כבר עברו 12 שעות מרגע הזינוק שלו למים… 12 שעות שהוא שוחה, רוכב על אופניים ורץ על הרגליים. 12 שעות שהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב לעשות בשנים האחרונות ולא רואה בעיניים.
אני, מלווה אותו בכל תחרות שלו, לאורך כל המסלול וצועקת חזק עד השמיים: "כל הכבוד מאמי שלי!", "אני אוהבת אותך צחי שלי!", "אין עליך חתיך שלי!", ועוד שלל צרחות מתלהבות המלוות במחיאות כפיים סוערות שלי. אני כל כך מעריצה אותו! אני כל כך מחכה לו! רק אלוהים יודע עד כמה אני גאה בו… מהרגע שהוא פקח את עיניו בבוקר, אני רק מעודדת ומצלמת אותו, ומתפללת חזק ומחזיקה אצבעות שהוא יצליח להשלים בהצלחה את כל היעדים שהציב לעצמו… ואם האפליקציה עובדת כשורה….
אז אוטוטו, מגיע שוב "חג הישראמן" שלנו! והוא בטח שוב יחלוף על פניי עם החיוך הענק שלו, ונרוץ ביחד, יד ביד, אל עבר קו הסיום של הישראמן המלא השני שלו! וכמובן ששנייה אחת בלבד לאחר ההתרגשות העצומה, אנחת הרווחה, הנשיקה, המדליה והתמונות, הוא יספר לי בהתלהבות על התחרות הבאה שלו…
אז כן, אני נשואה גאה לאיש ברזל. לא חלמתי להתחתן עם אחד כזה, לא התאהבתי בו כזה, ולא התחתנתי עם כזה.
כשהכרנו הוא לא צעד אפילו צעד אחד ברגל והספורט היחידי שעשה הוא לשכב על הספה, לפצח גרעינים ולצפות בכדורגל.
אבל אחרי שנים של שגרה, עבודה, ילדים ומשברים קטנים, כנראה שהרגיש שהוא חייב להוסיף קצת פלפל לחיים.
אלא שבנוסף לפלפל, הוא הוסיף גם שום, בצל, צ'ילי, קארי ועוד ים של תבלינים.. שהרי הוא בחר את התחביב הכי קשה, הכי מאתגר והכי יקר בחיים, ששורף כמעט את כל הזמן שלו, ואת כל הכסף שיש לו בכיסים.
אז הוא נרשם לקבוצת טריאתלון מקצועית, והתעורר מדי בוקר באמצע הלילה, ונרדם כבר בתשע מול הטלוויזיה, כי הוא התאמן על פי תכנית אימונים עמוסה ואכזרית. וכמובן שהוא לא נח בשבתות או בחגים, ושכל הלו"ז המשפחתי שלנו הותאם ללו"ז התחרויות ומחנות האימונים, ושהוא קנה אינסוף זוגות נעליים ובגדי ריצה חדשים, וגם אבקות חלבון וג'לים (דוחים!), שעון חדש שיראה לו את רמת הביצועים, ואופניים ממש יקרים, ובגדי רכיבה ושחייה ממש צמודים, ומשקפת מקצועית למים, ומשקפיים מיוחדים לאופניים.
וככה למעשה הוא הפך לכולנו את החיים. כשהוא בחר בזה, בזמן שאני וילדנו נאלצנו "רק" להסתגל לכל השינויים. כי להיות אשתו של איש ברזל זאת אמנם גאווה, אבל אם את כזאת, את כבר בטח יודעת שזאת משימה סופר מעצבנת ולא תמיד פשוטה. כי את צריכה להפנים שמה שהמאמן אומר יותר מעניין ממה שאת אומרת, ושהוא מצא לו סוג של מאהבת שאת כל כספו גוזלת, וכל מה שאת צריכה להיות זה אישה תומכת ומפרגנת, שאף פעם לא מתלוננת על כל השיט שאת עוברת…
למשל, כשהוא רוכב כל שבת שעות ארוכות בכבישים, ואחר כך מנקה שעות את האופניים ומקרצף את כל הבקבוקים, ומנגד – אף פעם אין לו זמן לנקות בבית את החלונות והתריסים. או למשל, כשאני צריכה להכין לו ארוחות מזינות ושופעות בחלבונים, ולקנות לו אינספור אגוזים טבעיים ולא מלוחים, ולאכול לבדי את כל הג'אנק בבית והקינוחים, בזמן שהוא שומר על גזרתו ועל שריריו הנפוחים.
ואני גם מספרת לכולם כמה קשה הוא מתאמן, ומרחמת עליו שהוא בקושי ישן, ומעסה לו את הרגליים כשהשרירים שלו תפוסים, ומכבסת לו את הבגדים המסריחים, ומנקה לו במגבונים את הנעליים שרק לפני דקה הוא קנה וכבר נראות כמו מגה פיגוע בשטחים, ואני גם מתפללת חזק שלא ירד עליו גשם, או שלא יהיה לו חם מדי באימונים. וכמובן שאני גם מפרגנת לו כשהוא נרשם לעוד ועוד תחרויות, וכשהוא רוכש זוג שני של אופניים סופר יקרות.
וכמובן שאני גם מגדלת, מבדרת ודואגת 24/7 לכל צורכי הבית והילדים, ולא נפגעת בכלל כשאין לו כוח ל… כי הוא עייף וחייב להגיע מלא אנרגיות לאימונים. כי כאלה אנחנו – נשות אנשי הברזל – נשים חזקות מהרוח ומלאות בעוצמות,
שחיות ונושמות רק בשביל לעודד אתכם ולפרגן לכם בערמות! אז אני סותמת את הפה ולא מתלוננת, כי כמו שאתה יודע, את החשבון המלא איתך – אני טוב מאוד סוגרת.. כשבכל הזדמנות שיש לי, אני דואגת לעצמי ומתפנקת לתפארת.
אז… בהצלחה בישראמן הקרוב כפרה שלי, אני כמו תמיד אעודד אותך בלי סוף ואצרח בהתלהבות בכל פעם שתעבור מולי!
אחלה דנה שבעולם!
כתבה שלא מדברת על המחיר הכבד שהמשפחה משלמת ועל עשרות זוגות שהתגרשו בגלל הספורט האובססיבי והקיצוני הזה
וזאת בלי לדבר על בגידות שמתפתחות בקבוצות האלו
הזוג המלכותי של ביצת המופעים 🏊🏃🚴
סנדרום האסיר (תסמונת שטוקלהום).