מסיבת העיתונאים שפתחה את מרתון טבריה התפתחה לכיוונים בלתי צפויים: "אם הייתי עוזר לכל אלופי ישראל לא היה לי תקציב", אמר יו"ר איגוד האתלטיקה כשנתבקש על ידי שוונג להתייחס לאלופת מרתון טבריה היוצאת – יערה זנגי
מאת:אילן גולדמן
מסיבת העיתונאים של מרתון טבריה נפתחה כמו שכל מסיבת עיתונאים באירוע ספורטיבי נפתחת: כשדברי הלל ושבח שנועדו לקדם את האירוע מציפים את האוויר. באופן טבעי ומובן, זוהר עובד, ראש עיריית טבריה היה אחד הראשונים להלל: "מספר שיא של מאה ושבעים נשים יזנקו מחר למרתון", הכריז בגאווה כשהוא בעצם אינו יודע כי בין אותן נשים תחסר יערה זנגי – ההיא עם הסיפור המופלא שניצחה לו את המרתון בשנה שעברה. וכשעלה על ידי שוונג העניין הלא מהלל ומשבח של היעדר עומק מתחרות ברמה גבוהה במרתון הלאומי, מיהרו קבריניטי הספורט הישראלים להדוף את כל המעז לשאול ולבקר: "זה לא אלופת ישראל", ירה בזעם יו"ר איגוד האתלטיקה שלמה בן גל כנשאל על ידינו מדוע מעולם לא תמכו באלופה היוצאת יערה זנגי, "מי שעושה תוצאה כזו נמוכה לא עוזרים לו".
"בחורה סימפטית"
כל מי שבקיא ברזי ענף עולם הריצה הישראלי יודע: למרתון הישראלי ובעצם לכל ענף הריצה המקומי חסרה כיום גיבורה דומיננטית, רצה חזקה שתטביע את חותם כף רגלה על הענף, כמו שיערה זנגי עשתה ברוח סערה בשנה שעברה כשכבשה את המקום ה-1 באליפות חצי המרתון והמרחק המלא. נכון, זנגי אמנם לא הגיעה לרמות העולמיות הגבוהות, ואף רחוק מכך, אך הרצה שטרם ידעה לאן תוכל להגיע, עברה ל"הליכה" אחרי שגילתה מכורך המדיניות שהיא סך הכול "בחורה סימפטית", כפי שהגדיר אותה היו"ר בן גל במסיבת העיתונאים שהמשיך ואמר, "אני עם תוצאה של 2:55 שעות במרתון לא עוזר. אם הייתי נותן לה, הייתי צריך לתת לעוד עשרות אנשים".
זנגי – "בחורה סימפטית" אחרי ניצחונה במרתון טבריה בשנה שעברה
כשאמר את שאמר, בן גל שכח שני דברים חשובים. ראשית: תוצאתה של האלופה זנגי שהביאה כבוד לענף שהוא מייצג הייתה בכלל 2:51 שעות. שנית ואף חשוב יותר: הוא שכח את עשרות הראיונות שזנגי נתנה בשנה האחרונה אודות מסעה המקסים של נערה שהבריאה ממחלה האנורקסיה כשגילתה את כוחה של הריצה – מסע שהסתיים באותו מרתון המכונה טבריה והעניק לה את תואר האלופה והעניק לו, בעל הבית של המרתון, חשיפה תקשורתית וטלוויזיונית אותה טרם ידע – האחרונה לפני חודש במגזין אינטרוול המשותף לשוונג ולעיתון הארץ. אך זה לא הספיק ליו"ר האיגוד שהמשיך להוציא קיטור והקטין את ארבעים ושמונה אלופי ישראל ש"אם הייתי עוזר לכל אחד מהם לא היה לי תקציב. אני איגוד, ואני מתעסק עם השפיץ".
אי אפשר להאשים את בן גל. בסופו של דבר היו"ר הוא רק שליח המיישם את מה שמכונה: " מדיניות המצוינות בספורט" שמנהיג משרד התרבות והספורט בשנים האחרונות תחת השרה לבנת. אותה מדיניות שקובעת: "רק אלה שיוכיחו את עצמם יקבלו", כפי שהגדיר ראש מנהל הספורט – ד"ר אורי שפר במסיבת העיתונאים, "אנחנו לאולימפיאדה באים כדי להביא מדליות, עם המושג לייצג בכבוד גמרנו".
מצד ימין: ד"ר אורי שפר, שלמה בן גל, זוהר עובד, צחי פישביין
מחדדים את השפיץ
באופן טבעי, העיסוק במצוינות במהלך מסיבת העיתונאים הציף מחדש את שאלת ה"ביצה והתרנגולת" שמרחפת לה באוויר מאז ומתמיד. האם עוזרים רק למי ש"בשפיץ" כפי שבן גל ניסח זאת, או שמא מחבקים גם את אלו שמנסים כפי שאני תהיתי. ד"ר שפר סתם את הגולל על תהיותיי: "אם רוצים מצוינות, אם רוצים להגיע למדליות, לוקחים רק את הספורטאים ברמה הגבוהה ביותר ונותנים להם את התנאים המיטביים. אם היינו עוזרים לאלופי ישראל באשר הם, הכסף היה מתחלק להרבה יותר ספורטאים ולא היה נשאר דבר", אמר, ושכח שתי עובדות חשובות: דלות העומק הספורטיבי שלנו והמציאות בה ספורטאינו גוררים רגליהם ומחטטים ידיהם בעבודה במקום באימונים.
הצהרתו האחרונה של ד"ר שפר לגבי הדאגה של המדינה לחוד החנית הספורטיבית העלתה מצידנו שאלה חשובה לאוויר: שאלת דניאל קציר ואולגה ברנסייבה. קציר וברנסייבה, שני שחיינים אשר דורגו בצמרת העולמית במים פתוחים (9 בעולם לקציר) ערב אולימפיאדת בייג'ין, קיבלו הזמנה מהמארגנים אחרי שקבעו את הקריטריונים הבין לאומיים ובכל זאת נשארו להתייבש בבית. הפעם שפר הפתיע ועשה את מה שלא עשו קודמיו: "אני מציע שאף פעם לא נסתכל על המקרה החריג ונסתכל על הכלל, אמר כשהוא מודה במעורפל בטעות שישראל עשתה לגבי השחיינים. טעות ששלחה את ברנסייבה לשחות בשביל אוקראינה (כעבור שנה ברנסייבה זכתה במדליית זהב באליפות אירופה בשביל אוקראינה) ואת קציר "למלתחות" כשהחליט כי די לו ופרש.
כשאין אני לי טוטו לי
קיומו של מרתון טבריה התאפשר השנה בזכות אדם אחד. האדם הזה שמו צחי פישביין והוא בעל הבית של הטוטו. פישביין הוא האביר על הסוס הלבן, שבשנה האחרונה חילץ את הספורט הישראלי מתהומות רבים אליהם נקלע ברגע האחרון ונכון הוא הדבר לגבי מרתון טבריה. במסיבת העיתונאים המדוברת, יו"ר הטוטו היה מגן האלופים שאנשי המקצוע לפניו התכחשו להם. "נקים קרן שתסייע לספורטאי העתיד ותשקיע במלגות", הכריז, "שלא נשמע יותר כי אנשים שעוסקים בספורט עובדים במלצרות ואומרים כי אי אפשר לחיות".
חלקו האופטימי של פישביין היה גם סופו של חלק המהות במסיבת העיתונאים שאחרי מספר דקות סוערות חזרה לעסוק בשיאים בלתי אפשריים, חלומות באספמיה (או בעצם מסופוטמיה) ואלופי מרתון שנעלמו באורח פלא למרות שאישרו הגעתם (רוברט צ'ריוט). כנראה שככה זה בישראל: משייפים את ה"שפיץ" לפני שנבנה לו בסיס, קופצי גובה נפצעים טרם נולד להם מחליף, וגם רצי המרתון שכבר קבעו את הקריטריון האולימפי הבין לאומי (וובה בריהון) יישבו בבית וידליקו תנור בחורף קר במקום לפיד בקיץ אולימפי חם. ומאיתנו…מאיתנו יבקשו למחוא כפיים במסיבת עיתונאים צוננת.
צילום: עופר ביידה
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
