בשנים האחרונות מארי אליאס היא אחת הרצות הבולטות במרוצים למרחקים ארוכים בארץ. עם שיא אישי של 35:26 דקות למרוץ ל-10 קילומטרים היא הציגה יכולות שהביאו אותה פעמים רבות למקומות ראשונים, אבל עדיין מדובר ברוב המקרים בספורט עממי. מי שהכיר את אליאס יותר מקרוב ידע שבגלגול הראשון שלה כספורטאית היא היתה בכלל שחיינית. ומי שמכיר כמה סיפורים של כמה טריאתלטיות בעולם יודע שהשילוב בין שחיינית במקור שיודעת לרוץ מהר, הוביל במקרים רבים ליצירת ספורטאיות גדולות בתחום הטריאתלון. ועל זה גם מארי אליאס בת ה-34 חולמת או כמו שהיא אומרת, "אני רוצה להתחיל לחלום גבוה, אני מעזה".

"לא אכפת לי למות בתחרויות". מארי אליאס | צילום: אוסף פרטי

"לא סולחת לעצמי אם אני מפסידה"

והיא בהחלט יכולה להרשות להעז. הגלגול השלישי שלה כספורטאית הוא בטריאתלון. הניסיון הראשון היה לפני שנה וחצי באליפות ישראל באילת. היא ניצחה בתחרות הספרינט הראשונה שלה אבל נפסלה בגלל התנהגות לא ספורטיבית וזה גרם לה להתרחק לתקופה מסוימת מהענף הזה אחרי טבילת האש. "בתחרויות נכנס בי משהו, אני עד הקצה ולא אכפת לי למות בתחרויות, אני גם לא סולחת לעצמי אם אני מפסידה", מעידה על עצמה אליאס.

השנה היא החליטה לחזור לטריאתלונים, ולקחת את זה יותר ברצינות. היא השתתפה בארבע תחרויות: סיימה שנייה בראשון לציון ובתל אביב וניצחה בטריאתלון הנשים ובטריאתלון אשקלון שם הפכה לאלופת ישראל בספרינט. כל זה קרה שלושה חודשים אחרי שעלתה על אופניים ולמדה סוף סוף איך לא לפחד מהקליטים. במלים אחרות, יש לה עוד הרבה מה ללמוד באופניים, אבל איך שלא תסתכלו על זה – מדובר בחדשות טובות.

בשלושה חודשים של אימונים, במהלכם חזרה למאמן ניר יגודה שמאמן גם את אלופי ישראל לקדטים עמרי בהט וגל רובננקו,  הפכה אליאס, שחגגה השבוע 34 לאלופת ישראל בספרינט, ויש שיגידו למי שתהפוך בקרוב לטריאתלטית הבכירה בארץ גם במרחק האולימפי ואולי לכזו שתנסה להתמודד על מקום במשחקים האולימפיים ריו 2016. בנוסף, היא נעזרת גם במאמן האופניים אודי פרידריך. "אני חושבת שלצפות ליותר ממה שעשיתי יהיה מאוד יהיר. לא כיוונתי ליותר, אבל היה לי ברור שאני הולכת על כל הקופה ולא מתכוונת להפסיד. ההפסדים שהיו בהתחלה רק דרבנו אותי ובטריאתלון תל אביב (הפסידה בקרב צמוד לאביטל גז – ד.ב) כבר הבנתי שאני שווה בין שווים וכבר לא הרגשתי נחיתות או חוסר ניסיון".

מארי אליאס (מאחורה) בטריאתלון הנשים

לומדים לרכוב על אופניים 

אז יש כאלה שמדברים על ריו או לפחות על תחרויות גדולות בעולם, אבל אליאס עסוקה בדברים אחרים. היא עובדת כמנהלת שיווק באיגוד הכדוריד, ומנסה להתרגל לשגרת אימונים חדשה שהיא הרבה מעבר לריצה אחת ביום. שלא כמו טריאתלטים אחרים בארץ, היא עדיין מאלתרת בכל מה שקשור לציוד, ועל תמיכה כספית בכלל עוד אין מה לדבר. "אין לי בכלל אופניים", היא מספרת: "עד עכשיו התחריתי על האופניים של בן הזוג שלי, ועשינו להם כיוון פרוביזורי". ואם כבר הזכרנו מקודם את החדשות הטובות שקשורות לתהליך ההתפתחות שלה כרוכבת, אז מסתבר שבכלל יש לה עוד כל כך הרבה מה לשפר כטריאתלטית: "ההחלפות שלי עד עכשיו היו נוראיות, הזמנים היו איטיים מאוד. אני מקווה שעכשיו כשאתחיל להתחרות במרחק האולימפי זה פחות יבוא לידי ביטוי ובמקביל יכולות הריצה והשחייה יבואו לידי ביטוי".

ובכל זאת, כשרואים התקדמות כל כך מהירה בטריאתלון, אי אפשר שלא לחשוב על החלום האולימפי, שיכול להיות כל כך מתוק, או לפחות על ייצוג ישראל בתחרויות הגדולות ביותר כמו אליפות אירופה או אליפות העולם. אחרי הכל, גם אלופות עולם כמו גוון יורגנסן ונון סטנפורד נכנסו לטריאתלון מאוחר יחסית, אחרי שהצטיינו בענפים אחרים והחלו ללמוד את הרכיבה על האופניים. חוץ מזה, לא צריך להיבהל מגילה של אליאס. מבט מהיר אל הדירוג העולמי מגלה לנו ששבע מתוך 10 המדורגות המובילות בעולם כיום כבר חצו את גיל ה-30 וזה לא כולל את הטובה ביותר יורגנסן בת ה-29. "אני חושבת שבמקרה הזה הגיל באמת לא משחק תפקיד, זה לא כמו בריצה או בשחייה. וחוץ מזה, אני חושבת שגם יש לי יתרון כמי שחסרת ניסיון ועדיין לא רוויה מהספורט הזה", אומרת אליאס.

הכל התחיל בבריכה. מארי אליאס | צילום: אוסף פרטי

בקושי מעזה לחלום

על אולימפיאדת ריו היא אומרת כאמור שהיא בקושי מעזה לחלום, אבל גם בסביבתה וכנראה שגם ברחשי ליבה קשה מאוד להתעלם מזה, לא פחות קשה לנסות ולהבין איך אפשר להגיע לשם כפי שהיא מסבירה: "אני באמת לא יודעת כרגע עד כמה זה רחוק ואיך בכלל מגיעים לשם. אני מקווה שאם אני אוכיח את עצמי באליפות ישראל הקרובה באילת זה יפתח לי את הדלת להתחרות בעולם ולנסות להשיג את הנקודות עבור הקריטריון. נכון לעכשיו אני לא יודעת מה צריך לקרות, גם ברמת הנבחרת אין לי מושג איך הדברים עובדים. אני לא ממש מכירה את איגוד הטריאתלון ואני סומכת על המאמן שלי שאם וכאשר יהיה צריך, הוא יטפל בכל הדברים האלה. אני בכל מקרה לא אסע לשום תחרות בעולם אם לא אדע שאני יכולה להתברג שם יפה".

את השבועות הקרובים אליאס תנצל כדי להטעין את עצמה מחדש לקראת החלק השני של עונת הטריאתלון שבו תתחרה יותר במרחק האולימפי. זה יתחיל כנראה בנתניה ויסתיים באליפות ישראל באילת. שם היא תקווה להראות את הפוטנציאל הגדול שלה, כי המרחקים יהיו גדולים יותר וזה לטובתה, וחוץ מזה היא תתמקצע יותר על האופניים שעדיין חדשים לה. "עד עכשיו היו לי ליקויים טכניים בעלייה ובירידה מהאופניים כולל באשקלון, וההחלפות לא היו טובות. מכאן והלאה תכנית האימונים מתחילה להיבנות, ואני מתארת לעצמי שהכל יראה הרבה יותר מקצועי. המאמן שלי אומר שאני עוד בחיתולים ושעליתי מדרגה אחת מתוך אלף. לגבי התחרויות הגדולות ביותר, קשה לי להשתמש במלים גדולות אבל אני בהחלט רוצה את זה ורואה את זה כמשהו ריאלי ולא כחלום אוטופי".