ביום שני שעבר, כמו בכל יום רגיל אחר, נפגשו חברי קבוצת M&M בפארק הרצליה לאימון העליות הרגיל שלהם. בזמן שכולם התאספו יחד כדי לצאת לחימום משותף, בירכו את סמי בטש, 62 מכפר סבא, חברם לקבוצה, על כך שהגיע ראשון בקבוצת הגיל שלו במקצה 10 ק"מ במרתון תל אביב, ימים ספורים לפני האימון. הכל התנהל כרגיל, שום דבר לא יכול היה לנבא את הטרגדיה הנוראית לה יהיו עדים דקות לאחר מכן והאסון הכבד שנפל על הקבוצה. מאותו אימון בטש לא חזר, הוא נפגע על ידי מכונית בזמן שחצה מעבר חצייה, נפצע באורח אנוש ומת מפצעיו בבית החולים. הקבוצה מגובשת מאוד מבחינה חברתית ובזכות החיבור העמוק של החברים בה, הם תומכים ועוזרים האחד לשנייה לעבור יחד את השבר הגדול.

"הוא היה דמות מאוד אהובה" | צילום: צלמי שוונג

אדם נחוש ודבק במטרה

על קבוצתו של המאמן מוטי מזרחי, נפל אבל כבד מאוד של אבדן חבר יקר לקבוצה שהיה אחד ממתאמניו הראשונים של מזרחי, הרבה לפני שהקים את קבוצתו. סמי היה ציר מרכזי בקבוצה, מלבד היותו אחד הוותיקים והפעילים, הוא גם היה מעורב חברתית ודאג לכל אחד מחברי וחברות הקבוצה, "אתה סמי שכולם אהבו", כתבה בנאום ההספד שלה דיאנה עידו, אחת ממאמנות הקבוצה ומי שהיתה חברה קרובה ואשת סודו, "בזכות הנתינה האינסופית שלך, בזכות הפרגון שלך, בזכות ההומור הכה מיוחד שלך, בזכות שמחת החיים הבלתי נדלית שלך. היית עמוד תווך, מודל לחיקוי, אחד האנשים הכי נחושים ודבקים במטרה, כזה שעיני רבים מאיתנו היו נשואות בהערכה ובהערצה כה רבה אליך".

סמי היה רואה חשבון ובעליו של משרד מצליח בכפר סבא, היה נשוי ואב לשלושה ילדים. בריצה התאהב לפני שנים רבות ומאז במשך כל יום לא הפסיד אימון אחד, חברתו הקרובה ומי שנמנית על צוות המאמנים של הקבוצה, דיאנה עידו מספרת שהיה אהוב מאוד על חברי הקבוצה, "הוא היה דמות מאוד אהובה בזכות ההומור שלו. הוא היה אחד האנשים הכי מצחיקים שיש בקבוצה עם המון הומור שחור, הוא אפילו צחק על המוות. סמי שלאחר הריצה וסמי שבריצה, היו שני אנשים שונים לחלוטין. בריצה הוא נתן לעצמו סוג של פורקן לצחוק ולהשתעשע, לרוץ בלי חולצה. זה לכאורה לא בא בקנה אחד עם סמי, בעל משרד רואה חשבון שמתעסק במספרים. אני בטוחה שאם האנשים שעבד איתם היו שומעים את מה שאני מספרת עליו עכשיו, הם היו מרימים גבה ואומרים, 'מה? זה סמי?'. הוא תמיד היה לבוש בקפידה לעבודה ובאימונים היה רץ עם גופייה וצוחק על הבטן שלו ועל המשקל".

ידע להגיד מילה חמה לכולם. בטש במרתון ת"א | צילום: צלמי שוונג

אלונה אוברין, מאמנת בקבוצה וזוגתו של מוטי מזרחי, מכירה את סמי כבר עשור, "סמי היה מהמתאמנים הראשונים של מוטי. הוא היה נוסע לאמן אותם בכפר סבא והם הפכו להיות חברים אישיים שלו. לאט לאט הצטרפו לרוץ איתם בעיקר חברים והוא העביר את האימון להרצליה והקים קבוצה", היא נזכרת. "לסמי היתה אישיות מיוחדת, הוא היה שקט וצנוע, הוא ראה בכל אחד משהו טוב וידע לפרגן לכולם. היה לו חוש הומור אדיר ותמיד יכל להצחיק את כולם. החדשים והמתחילים שהגיעו לקבוצה הוא היה מספר להם איך הוא בהתחלה נהג ללכת ברגל לפני שרץ וידע להצחיק אנשים מדברים קטנים. סמי היה איש ישר עם אינטליגנציה רגשית. סמי ידע להגיד מילה חמה לכולם, אם מישהו היה צריך משהו הוא היה הראשון לעזור. הנתינה שלו היתה אין סופית ובלי לבקש תמורה".

שרי פינדק, חברתו לקבוצה מספרת, "היינו חברים מאוד קרובים והוא היה בן הזוג שלי לריצה. עשינו יחד את כל האימונים. כל דבר עכשיו מזכיר לי את סמי. סמי היה איש עם לב ענק, עוזר בכל מה שתבקשי. כמה שהיה צוחק והיה לו חוש הומור, בעבודה הוא היה מאוד רציני". בשנתיים האחרונות כיכב סמי על הפודיום כמעט בכל מרוץ בו השתתף וכבר תכנן את ההשתתפות שלו במרתון ולנסיה. במרתון תל אביב הגיע סמי ראשון במקצה 10 ק"מ בקבוצת הגיל שלו, כאשר עצר את השעון על זמן 42:51 דקות. שבוע לפני כן, זכה סמי במקום השלישי במרוץ אור יהודה בתוצאה 42:47 דקות.

בשנתיים האחרונות כיכב סמי על הפודיום כמעט בכל מרוץ | צילום: צלמי שוונג

איך מתמודדים כקבוצה עם אבדן כזה גדול ועם האסון?
"לכולם קשה, אנחנו מכירים אותו שנים והוא היה מאוד קרוב אלינו", מספרת בעצב אלונה, "ביום שישי עשינו שבעה קבוצתית כולם יחד. בשבת כל הקבוצה נפגשה לאימון קל, רק כדי להיות יחד. אסור לתת לאנשים להתרחק האחד מהשני וחשוב להיות יחד. הדרך שלנו היא לתמוך אחד בשני ולהיזכר ברגעים מצחיקים של סמי". ביום שישי האחרון, ערכו חברי הקבוצה מפגש לזכרו של סמי, "ארגנתי מיני שבעה לחברי הקבוצה" ,מספרת דיאנה, "הכל היה על טהרת המתוקים ואוכל שחיתות כי זה מה שמאפיין את סמי".

"סמי אהב לאכול והוא ידע לחיות טוב", אומרת שרי, "במפגש כל אחד הביא משהו מתוק שסמי אהב לאכול, הכל היה שחיתות, החל מעוגות הכי טובות שקנו בקונדיטוריה ליד העבודה שלו. נתנו לי לטעום פחזניות שסמי אהב לאכול. במפגש כל אחד סיפר משהו שהיה לו עם סמי. יש לי כל כך הרבה סיפורים עליו כי רצתי איתו. הקבוצה מחזקת מאוד אחד את השני. אחרי התאונה של סמי לא יכולתי לרוץ יומיים, כל הגוף שלי היה בסטרס ונתפסה לי רגל שמאל. מוטי מזרחי התקשר אלי ביום רביעי בערב כי שם לב שיומיים נעדרתי. סיפרתי לו שהרגל כואבת לי ואני לא יכולה לרוץ, הוא אמר לי שזה סטרס של הגוף ואמר לי לצאת לרוץ למחרת. אכן יצאתי לריצה והכל השתחרר".

בעקבות המקרה הטרגי אתם מתכננים לעשות שינוי במסלול הריצה כדי לא לחצות כבישים?
"אנחנו חושבים הרבה", אומרת אלונה, "גם ככה הזהרנו אנשים שלא ירוצו בכביש, גם בימים שאין אימוני קבוצה. אנשים מבינים כמה צריך להיזהר ולהיות מאוד ערניים, להחזיק ידיים עם זה שלידך גם במעבר חצייה, לא לצפות שהוא גם רואה ושומע, אנחנו מתאמנים בשעות שאין כמעט תנועה. לרוב אנחנו מתאמנים בפארק".