את איל פלח הכרתי דרך ווטסאפ קבוצתי. שנינו היינו בקבוצה תחת ההגדרה של הורים לחיילים ביחידה שבה הבנים שלנו משרתים. מכיוון שהם עשו את המסלול המפרך ביחד ולחמו מ-7 באוקטובר כתף אל כתף, מצאנו את עצמנו עוברים מדי פעם להתכתבויות "בפרטי", ושואלים אחד את השני אם הגיעה לאחד מאתנו הודעת טקסט מהם. באופן הכי כאוטי במלחמה הזו, שני אנשים שאינם מכירים כל כך אחד את השני, זכו להכיר על בסיס מצומצם ומטרה ספציפית. קוראים לזה "החיים עצמם".
הדאגה לבנים שלנו שנלחמים בעזה בעומק השטח הייתה בשיאה, אך ידענו שאם יקרה משהו נדע לעדכן אחד את השני במיידי. אין בזה אולי כל כך ישועה, אך יש בזה נחמה שאתה לא לבד בסיפור הזה ויש עוד מישהו בדיוק כמוך שמבין, מכיר ומזדהה עם ההרגשה שלך.
ב-2 באוקטובר 2024 השמיים נפלו על משפחת פלח. איל ואלינור פלח שדאגו לבנם שנמצא בעזה בלחימה מסובכת בלב ליבו של גהינום הטרור, התבשרו כי בן נוסף שלהם, סרן בן ציון פלח, קצין בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בדרום לבנון.
בן פלח ז"ל עם אביו איל | צילום: פרטי
"בן הוא גיבור ישראל בכל רמ"ח איבריו", מספר איל על בנו שנפל: "את החינוך שלו הוא קיבל כבר מגיל 15 בפנימייה הצבאית לפיקוד ליד בית הספר הריאלי בחיפה. במוסד החינוכי הזה מגדלים את דור המפקדים הקרביים העתידי של צה"ל. לאחר שבן סיים את הלימודים הוא התגייס לחטיבת הצנחנים לגדוד 202 ובמסלול מהיר הוא הגיע לקצונה ופיקד על חיילים. הוא לחם עם החיילים שהוא הכשיר מהטירונות, עבור דרך האימון המתקדם, אחר כך בעזה ומשם עברו לפעילות מבצעית בדרום לבנון. בן היה ילד יפה תואר ואהוב על כולם. הוא אח תאום ל-י', שהוא לוחם ביחידת אגוז. ויש להם אח גדול, עמית, שגם הוא צנחן בעצמו והוא היה בכל אותה עת במילואים בצפון. למעשה שלושת ילדינו שירתו באותה עת במסגרת המלחמה".
הספורט רץ במשפחה
עוד לפני שהתגייס, היה בן פלח טריאתלט פעיל. למעשה הספורט רץ אצלם במשפחה – מההורים ועד לאחרון הבנים. בן התחיל להתאמן בטריאתלון כבר בגיל 12, אבל עוד לפני כן התאמן הרבה שנים בקפוארה והיה מוכשר מאוד בתחום.
"בן התאמן בטריאתלון בקבוצת "אס"א רופין" תחת שרביט האימונים של הראל זילברמן. זו קבוצה שהיא משפחה אמיתית ומלווה את הספורטאים שלה לאורך שנים גם אחרי שהפסיקו להתאמן", מספר האב.
הראל זילברמן: "בן נמשך לדעתי לאתגר הלא פשוט בספורט, כמו גם למעטפת החברתית האיכותית של הספורטאים. הוא הרגיש חלק משמעותי מתוך הקבוצה, יחד עם שני האחים שלו שגם הם היו בטריאתלון".
בן פלח רוכב | צילום: איילת קלעי
עד כמה המשפחה הייתה חממה ספורטיבית ודחפה קדימה?
איל: "בן הוא אח תאום לי' ויש להם את עמית, האח הגדול. שלושתם מגיל צעיר תמיד עסקו בספורט. החל מחוגים לילדים במושב ניצני עוז בו גדלו ובהמשך כשהשתלבו שלושתם בענף הטריאתלון. עמית היה הראשון שנכנס לענף הזה והוא גם זה שמשך בעקבותיו את האחים שלו. עמית הגיע לטריאתלון משחייה ו-י' הגיע מכדורגל. אני אישית רץ למרחקים ארוכים כבר למעלה מ-18 שנה. עשיתי 7 מרתונים ואין לי ספק שגם זה ייצר להם השראה לעסוק בספורט".
הראל: "אין ספק שההשראה הראשונית והגדולה היא מאיל, אבא שהראה שספורט הוא חלק מהחיים. דחיפה נוספת הייתה מהכיוון של האח הגדול עמית, שההתמדה שלו נתנה לבן ול-י' השראה להיות לפחות כמוהו".
בן אהב מאוד את אימוני הטריאתלון ואת התחרויות, אך נאלץ לפרוש מהענף בגיל 16, כיוון שהצטרף לפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, דבר שלא אפשר לו כאמור להמשיך להתאמן. שני האחים המשיכו לעסוק בטריאתלון עד הגיוס לשרות קרבי.
בן פלח באס"א רופין | צילום: הראל זילברמן
"במהלך השבעה, הראל סיפר לי שבן הגיע אליו להתייעצות לפני המעבר לפנימייה הצבאית, כי ידע שעקב כך יאלץ לפרוש. הראל אמר לו שאם לשם מועדות פניו, שלא יחשוב פעמיים ובטח הוא לא זה שיעצור אותו", נזכר איל.
הראל: "מההיכרות שלי עם כמה הפנימייה הצבאית, ידעתי שמדובר בקצה העליון של מנהיגות וציונות בישראל, וזה מתחבר עם הערכים שלו מהבית. לא היה בכלל ספק שאם בפנימייה מעריכים אותו כפי שאנחנו בקבוצה מעריכים אותו – זה לגמרי מה שהוא צריך לעשות. היה ברור שאנחנו כקבוצה שמאוד מאמינים בערכים האלו – עומדים איתו בשאיפות שלו להיות שם".
יש לך זיכרון מיוחד מאחת התחרויות של בן?
איל: "זכורה לי תחרות טריאתלון בעמק הירדן, שבה בן קצת התבלבל במסלול הריצה ואיבד בשל כך זמן. למרות התסכול הוא לא התייאש ולא ויתר, אלא חזר למסלול וסיים למרות שהדבר פגע לו מאוד בתוצאה, כזה היה בן".
האחים פלח | צילום: באדיבות אס"א רופין
הוא התרגש לפני תחרויות?
איל: "כן מאוד, בן היה לוקח כל דבר ברצינות ומשקיע בו עד הסוף בדרכו שלו. הוא היה נלחם, בלי קשר למיקום שלו בתחרות. הוא היה נלחם בשביל עצמו על מנת להרגיש שהוא יכול והוא לא מוותר".
הראל: "היה לו חשוב להצליח, והתחרות בינו לבין י' אחיו התאום הוסיפה פלפל לעניין. אני זוכר שעמית נהנה לראות את שני האחים הקטנים משפיעים אחד על השני ומוציאים מהתחרות את הטוב ביותר".
"כטריאתלט בן דרש מעצמו את המקסימום כמו בכל דבר שעשה", מוסיף איל, "גם כשהרגיש שהוא לא בין מהבולטים ביותר בתחום, הוא היה מאתגר את עצמו ולא מוותר, לא מפספס אימונים, קשוב ובמקביל עומד על דעתו. אין ספק שלטריאתלון היה חלק משמעותי מעיצוב אישיותו גם בהמשך דרכו בפנימייה ובצבא כקצין לוחם בצנחנים".
איל פלח עם רותם זוגתו של בן ז"ל ואביה עומר בחצי מרתון השרון | צילום: גיא דר
הראל: "אני זוכר שהוא היה מתוסכל כשהוא לא הצליח להוציא מעצמו את המקסימום – וזה קורה לכולנו מידי פעם, אבל הוא ידע לקחת כל כישלון קטן ולהפוך אותו לשיעור. שיעור שאחר כך גילינו שהוא מעביר לחיילים שלו. זה מדהים כמה הוא ידע להעביר את הניסיון שלו בספורט ולהשפיע באמצעותו לטובה על אחרים. לבן, כמו למשפחה ממנה הוא הגיע, יש תכונה שאולי לא מובנת מאליה, הצניעות, העבודה בשקט בלי לחכות שימחאו לך כפיים. הם משקיעים ועובדים קשה כדי להיות מוכנים למטרה האמיתית. במקרה של בן, הוא ביצע דברים בשירות הצבאי שלו שהראו לי אותם, וגרמו לי להבין איזו דמות משמעותית כולנו איבדנו".
