אור שילון מספר על הפציעה שלו במרתון תל אביב ועל ההחלטה להמשיך לרוץ בכל יום למרות הפציעה
מאת:אור שילון
מזה זמן מה אני יכול להעיד על עצמי שאני פורח בתקופות של שגרה. זו אחת הסיבות שאני רץ כל יום. לא בערך כל יום, לא שישה ימים בשבוע, אלא כל יום במשך חודשים. כשאני קם בבוקר אני לא מבזבז אנרגיה על התלבטות אם ארוץ היום, אלא רק על איפה וכמה.
מחייך כהרגלי במרתון תל אביב
עוד כתבות בנושא
פציעה בעקבות המרתון
כאשר חזרתי לבולדר מתל אביב, יומיים לאחר המרתון, שמחתי מאוד לשוב לשגרת אימונים קבועה. טייפר לקראת אולטרה קצר, ושבועיים לא יעילים במיוחד בינו לבין מרתון תל אביב הסתכמו בחודש של חוסר שגרת ריצה לא משביעה. הכל כבר היה מתוכנן לי בראש. אחזור לרוץ מידי בוקר בשבילי החצר האחורית האהובים עלי. אחזור לאימוני הטמפו של שלישי בבוקר עם חברי. אחזור לארוכה של שבת, גם היא בחברה טובה, ואחזור לאכול פיצה שלמה אחריה. אחזור למצב שהשרירים תפוסים לפני ואחרי כל ריצה, אף על פי שבהפסקת הצהריים בעבודה ארגיש שאני מסוגל בקלות רבה לרוץ עוד שעה היום.
המרתון היה ביום שישי. בשני בבוקר קמתי בבולדר, כולי מוכן לחזור לשגרת הריצה האהובה עלי. את אותו בוקר צלחתי בהצלחה בריצה קלה ומהנה. ביום שלישי כמובן שלא יכולתי לפספס את אימון הטמפו הקבוע עם החבר'ה, גם אותו חשבתי שצלחתי בהצלחה. ביום רביעי קמתי עם כאב נוראי בשלושה מקומות שונים בברך ימין, אבל כהרגלי, התעקשתי לרוץ. בחמישי טיפסתי את הר בר, אבל כאבי תופת לא איפשרו לי לרדת בריצה. בשישי נאלצתי להודות בפני עצמי – אני פצוע.
אינני מתחרט שהתחריתי, אבל ברור היה לי שנפצעתי בעקבות ההשתתפות במרתון תל אביב. לריצה הזו הגעתי לא מוכן, לפחות לקושי הפיזי של מרתון כביש. לא לחלק של הריצה הארוכה אלא לחלק של ריצה שטוחה על כביש. במשך כל העונה הזו, לא רצתי כלל ריצות כביש. זו לא היתה תחרות מטרה, אלא בדרך אגב מכיון שממילא כבר הייתי בארץ בביקור. את המטרה הראשונה של העונה השלמתי שבועיים בלבד לפני כן. חוסר הבגרות וחוסר היכולת לרסן את התחרותיות בריצת הטמפו של שלישי שלאחר מכן, כמובן שלא תרמו לעניין. כשריצה היא חלק כה משמעותי בחיי, פציעה רצינית היא משבר לא קטן. לא הצלחתי ללכת בלא כאב שגרם לחששות. כל נסיון ריצה גרם לעליה במתח במקום להפגתו. הריצה לא היתה מדיטטיבית כהרגלה, אלא הפכה לניסיון ניתוח מתמיד של איפה, כמה, ולמה כואב. ובכל זאת לא הפסקתי לרוץ. הורדתי את הכמויות באופן דרסטי ועל מנת לבזבז אנרגיה שהצטברה, חזרתי לאימוני טיפוס צוקים.
לא היה יום בלי ריצה
היום, במבט לאחור, אני יכול לאמר לשמחתי הרבה שהבחירה הזו היתה נכונה. גם להמשיך לרוץ וגם להתחיל לטפס. רצתי בהתחלה מעט ואת אותו סיבוב קבוע בלי ירידות תלולות. לאט לאט התחלתי להחלים. יום אחד פג הכאב לאחר רבע שעה של ריצה. לאחר שבועיים כבר חוויתי את הריצה המרגיעה הראשונה. נשימה גדולה לרווחה. זה לא אומר שהכאב עבר לחלוטין, אפילו לא קרוב. עדיין אינני מסוגל לרדת את הירידות התלולות והטכניות כמו לפני כן ואני פוחד לרוץ מהר. אבל השבוע כבר רצתי 110 ק"מ עם כ 4000 מ' עליה, כמות שאני מחשיב בתור אימון. לא פספסתי ולו יום אחד בחודש האחרון מאז הפציעה, והצלחתי לשמר רמת כושר סבירה עבורי. יתר על כך, הרווחתי אהבה לענף ספורט שעסקתי בו מעט מאוד בחיי, הטיפוס. שני הנצחונות הללו לא מובנים מאליהם עבורי.
יום חורפי בבולדר
זכיתי להרבה מזל (והכוונה טובה) בארבע שנים האחרונות מאז הפציעה האחרונה. האמת היא שאני משתדל להיות אחראי וקשוב לגוף בנוגע לפציעות. אני עובד על חיזוק ויציבה בטרום העונה. מידי ערב אני מבצע לא פחות מחצי שעה של מתיחות ומסאג' עם כדור טניס לשרירים, לפעמים עד דמעות. חשוב מאוד להוציא את הקשרים מהשרירים לפני שהם מתפתחים. כך אני מכבה שריפות לפני שהן ניצתות. ובכל זאת מרתון הכביש וחוסר האחריות עשו את שלהם.
בזמן האחרון נשאלתי מספר פעמים מדוע לא ארוץ בתחרות של 160 ק"מ הקיץ, הרי יש לי זמן ואמצעים להתאמן. תשובתי תמיד קבועה – מאותה הסיבה שהחלטתי לוותר על אימון הטמפו של שלישי בבוקר בשלושת השבועות שחלפו מאז הפציעה: חוסר בגרות. אני חושש לרוץ תחרות של 160 ק"מ כי אני חושש שאינני מסוגל לרסן את עצמי במידה מספקת. למען האמת, אפילו 80 ק"מ מפחידים אותי, בגלל שכל כך קשה לי להתחיל לאט. לכן בחודשים הקרובים אתרכז ביכולת לרוץ ריצות ארוכות של 5 ו-6 שעות בלי להרגיש שאני סובל. לעומת האופן בו רצתי אימונים ארוכים עד היום – לטפס את ההר הראשון הכי מהר שאני מסוגל ולאחר מכן לשרוד כמה שעות, אצטרך ללמוד להתחיל לאט. בכל זאת, לא סתם בחרתי להאריך מעט את מרחקי הריצה שלי, אחרי מרתון כביש נמאס לי לרוץ מהר. זה קשה.
בריצת יום ראשון מרגיעה בדרך לפסגת בר
בינתיים אני מאושר שיש לי היכולת להרגע תוך כדי ריצה בשביליי האהובים באופן יום יומי. לאחר התחרות הקרובה יהיה חשוב מתמיד שאשמור על בריאות הרגליים. יש לי תוכניות גדולות לריצה בהרים הקיץ, ולא מדובר בתחרות.
7.4.2014
