מה מניע אדם לקחת על עצמו אתגר לרכב 12,000 ק"מ מקהיר ועד קייפטאון ב-120 יום? ישבתי לי בוקר אחד בבית קפה עם חברי הטוב ג'ולס, אשר לבש בגאווה את חולצת ה"טור דה-אפריקה" שלו, עליו מודפס המסלול כולו. לאחר שציינתי בפניו שאין לו זכות ללבוש את החולצה כי הוא רק גמע 2000 ק"מ בחלק האחרון מוידהוק לקייפטאון, הוא ענה לי שאם אני כזה חכם, למה שלא אעשה את המסע כולו. נרשמתי ביום למחרת
מאת:tamar
רכיבה מקהיר ועד קייפטאון הינה המבחן האולטימטיבי לסיבולת ועקשנות המעורבבת בתוך החוויה של ביקור בכמה מהמקומות והתרבויות היפות בעולם. כל יום הביא עימו חוויות ואתגרים חדשים לא צפויים. בקבוצתינו היו 65 רוכבים מכל העולם, כאלו שרוכבים סייקלו-קרוס ואחרים שרוכבים שטח. רבים מהם כבר בפנסיה, סטודנטים, רופאים ועוד. הייתה זו רכיבה מושלמת המאפשרת להימלט ממרוץ העכברים ובכדי לתת לך זמן לחשוב ולהרהר על הפרישה שלך מהעבודה או שינוי מיקצועי.
הטור כולל 94 ימי רכיבה. 125 ק"מ ממוצע ליום. 24 ימי מנוחה ושני ימים בהם שוהים על מעבורת החוצה ממצרים לסודאן. היו ימים בהם רכבנו 80 ק"מ בשטח קשה – למשל כשחצינו מאתיופיה לקניה (חום איימים) – והיו ימים בהם רכבנו 180 ק"מ על הכבישים הסלולים והנוחים ביותר – בסודאן (China highway) ובוצווואנה (Botawana Elephant highway).
עברנו במחוזותיהם של עשר ארצות שונות – רכבנו לאורך הנילוס דרך המדבר הסודאני ובמעלה ובמורדות הנופים התנ"כיים של ההרים הסלעיים באתיופיה. חצינו את קו המשווה לתוך קניה, עברנו את הר הקלימנג'רו לעבר אגם מלאווי, מפלי וויקטוריה ואז לאורך השוליים של המדבריות המדהימות – הקלהארי והנמיבי. טנזניה הייתה נקודת האמצע במסע הרכיבה ושם ניתנה לנו ההזדמנות להצטרף לספארי בערבות הסרנגטי ומכתש הנגורונגורו. הטור אז המשיך דרך נמביה וקניון "נהר הדג", לתוך דרום אפריקה היכן שפגשנו את האוקיאנוס האטלנטי, ומשם לקייפטאון ו"הר השולחן". אין דבר מלהיב יותר מאשר להרים מעלה את אופניך כאשר אתה מסיים מסע ייחודי שכזה.
כמה מחברי הקבוצה התאמנו זמן רב למסע ואחרים היו כאלו בעלי כושר טוב עם מנה גדושה של נחישות, ראש פתוח וטעם להרפתקאה. כולנו סיימנו את המסע. במהלך המסע, התרגלנו יחסית במהרה לקום כל יום מוקדם, לאכול ארוחת בוקר ב- 5 ולהתחיל לרכב עם אור ראשון עד לנקודת האמצע. שם עצרנו לארוחת צהריים. לאחר מכן, המשכנו עד סיום יום הרכיבה. רובנו היינו מגיעים כל יום למחנה בין 6 ל- 8 שעות לאחר התחלת הרכיבה וישר היינו מתחילים בהקמת האוהלים, לגימת מרק חם, תיקון האופניים והחלפת סיפורים וחוויות אודות הרכיבה. ארוחת ערב לרוב הייתה לקראת שקיעה ואז היינו זוחלים לתוך שקי השינה כדי להתכונן ליום הרכיבה למחרת.
כמובן ישנם אתגרים כמו התייבשות, הגיינה אישית ומידי פעם מקרה זריקת אבנים על ידי ילדים אתיופיים בבית הספר. שודדי דרכים סומאליים שדדו כמה מהרוכבים לאחר שירו כמה יריות באוויר – ארנקים, מצלמות ודרכונים נלקחו. מתוך סך הכל 65 רוכבים שיצאו למסע, עשרה מאיתנו היו מעל גיל 60, עשר נשים בגילאים בין 20 ל- 60 והשאר היו בני 20+. לכל אחד, אשר מסיים את הטור, נשמר הטעם של הניצחון והרגשת ההצלחה בהשתתפות באחד מהמסעות הארוכים ביותר באופניים בהיסטוריה. הרגשת החופש בכך שכל מה שיש לך באותו היום הוא רק לדווש לאורך כבישיה של אפריקה היא בלתי ניתנת לתיאור
דרושה לך מוטיבציה אדירה ולחץ עדין המופעל ללא רחמים והפסקה.
למידע נוסף על המסע, ניתן ליצור קשר עם רודני סנדרס ב: [email protected] או לבקר באתר: facebook / website www. Tourdafrique.com
