מזג האוויר בלונדון חזוי ביום ראשון להיות עם טמפרטורת מקסימום של 23 מעלות וסיכוי של 50% לגשמים מקומיים. עדיין חם יחסית למרתונים המובילים בעולם, אבל לכאורה נסבל. להתמודדות הרצים עם מזג האוויר יהיה תפקיד מכריע בקביעת המדליות
מאת:חגי אשלגי
•
לונדון 2012, כל הכתבות – כאן
•
לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית – כאן
• דיווחים ופרשנות של מרתון הגברים – שידור ישיר בשוונג- כאן
וילסון קיפסאנג (קיפרוטיץ') (קניה)
הקנייתי הוא רץ המרתון הטוב והיציב בעולם בשנתיים האחרונות. חוץ מהיילה גברסילאסי, קיפסאנג הוא היחיד בהיסטוריה שסיים שלוש ריצות מרתון "חוקיות" מתחת ל-2:05 שעות. להבדיל מהקיסר, קיפסאנג עשה את הכל בשנתיים האחרונות. התוצאה האיטית ביותר של קיפסאנג במרתון מאז ומעולם היא 2:07 שעות במרתון הבכורה שלו בפריז 2010. אותו מרתון בכורה היה גם היחיד שקיפסאנג לא ניצח.
בשנה האחרונה ניצח קיפסאנג במרתון פרנקפורט בזמן של 2:03:42 שעות (4 שניות בלבד אחרי שיא העולם הטרי) ובמרתון לונדון לפני ארבעה חודשים עם 2:04:44 שעות. מעבר לכך, יש לו שיא אישי של פחות מ-59 דקות בחצי המרחק.
קיפסאנג הוא אחד הרצים הקנייתים היותר מחושבים ושקולים, אבל היכולת שלו להתמודד עם טמפרטורות מעל 16 מעלות במרתון תחרותי, היא בגדר נעלם – נעלם שכמותו אצל מרבית רצי קניה מניב לבסוף תוצאה שלילית.
אם קיפסאנג יהיה בריא ויידע להתמודד עם החום, נראה אותו מתמודד על הזהב ב-5 ק"מ האחרונים. אחרי הכל, הזיכרון של סאמי וונג'ירו ז"ל קורע את המרתון האולימפי בבייג'ינג לפני 4 שנים ירחף מעל כל שלישיית רצי קניה.
אבל קירוי (קניה)
אבל קירוי הוא פעמיים אלוף העולם במרתון (מ-2009 ו-2011). אליפויות עולם מתקיימות בקיץ וקירוי הוכיח עמידות לחום. הבעיה היא שבין אליפויות עולם, קירוי פחות יציב. גם היכולת שלו לקבוע תוצאה בקצה המהיר והמחודד של המרתון כבר כנראה לא קיימת.
מצד שני, קירוי יודע להחזיק מעמד בחום ולתת 5 ק"מ אחרונים חזקים. השנה ניסה קירוי לעמוד בקצב הקשה שהכתיב קיפסאנג במרתון לונדון. הוא היה האחרון שהחזיק עם קיפסאנג, עד שנשבר. השבירה עלתה לקירוי ב-5 מקומות כאשר נסוג בקילומטרים האחרונים ממקום שני למקום שישי.
אם קירוי ידע לשמור כוחות, לרוץ בסבלנות ולבנות על עמידות חום גבוהה יותר שלו מאשר של מתחריו, הוא עוד יכול לסיים כאלוף אולימפי.
עמנואל מוטאי (קניה)
מאז שמוטאי סיים שני לקירוי באליפות העולם בברלין 2009 (והקיא על קו הסיום) הספיק הקנייתי להשתדרג במרתונים מהירים. אחרי ששנים סיים מוטאי במקום 4 ו-3 במרתון לונדון, ב-2011 הוא סוף סוף ניצח. הוא גם סיים שני במרתון ניו-יורק ב-2010 וב-2011.
מוטאי מתייצב למרתונים הכי גדולים ומתמודד. ההתמדה והיכולת זיכו אותו בפרס חצי מיליון הדולר של סדר ה-WMM (World Marathon Majors) בסוף 2011, אבל במרתון לונדון לפני 4 חודשים הוא סיים רק שביעי.
מוטאי נכנס להרכב הקנייתי למרתון האולימפי כמחליף למוזס מוסופ שנפצע.
• צריך לומר – שלושה רצי מרתון קנייתים גדולים, שיכולים היו בקלות להחליף את אלו שיתייצבו למרתון האולימפי, נשארו בבית – ג'פרי מוטאי, פטריק מקאו ומוזס מוסופ.
איילה אבשרו (אתיופיה)
האתיופי הצעיר עוד לא בן 22, אבל כבר הוצב בראש המשלחת האתיופית למרתון האולימפי. הוא רץ עד היום מרתון אחד ויחיד – בינואר השנה בדובאי. במרתון הבכורה שלו ניצח האתיופי הצעיר ב-2:04:23 שעות עם סיומת פשוט קטלנית ב-2 הק"מ האחרונים.
מאז הספיק אבשרו לסיים שלישי במרוץ הכביש "גרייט מנצ'סטר" בפחות מ-28 דקות ולנצח בעוד חצי מרתון. אבשרו הוא סכנה ברורה מאד ומיידית מאד לניסיון הקנייתי לשלוט במרוץ.
דינו ספיר (אתיופיה)
סיפורו של דינו ספיר דומה קצת לזה של אבשרו. ספיר רק בן 24 והוא רץ את מרתון הבכורה שלו ב-2011. במרתון דובאי לפני שמונה חודשים, הוא סיים שני אחרי אבשרו בתוצאה מדהימה של 2:04:50 שעות. לספיר יש איכויות אבל הוא עדיין לא ניצח במרתון גדול.
גטו פלקה (אתיופיה)
פלקה סיים שני לפני ארבעה חודשים במרתון רוטרדם, אבל למעשה הוביל לאורך כל החצי השני של הריצה. בן ארצו ימנה צגאי שנהנה מהכתבת הקצב של פלקה לאורך רוב החצי השני, עקף אותו במאות המטרים האחרונים וסיים שתי שניות לפניו.
למרות זאת, פלקה זכה בכבוד לייצג את ארצו בלונדון. פלקה הוכיח שהוא יודע לשבת על קצב חזק במשך עשרות קילומטרים. יכולת הסיום שלו בקרב ראש בראש טרם הצליחה במבחן אמיתי, אבל ייתכן שפלקה יביא את בן ארצו אבשרו לעמדת ניצחון בקילומטרים האחרונים.
ריאן הול (ארה"ב)
הרץ הלא אפריקאי המהיר בהיסטוריה של המרתון הוא ריאן הול האמריקאי. הול הוא עוף מוזר. במרתונים הגדולים הוא רץ לפי רגש – לעתים מוביל בעשרות מטרים לפני הדבוקה, לעתים מפגר, אבל תמיד נלחם. מזה כשנתיים, אין להול מאמן קבוע. פעם, כשנדרש לרשום בטופס את זהות המאמן שלו, רשם הול הנוצרי האדוק – "אלוהים".
יכולת ההתמודדות של הול בחום קיימת אבל לא מצטיינת. בחום הקופח של המרתון האולימפי בבייג'ינג 2008 סיים הול עשירי.
התחושות יכריעו אצל הול. אמנם אין לו את המהירות של האפריקאים (למרות שירד מ-2:05 שעות ברוח הגבית הנדירה של מרתון בוסטון 2011), אבל אם הוא יצליח להחזיק עד 30 ק"מ עם המובילים, ייתכן שנראה אותו עוקף כמה מהנושרים מדבוקת ההובלה – כל הדרך למדליה.
מב קפליזגי (ארה"ב)
קפליזגי הוא אמריקאי יליד אריתריאה ועד עתה, הוא האמריקאי שיודע להופיע טוב יותר מכולם במרתונים החשובים. הוא לקח מדליית כסף במרתון האולימפי באתונה – שמעידה על יכולת התמודדות בחום.
למרות זאת, התוצאה המהירה ביותר של קפליזגי היא 2:09 שעות במרתון ניו יורק 2011 בו סיים שישי. הוא כבר בן 37 וספק אם יש בכוחו לשפר את שיאו האישי. בריצה מהירה מאד, יתקשה קפליזגי להתבלט. אבל במרתון האולימפי, ללא מכתיבי קצב, ראינו לא פעם קצב פתיחה זהיר. במקרה כזה, לקפליזגי יש את החוסן לתת חצי שני טוב. אפילו טוב מאד.
סקוט אוברול (בריטניה)
תקוות הממלכה עשה קריטריון A במרתון הבכורה שלו בברלין 2011 כשסיים חמישי. באותה ריצה, שיא העולם נשבר הרחק לפניו, אבל אוברול קבע 2:10:55 שעות וכל רחובות לונדון יחזיקו לו אצבעות.
סמואל צגאי (אריתריאה)
הצעיר בן ה-24 מחזיק בשיא אישי (ושיא לאומי אריתראי) של 2:07 שעות ממרתון אמסטרדם 2011 בו סיים שמיני.
יארד אסמרום (אריתריאה)
בן 32. סיים שמיני במרתון האולימפי בבייג'ינג, אבל לא סיים באליפויות העולם ב-2009 ו-2011. מחזיק שיא אישי של 2:07 שעות.
מרב קפליזגי במרתון לונדון 2009
(צילום: Julian Mason)
יונאס קיפלה (אריתריאה)
נראה שימי השיא של האריתריאי בן ה-34 מאחוריו. בעל שיא אישי של 2:07 שעות משנת 2007.
זוהר זמירו (ישראל)
שיא אישי, שמשמעותו מתחת ל-2:15 שעות, יספק אותנו מעל ומעבר ויגלם הופעה יפה מאד עבור הישראלי. כל תוצאה מעל 2:20 שעות תהיה אכזבה.
חגי אשלגי
שואף לתנועה
