לילי חנוך הביאה לגרמניה כבוד רב כשקבעה שיאי עולם רבים בזריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, בקפיצה לרוחק וגם ובמרוץ שליחים. עליית הנאצים לשלטון קטעה את הקריירה המזהירה שלה
מאת:מערכת שוונג
בשנות ה-20 לא היו בגרמניה הרבה אתלטיות מצליחות כמו לילי חנוך, אולם התארים הרבים בהם זכתה לא עמדו לזכותה עם עליית הנאצים לשלטון וסופה היה טרגי כזה של אינספור יהודים גרמניים.
חנוך נולדה בשנת 1899 בקנינגסברג שבגרמניה (היום קלינינגרד הרוסית) למשפחה ממעמד בינוני ממוצא יהודי. כשרונה הספורטיבי התגלה כבר בגיל צעיר, כשגילתה עניין בספורט ובמיוחד בענפי האתלטיקה השונים, עניין שלא היה מקובל לנשים באותה התקופה. היא עברה בגיל 19 לברלין ושם החלה להתאמן במסגרת "מועדון ספורט ברלין", שבדיוק פתח את שעריו לנשים. תוך זמן קצר הפכה להיות האתלטית הבולטת במועדון, ובמהרה בגרמניה כולה, בזכות ביצועיה המצויינים ובעיקר הודות לורסטיליות הרבה שלה: חנוך היתה לאחת האתלטיות המובילות בגרמניה בענפים רבים ובראשם הדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס ובנוסף היא שימשה כקפטן נבחרת הכדוריד של המועדון הברלינאי (משחק הכדוריד נחשב למשחק של נשים באותה תקופה, אחרי מלחמת העולם הראשונה) וגם היתה חלק מקבוצה ההוקי שלו.
ב-1 באוקטובר 1922 קבעה בברלין את שיא העולם הראשון שלה, בזריקת דיסקוס, עם תוצאה של 24.90 מטרים. היא שיפרה את השיא מספר פעמים עד אשר ב-8 ביולי 1923 היא קבעה שיא מרשים של 26.62 מטרים.
בהמשך, ב-16 באוגוסט 1925, קבעה חנוך בלייפציג גם שיא עולם בהדיפת כדור ברזל עם תוצאה של 11.57 מטרים. שנה לאחר מכן, ב-1926, חנוך היתה שותפה לשיא עולם נוסף, הפעם בריצת שליחים 4X100. חנוך היתה ראשונת הרצות של הרביעייה הגרמנית אשר קבעה שיא של 50.4 שניות במסגרת תחרות שנערכה בקלן. ככלל, בין השנים 1922-1926 חנוך זכתה ב-10 תארי אליפות לאומיים, בזריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, מרוץ שליחים וגם בקפיצה לרוחק.
יש לציין כי חנוך לא זכתה לייצג את גרמניה ולזכות בתואר במסגרת המשחקים האולימפיים: בשנת 1924 גרמניה לא הוזמנה להשתתף במשחקים שנערכו בפריז, עקב העוינות ששררה בין המדינות לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך גם לו היתה משתתפת בהן, עד שנת 1928 לא השתתפו נשים בתחרויות בענפי האתלטיקה במסגרתם.
חנוך זכתה להערכה עצומה ב"מועדון ספורט ברלין", על הישגיה וכן על תרומתה הערכית. בפרסום שהוציא המועדון לציון עשור לפתיחת המחלקה הנשית במועדון נכתב: "מעל כולן, לילי חנוך… אם אי פעם תזדקקו לדוגמה לנאמנות למועדון וחוסר אנוכיות, קראו בשמה והאוויר שסביבנו יהפך נקי". ההערכה הרבה לה זכתה הובילה לכך שמונתה בינואר 1933, שבועות בודדים לפני עליית היטלר לשלטון, ליושבת ראש של המחלקה הנשית במועדון.
אולם עליית הנאצים לשלטון שיבשה את מהלך העניינים וחנוך נאלצה לעזוב את המועדון ולחפש מסגרת ספורטיבית אחרת. היא הצטרפה למועדון ליהודים בלבד בשם "Jüdischen Turn-und Sportclub 1905" ושם המשיכה להתאמן באתלטיקה והתרכזה בעיקר במשחק הכדוריד. במקביל שימשה חנוך החל משנת 1933 גם כמורה להתעמלות בבית ספר יסודי.
בספטמבר 1942 גורשו חנוך ואמה לריגה שבלטביה, שם הושמו בגטו. עקבותיה אבדו בגטו ריגה וכפי הנראה היא נספתה בשואה (על פי מקור אחד היא ואמה ככל הנראה נורו ונקברו בקבר אחים ביער בקרבת ריגה).
בשנת 1990 הונצחה חנוך ב"יד לאיש הספורט" במכון וינגייט ובשנת 1993 נקרא על שמה רחוב בברלין. בנוסף נקרא על שמה אולם המשמש לתחרויות אתלטיקה בעיר. בשנת 2008 הוצב על ביתה של חנוך בברלין לוח זיכרון ובו פרטים ביוגרפיים, בטקס בהשתתפות יו"ר אגודת האתלטיקה הגרמנית. אפשר להתנחם מעט בכך שהישגיה המרשימים והאופן בו סללה את הדרך לנשים רבות אחרות בענפי האתלטיקה לא נמחקו כליל.
