לידיעה הראשונית על מותו של יניב פרסול
יניב פרסול היה חבר שלי. בן 39 במותו. השאיר אחריו אשה – לירון היקרה ו-3 ילדים מקסימים – רן אלה ואיתן. יניב נהרג כשהוא עושה את הדבר שגרם לו להיות מאושר – רכיבת כביש. אני זוכר שבת חורפית מטורפת, גשם חזק ורוחות מיללות ושנינו בודדים בכבישי עוקף בית שמש, באקט של טמטום מוחלט אבל בהנאה טהורה ובלתי נשלטת – ואת יניב צורח לתוך הסופה "this is sparta".
יניב פרסול מסיים את איירונמן פלורידה | צילום: אלבום פרטי
לימים זאת היתה קריאת הקרב שלנו. ההבנה ששום דבר לא יכול לעצור אותנו. ליניב היה הומור מיוחד, קסם אישי וחכמת חיים. כזה היה יניב. אדם חזק ומצחיק. בחור חכם, מלח הארץ שגדל בשכונה פשוטה באשדוד, שלאחר שחרור מצה"ל כלוחם מצטיין בפלס"ר, הקים במו ידיו חברת סטארט-אפ מצליחה.
גם הצעת הנישואין שלו התחברה לאהבה שלו – בערב שלאחר איירונמן ציריך על גדות נהר הלימאט. יניב היה ספורטאי חובב, אבל בשנתיים האחרונות הגיע להישגים שללא ספק היו מביאים אותו לטופ העולמי – אליפות העולם בקונה. לשם כיוון והוא היה בדרך הבטוחה להגשים את חלומו.
יניב (משמאל) וניר לוי. "הרכיבה היתה תשוקה אצלו" | צילום: אלבום פרטי
עם המעבר לטקסס, החל להתאמן עם מאט הנסון (זוכה אירונמן טקסס בתוצאה 7:39 שע') והשיפור הורגש מיד. יניב אהב את הענף. בעיקר את הרכיבה. רוכב חזק עם עומק וניסיון. יניב היה אדם שאהב את החיים. אהב את לירון אשתו ואת ילדיו שרק בשבוע שעבר חזרו מחופשה משפחתית מאושרת יחד.
להגיד שיניב אהב לרכוב זה אנדרסטייטמנט – זאת היתה תשוקה. היא עלתה לו בחייו. הרבה מן הקוראים כאן בשוונג מזדהים עכשיו עם התשוקה ועם הקונפליקט הטמון בסכנה שבענף. ויכוח שניטש וימשיך להעסיק אותנו. אבל בואו נעזוב אותו לרגע ונדליק נר לחבר יקר. נחבק את המשפחה ונסייע לה בחזרה ארצה. משום שיניב אינו תושב ישראל הוצאות בית החולים והעברתו לקבורה בישראל מוטלות על המשפחה ועל כן נפתח עבורו עמוד מימון המונים – כאן.
אוהב אותך חבר. שבור לב עצוב וכבר מתגעגע.
שלך "החנגל".
עצוב מאוד. יהי זכרו ברוך
כתבת יפה כל כך על איש באמת יקר, יצא לי לעבוד איתו וזה היה תענוג. תנחומיי למשפחה שלא תדעו עוד צער