכוח להמשיך ולהבין, שככל שאתאמן יותר כך אצליח. סיכמתי עם עצמי, כי למרות הקושי והעייפות שאחזה בי בסוף השיעור, האושר להיות תלמיד לכמה רגעים, משבוע לשבוע, הצליח לרתק אותי לתחום שעד לא מזמן היה זר לי לגמרי. לימוד חוויית ספורט השחייה מהבסיס נראה כמו תינוק שזה עתה יוצא לאוויר העולם ולומד לנשום. כדי להתעודד קראתי בשקיקה את חוויות המתנסים בטריאתלון, כל המרחק הגדול אל נקודת המבט בה אני נמצא עכשיו.דמיינתי את עצמי נמצא שם בסוף הדרך, אבל ללא ספק הדרך עוד ארוכה.
לכתבות קודמות של גיא דוסה:
לשחות כמו שאתה חי
לאהוב את שגרת האימונים
