דני אמיר רק רצה להעביר את שבוע החופש שלו בשקט. לבלות עם הילדים, לעשות כמה שיותר ספורט, להתכונן להגשמת החלום להשתתף בישראמן. אך הגורל רצה אחרת בשביל דני. תוך שניות אחדות, כל העולם אותו ידע השתנה ללא היכר כשהוא מצא את עצמו שוכב על הרצפה והדם של חבריו הרוכבים מכסה אותו מכל עבר. כעת הוא לא מוכן לשתוק יותר, הוא רוצה עולם אחר לרוכבי האופניים ומהר
מאת:אילן גולדמן
ימים רודפים אסון:
"זו בעיה להיות פצוע קל,
אתה תוהה למה שרדת"
ביום שלישי שעבר. יצא דני אמיר לחופשה מיוחלת בדיוק כפי שתכנן. אחרי שנים של עבודה בבנק הפועלים, הגיע הרגע לנוח עם אשתו עינב והילדים, ולעסוק בענף הטריאתלון אותו גילה לפני חודשים ספורים. אחרי 4 שנים של רכיבת שטח, ביער בן שמן וסביבותיו, גם דני החליט לנסות את הספורט שמשגע את כולם. הוא חלם ללכת על חצי הקופה (חצי המרחק) בתחרות הישראמן שצפוייה להתקיים בחודש ינואר, וכבר נרשם לטריאתלון אילת כהכנה. הוא כה שמח כי ימי החופש סוף סוף הגיעו. " התאמנתי בשלישי, רביעי וחמישי", הוא מספר בהתלהבות. "רצתי עם החבר'ה מנס ציונה וכבר קבעתי לאימון רכיבה עם אורן ביום שישי בבוקר".
יצחק סימון ז"ל (צילום: עמותת ליאור)
אך אורן אלון לא הגיע לאותה רכיבה משותפת. הוא לא הצליח להניע את האוטו ואמיר נשאר לרכב לבדו באזור נחשון, אותו למד להכיר לעומק לאחרונה. לאחר 85 ק"מ מייגעים, שב אמיר חזרה לנקודת היציאה בתחנת הדלק בנחשון. משהו שם לא היה כשורה: "אני רואה אמבולנס בתחנת הדלק, כנראה רוכב שלא חש בטוב. באותו הרגע החלטתי שמחר (שבת) אצא לאימון קל יותר מהמתוכנן". זהו הרגע שחברו לעבודה מבנק הפועלים, דודי קנטרוביץ', קיבל את המסרון " רוכבים מחר?". השניים כבר מכירים היטב. הם עברו דרך ארוכה ביחד במהלך ההכנות למרתון ת"א. אמיר עשה את המרחק המלא, קנטרוביץ את החצי. "כשנכנסתי לעולם הכביש דודי היה המורה שלי", הוא מתוודה. באופן אירוני, אחת הרכיבות הראשונות של השניים, הייתה זו לזכרו של גיא תמרי ז"ל. עוד רוכב אופניים שנקטף בטרם עת.
יום שישי. הכל כרגיל. הרכיבה של שבת כבר סגורה. "נפגשים ב-6:00 בבוקר בקנטרי גלי הדר". טקסי ההכנה מתחילים עם רדת החשיכה. הבקבוקים נכנסים למקרר, האופניים עוברים את הצחצוח של יום שישי, הקסדה מונחת בגאון על השולחן. "כל כך התרגשתי לפני, ואפילו סיפרתי לאשתי בהתלהבות שמחר אני רוכב עם החבר'ה". אך הטלפון מצלצל בערב. על הקו, חבר של דני. ניסיון אחרון לשכנע את הטריאתלט הטרי, לזנוח את הכביש בשבת לטובת רכיבת שטח עסיסית. אין סיכוי. "אני בשגרת אימונים לקראת הישראמן", מסביר דני בנימוס לאותו חבר.
שבת בבוקר – יום לא יפה
" הכל דבש? אתם הראשל"צים
יש לכם ביטויים מוזרים."
(דבריו של שלום גרוסמן ז"ל ברגעים שלפני )
סימון וגרוסמן בטריאתלון אילת (צילום עמותת ליאור)
יום שבת. דני פותח את העיניים בציפייה. הוא מנסה לעשות כמה שפחות רעש, כדי לא להעיר את עינב והילדים, יורד חרש לאוטו ורואה את שכנו לבניין מעמיס את אופניו. בקנטרי הוא פוגש את חברו לעבודה דודי קנטרוביץ' השואל אותו, "מה העניינים?". אמיר משיב: "הכל דבש". שלום גרוסמן ז"ל מקשיב לשיחתם. מאוחר יותר במהלך הרכיבה גרוסמן וקנטרוביץ יריצו "דאחקות" אודות אותה תשובה. הם יוצאים לרכב. לכולם ברור שיצחק סימון ז"ל הוא המפקד הבלתי מעורער של החבורה. הוא מארגן את כולם במבנה. מקפיד שכולם ירכבו מסודר, שאף אחד לא ישאר לרגע מאחור. הרוח חזקה. גרוסמן מספר לדני על הנכד ואיך נהנה לבלות איתו בים. סימון פוקד על כולם. "ימינה, ניסע עד הצומת הראשונה ונחזור ללטרון".
"בשוליים מתחיל ביני ובין סימון סוג של מרוץ. שנינו לוחצים חזק ואני חושב – הלוואי ואגיע לגיל 60 ואהיה חזק כמוהו". כעת שניהם לבד מקדימה. צביקה הרניק מצטרף. מחכים לכולם וחוזרים למבנה הדבוקה. סימון צועק, "דני תצמד למישהו, תחסוך אנרגיה". במקום, דני מגביר קצב ובורח לפנים. סימון מבקש: "גם כשאתה ראשון תשתדל שאחרים יהיו צמודים". לעו"ד סימון ז"ל, חשוב ללמד את הטריאתלט הירוק אודות עולם אופני הכביש המסוכן. דני לוגם את המידע בשקיקה.
רגעים מצמררים:
"לפתע אני שומע קול נפץ אדיר.
כאילו רכב נכנס בקיר. לפתע הרגשתי
צונאמי אדיר שהרים אותי באוויר"
רגעים אחרי תאונה (צילום ctv)
החבר'ה מתחילים לדהור מטה אל עבר טל שחר. שלום גרוסמן ז"ל מלפנים, קנטרוביץ שני בחבורה, אריה לצידו של דני אמיר, ויצחק סימון מלווה מהצד, ממליץ לכולם להתחלף. "שאף אחד לא ישרוף אנרגיה מיותרת" הוא מבקש.
לפתע נשמע קול נפץ אדיר. "זה נשמע כאילו רכב נכנס אל תוך קיר. אני מביט בזווית העין ורואה את הצמיג של הרוכב מאחורי באותו המקום. לכאורה הכל בסדר. הבנתי שהייתה תאונה אך חשבתי שזה לא קשור אלינו". אך זה בהחלט קשור אליהם כפי שאמיר ממשיך ומספר: "לפתע הרגשתי צונאמי אדיר שהרים אותי באוויר וזרק אותי 6 – 7 מטרים לפנים. נחתתי על צביקה". מאותו רגע, דני זוכר עצמו על הרצפה, מוודא שהכל בסדר. "אני בודק דבר ראשון שהכל זז. לפני אני רואה את אריה. אני לא מבין מה פגע בי, אופניים או רכב. אני מסתכל על הפצועים. אני רואה את סימון ואת קנטרוביץ' שהיו מאחוריי, לפתע שרועים מלפניי". הקבוצה שכובה על האספלט הרותח. הנהג הפוגע, אותו צעיר ששכח ללכת לישון, יוצא מהרכב היסטרי. איתו יוצא חבר נוסף. דני חושש שהנהג המפוחד יברח. הוא מרגיע אותו ונותן לו הוראות: "תזמין משטרה ואמבולנס מהר, יש כאן פצועים". הנהג מבצע.
דקות ספורות אחרי. כולם עדיין שרועים על הקרקע. "הכל היה מפוזר על הארץ כמו בפיגוע", מספר מאוחר יותר הטריאתלט הטרי. שלום גרוסמן ז"ל שוכב על הכביש. תנוחתו מבשרת רעות. מישהו עוזר לעינת לקום. "דודי חרחר לידי בצורה מפחידה. לא ידעתי שיש לו נקב בריאה אבל יכולתי לראות שהוא פצוע קשה. אני מנסה לקום אך הרגל שלי קורסת". רק לפני יומיים גילה דני כי אותו כאב מקורו בשבר, קצת מתחת לאזור הברך, בואך השוק. הוא גורר עצמו למעקה בצד וצועק לעזרה. הרופא (אחד מהרוכבים) ניגש להרגיע. "לא ראיתי את כולם. היינו פזורים לאורך 20 – 30 מטר". רוכבים רבים מגיעים תוך דקות ומתחילים לסייע בפעולות ההצלה. דני מתקשר לאשתו עינב ומבקש כי תבוא להיות איתו. "אני צריך אותך", הוא אומר לה. הוא מספיק צלול כדי להסביר לה כיצד להגיע.
הסערה שאחרי הסערה:
" הם אומרים בקשר, יש שניים תשעים
וארבע. אני שואל מה זה אומר. אתה בחור
נבון אתה תבין לבד, הם עונים לי"
סימון רביעי משמאל, גרוסמן למטה. שניהם יחד עם הקבוצה במרוץ נייקי
יללות האמבולנסים נשמעות מרחוק. "הם הגיעו מהר מאוד", מעיד אמיר. "בזווית העין אני רואה שמנסים לעשות לסימון החייאה. מעלים אותי לאמבולנס ואני שומע את החובשים אומרים 'יש שניים תשעים וארבע'. אני שואל האם זה אומר ששניים לא שרדו?". התשובה שהוא מקבל: "אתה בחור נבון, אתה תבין לבד". בבית החולים משכיבים את דני ליד אריה. אך הוא אינו מוצא מרגוע במיטתו. הוא לא מבין איפה דודי קנטרוביץ'. הוא מבקש מעינב להודיע למשפחה של חברו לעבודה, כי התרחשה תאונה. עינב מבצעת. לאט לאט כשהאדרנלין בגוף צונח, הוא מתחיל להרגיש את אסון הבוקר גם על גופו. הרופאים חותכים את הבגדים והחבלות נראות לעין כל. אך אמיר לא דואג לעצמו. הוא חושב רק על דודי קנטרוביץ'. הוא מצליח להבין כי מצבו של אריה לידו יחסית טוב. מצבה של עינת פחות. אורן אלון, החבר לספורט, שחוזר מהשטח מגיע לבית החולים ומאשר את החשש הגדול לגבי סימון וגרוסמן. כולם הרוסים.
בבית החולים, שעות ספורות אחרי התאונה. הטיפולים מתחילים. המורפיום לא עוזר לו. "זה מרגיש כמו נייר זכוכית על העור. עינת לידי, בוכה ונסערת. אני מזיז את הווילון ומנסה להרגיע אותה. אורן מספר לי שהמשפחה של שלום הגיעה לבית החולים וכי היא מחפשת אחריו". אורן אלון זיהה את גופתו של שלום גרוסמן. הוא מכיר את הבת. אך אסור לו לדבר. השניים לא יודעים מה להגיד. "פשוט אין מילים", משחזר דני. הבת של שלום גרוסמן מביטה לאורן אלון בעיניים. היא מוצאת את התשובה שלא רצתה לדעת. "אמרנו לה, 'כן זה מה שאת חושבת'".
דני אמיר (מימין) עם ילדיו (צילום: באדיבות דני אמיר)
מתברר כי קנטרוביץ' שוכב בקומה העליונה. אמיר מסרב לצאת מבית החולים בלי לראות את חברו. הוא מנסה לעלות למחלקה, אך רגליו כושלות מחולשה. הוא מספיק לראות את משפחתו של קנטרוביץ' וכמעט מאבד את הכרתו. הפצוע מוחזר למיון שנית. בינתיים הוא מגלה כי יהודה יהיה בסדר. יהודה, הוא זה שרכב מלפני קבוצת גלי הדר ונפגע כשכל הקבוצה עפה מעליו. אמיר משוחרר מבית החולים ונוסע לביתו. רק בערב הוא מצליח לקבל את המידע, כי קנטרוביץ', שהגיע לביה"ח במצב קשה מתחיל להתייצב. מעט הקלה ביום שכולו אבל.
בימים שאחרי, דני נע בין בית לבדיקות. מזועזע. אבל על חבריו. רק רוצה להיות עם אשתו וילדיו, איתם היה אמור לבלות את ימי החופש. הוא לא מבין כיצד הפכה החופשה החלומית לסיוט. הוא חסר שקט. "אני לא יכול לשאת את המחשבה שהשאירו אותי בחיים ולא אעשה כלום למען הרוכבים. הדם של החברים שלי היה עלי. אני זה שהיה פצוע קל ובהכרה. ראיתי את הפרצופים, ראיתי את הגוססים. אני רוצה למצוא דרך להגן עליהם". דני מדבר על מאבק אקטיבי, על סגירת כבישים למען הרוכבים בסופי השבוע. על הפרדה מוחלטת מהרכבים. הוא רוצה להזיז עניינים. ועכשיו. הוא קורא לכולם לשלב ידיים יחדיו, ולפעול למען עתיד הרכיבה בישראל. האיש רק רוצה לדעת כי שרד כדי לשנות. בינתיים, דני מושבת לחודש ימים כששאלות רבות מתרוצצות במוחו. אך האם יחזור לרכב אינה אחת מהן…
כל המעוניין ליצור קשר עם דני ולהצטרף למאבק הרוכבים : [email protected]
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – כתב באינטרוול, המגזין המשותף של שוונג ועיתון "הארץ". אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי. בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
