מאת:יורי לוינזון
יורי – רוכב אופניים עילית בקבוצת רוזן מינץ ת"א ניצח במרוץ טור דרום שהתקיים בספטמבר 2006 בין ניצנים לדימונה. כאן מובא סיפורו המרתק לקראת מרוץ קרית שמונה-קצרין שיתקיים ב-21 באפריל.
ארגון המרוץ:
מרוץ מנקודה לנקודה הוא אירוע נדיר בארץ מכיוון שהפקה דורשת הרבה משאבים כלכליים, תכנון וארגון ברמה של מבצע צבאי ,רשימה אין סופית של אישורים וכו'. ולמרות זאת בשנה שעברה איגוד האופניים הצליח להוציא לפועל מרוץ מסוג זה אחרי הפסקה של קרוב ל-20 שנה.
המרוץ שהתחיל בניצנים והסתיים בירוחם היה למרחק של 128 ק"מ, הופק ברמת ארגון גבוהה ביתר, שאותי באופן אישי זה הפתיעה בהתחשב בחוסר ניסיון בסוג זה של מרוצים גם מצד האיגוד וגם מצד המשטרה, הכול טקטק כמו שעון שוויצרי שבעיניי זה פרט הכי חשוב כי חווית מרוץ טוב מתחילה מארגון טוב ופה זה היה פשוט מושלם מהרגע של ההרשמה ועד חלוקת פרסים, ליווי משטרתי וצוות צילום תוך כדי המרוץ ממש נתנו תחושה של חו"ל.
יורי ורן במירוץ טור דרום 2006
ההכנות למרוץ:
כבר בשטח כינוס היה ניתן לראות הרבה מתח גם מצעד הרוכבים וגם מצד המאמנים . ישנם מעט רוכבים בדור העכשווי בארץ שהתנסו במרוצים מסוג זה, שדורש תכנון והבנה של המסלול טובים יותר ממרוץ הקפות רגיל.
ישנם מספר טכניקות פשוטות איך להרגיש בבית במסלול שמעולם לא רכבת עליו לפני. דבר הכרחי הוא מד מרחק, גרף טופוגרפי וכמובן מפה של המסלול. בעזרת הגרף והמפה אנחנו מסמנים את כל הנקודות הקריטיות של המסלול כמו ספרינטים ביניים, עליות, פניות ומעברים מסוכנים, מסמנים באיזה ק"מ הם נמצאים. את כל המידע הזה רושמים על דף קטן ומדביקים על הכידון של האופניים ובעזרת מד מרחק אנחנו נדע בכל רגע מה הולך להגיע. עכשיו זה זמן טוב להביא מים מהאוטו או להישאר מקדימה כי מגיע ספרינט ביניים.
הזינוק:
אחרי כל ההכנות הגיעה שעת הזינוק ולהפתעתי בניגוד לציפיות שלי ושל רוב הרוכבים (בהתחשב במרחק ובחום שהיה באותו היום), שציפו להתחלה רגועה, זכינו לזינוק של מרוץ קרוס קאנטרי באדיבותו של רן מרגליות ודור דבירי. מיד לאחר הזינוק נוצרה קבוצת בריחה של כ-8 רוכבים שכללה את היוזם רן מרגליות, את הברחן התמידי ויקטור קיטייב ,דוד רזניק, לאוניד , דורון אמיץ, אותי, כמה רוכבים מהנוער, ואת ארז לוין הרוכב היחיד שלא היה ממקצה העלית שאותי הוא מאוד הרשים כי בניגוד לכמה רוכבים אחרים בבריחה, ארז אף פעם לא פספס את תורו באליפסה.
כולם נראו בהתלהבות גם הרוכבים וגם הליווי המשטרתי שהיה המום מהמהירות שרכבנו. שיא הכיף היה כאשר חלפנו על פני כמה בתי ספר, בסיסים צבאיים וישובים קטנים. האנשים ברחוב זכו לראות תחרות אופניים בלי שתכננו, ולפי צעקות העידוד והחיוכים לא היה קשה להבין שזה מוצא חן בעיניהם .
מהלך המרוץ:
אחרי כ-35 ק"מ לבריחה הראשונה גישרו מספר נוסף של רוכבים משמעותיים בה היו גלי רונן, צחי בויגן, עמוס וולף ורותם ישי. היה נראה שחוץ מדור דבירי ועידו סירקין כל הרוכבים החזקים שוב ביחד כאשר לקבוצת חולון יש יתרון מספרי משמעותי.
אחרי ספרינט ביניים הראשון( שבו זכיתי ) הרגשתי שיש לי מה לתת היום וקיוויתי לניצחון. רן מרגליות לא התרגש מזה שהוא היחיד מטים מצמן בבריחה שיותר מחצי ממנה כללה רוכבים מחולון, שלושה ממועדון אופניים ת"א ועוד כמה חברה חזקים ותקף שוב. איתו תקף גם ויקטור, חברי לקבוצה, דבר שאפשר לי לא לעבוד כל עוד ויקטור מקדימה ומצד שני חייב את חולון לארגן מרדף מכיוון שאף רוכב שלהם לא היה בבריחה החדשה.
מצב זה נמשך עד ק"מ ה-100 כשויקטור נחלש וחזר לקבוצה הרודפת, רן המשיך את הבריחה לבד. בשלב זה הרגשתי שהגיע הרגע הנכון ל"ביקורת דרכונים". הכוונה היא לעשות התקפה כדי לראות את המצב של שאר המתחרים. באופן מפתיע אף אחד לא הגיב ומצאתי את עצמי לבד מגשר לרן. ברגע שהגעתי אליו לא בזבזנו זמן והתארגנו לעבודה כאשר ברור לשנינו שהפעם הולכים על כל הקופה.
תוך זמן קצר הפער גדל לשתי דקות. היה ברור שאחד משנינו ינצח את המרוץ ושהחבר'ה מאחור כבר לא מהווים איום. נשארו עוד כ-15 ק"מ לסוף המרוץ כאשר הרגשתי שאני מספיק חזק כדי להחזיק את הקצב לבד, ותקפתי שוב. רן נשאר לבד ושמר על קצב מדהים שאפשר לו לסיים במקום השני באותו יום, בהתחשב בעובדה שהוא היה מקדימה מול הרוח הכי הרבה זמן מכל שאר הרוכבים. בעיניי זאת הייתה תוצאה הכי מרשימה של המרוץ. לי היה מזל וכוח באותו יום לנצח את מלך הספרינטים, מלך הגבעה ואת המרוץ כולו, וזכינו גם במקום ראשון במרוץ הקבוצתי.
המרוץ עבר מהר מבחינת התחושה כי בניגוד למרוץ הקפות כאן לא חזרנו לאותה נקודה אפילו לא פעם אחת, והעובדה שיש לך יעד מסוים שצריך להגיע אליו הוסיפה עוד צבע לחוויה.
המרוץ היה אגרסיבי ומעניין בצורה יוצאת דופן. כולם נשארו עם טעם של עוד.
המצחים יורי לוינזון-1, רן מרגליות-2, ליאוניד אנצפלד-3
לקראת המרוץ בשבת:
עכשיו אנחנו בעונת 2007 מתקרבים למרוץ "מנקודה לנקודה" הראשון של העונה, ואני צופה למרוץ הרבה יותר קשה מטור דרום בגלל האופי של המסלול שלאורך 130 ק"מ עולים 2000 מטר. טיפוס אנכי ורוחות עזות ברמת הגולן יוסיפו קושי משמעותי. המרוץ הזה לא יסתיים עם פלוטון, אלא יהיו קבוצות קטנות של רוכבים. אני עדיין מתקשה להאמין שאנחנו עשינו קפיצת מדרגה כ"כ גדולה גם מבחינת הארגון וגם מבחינת קושי המסלול.
כל מי שראה את המסלול של המרוץ טען שזה מסלול הכי קשה מכל המסלולים שהוא ראה עד עכשיו …
אני מחכה לתחרות זו בקוצר רוח ומקווה שבעתיד הקרוב נוכל לארגן בארץ טור של מספר ימים שחוצה את כל המדינה…
בשבת 21/4/2007 יתקיים מרוץ POINT TO POINT מקרית שמונה לקצרין ברמה"ג
נתראה במרוצים ושתהיה לכולנו עונה מוצלחת, יורי
