לא בטוח שהאחים אליסטר וג'ונתן בראונלי, שניים מהטריאתלטים הטובים בכל הזמנים, חשבו אי פעם על הקשר בין ההצלחה שלהם לבין הירידה בהכנסות של מועדוני הגולף באי הביטי בעשור האחרון. אבל אם עושים "אחד ועוד אחד" מקבלים קשר ישיר – ככל שמספר שחקני הגולף שם ירד (מ-4 מיליון ל-3.3 מיליון בעשור האחרון), כך עלה מספר הטריאתלטים, שב-6 השנים האחרונות עלה בבריטניה מ-120 אלף ליותר מ-200 אלף. בבריטניה אגב, לא מעט אנשים כבר השתמשו במשפט "הטריאתלון זה הגולף החדש".

כנראה שבגללם לא מעט בריטים זנחו את הגולף לטובת הריצה והטריאתלון. האחים בראונלי

עוד כתבות בנושא 
האם מומלץ לרוץ מספר מרתונים ברצף? 
10 מרתונים בחו"ל שאולי אתם לא מכירים 
5 המרתונים שאתם חייבים לעשות באביב באירופה 

מספר שיא במקשים להירשם למרתון לונדון

אז אפשר להגיד שההישגים של האחים בראונלי והמשחקים האולימפיים שהתקיימו בלונדון ב-2012 הקפיצו את הפופולריות של הטריאתלון, אבל ספורט הסבולת בכלל שנשען בעשורים האחרונים בעיקר על ריצות המרתון, חצאי המרתון ומרוצי השדה, הפך כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מאיכות החיים של הבריטי הממוצע. לא צריך להתעסק יותר מדי במספרים, פרט להצגת הנתון הבא שאומר שבמרתון לונדון האחרון שהתקיים באפריל 2016 ביקשו להירשם לא פחות מ-247 אלף בריטים ש-55 אחוזים מהם בנו עליו בתור מרתון ראשון. בסופו של דבר, רק 38 אלף רצים זכו להשתתף באירוע הריצה הזה, שמן הסתם מוגבל בכמות המשתתפים שהוא יכול להכיל.

ולמרות הנתון המרשים הזה דווקא יש כאן אבסורד, כי לפי המחקר המקיף ביותר שבדק את התפתחות המרתונים ברחבי העולם בין השנים 2009 ל-2014, בריטניה היתה אחת המדינות הבודדות שבהן נרשמה ירידה קטנה בכמויות המשתתפים. אולי סיבה אחת היא שחלק גדול מהרצים הבריטים מחכים שיתמזל מזלם לרוץ את המרתון הראשון שלהם במרתון לונדון שהוא כל כך מיוחד לעומת המרתונים האחרים. סיבה אחרת, גם למעצמת המרתוניסטים החובבנים ארצות הברית, היא אולי סוג של מיצוי פוטנציאל, כי בזמן שבהרבה מדינות הצמיחה הגדולה של המרתוניסטים מתחילה רק עכשיו, יש מקומות שבהן זה כבר מזמן לא טרנד.

בארה"ב יש יותר נשים מרתוניסטיות מגברים

בארצות הברית ובקנדה כמות המרתוניסטים ממשיכה לצמוח, אבל באחוזים יותר קטנים מאשר בעשור הקודם (בין 5 ל-10 אחוז), אבל השינוי הגדול והמשמעותי הוא בכמות המרתוניסטיות. כיום בין החובבנים אפשר למצוא שבארצות הברית יש 45 אחוז מרתוניסטיות לעומת 55 אחוז מרתוניסטים, ולפי הנתונים של מרוצי הכביש לכל המרחקים- הנשים עקפו שם את הגברים.

השינוי המרענן הזה הוא הפוך לגמרי ממה שקורה בספרד למשל, שהיא מדינת המרתוניסטים המהירים בעולם. אותו מחקר התמקד רק ברצים חובבנים כך שהאפריקאים לא מהווים בו פקטור, ובהקשר של ספרד – מדובר באחד משתי המדינות היחידות בעולם (יחד עם פורטוגל) שהתוצאה הממוצעת של המרתוניסטים החובבנים שלה היא מהירה יותר מ-4 שעות (3:55 שעות). מצד שני, רק 6 אחוז מהמרתוניסטים בספרד הן נשים, וזה בהחלט לא נתון מעודד וכן נתון שמסביר את המהירות של הספרדים.

בקצב הזה, תוך כמה שנים יהיו יותר מרתוניסטים סינים מאשר אזרחים במדינת ישראל | צילום: pixabay

אבל אם חוזרים לגידול שאנחנו רואים כאן בישראל (ומיד נפרט לגביו), הרי שהוא משקף את מה שקורה בשנים האחרונות באסיה ובגוש המזרחי. גם שם, כמו אצלנו, "התעוררו" די מאוחר והמספרים הכי מטורפים מגיעים היום ממדינות כמו סין, הודו, רוסיה וארגנטינה. נתחיל עם סין, שכמו בתחומים אחרים מתכוונת להפוך למעצמה גם בתחום המרתון. אם בארצות הברית ובאירופה הגידול בכמות המרתוניסטים היה בממוצע כ-10 אחוזים, הרי שבאסיה מדובר בגידול של 93 אחוזים ובסין זה התבטא ב-2.8 מיליון משתתפים בשנת 2016. הסינים לקחו את המרתון ברצינות עד כדי כך, שהשבוע הם הודיעו שרצים שיתפסו מרמים בכל צורה כמו למשל ריצה עם מספר של מישהו אחר או קיצור דרך, יורחקו לכל החיים מאירועי הריצה בסין.

רוסיה וסין שולטות בכיפה

כנראה שלסינים היו כמה סיבות לרמות, כי פרט לעובדה שמדובר היום בסמל סטטוס מאוד מכובד בסין, יש הרבה פרסים כספיים בכל הקטגוריות במרתונים השונים, וגם המוסדות האקדמיים מעניקים שם הטבות לסטודנטים שרצים מרתון. הסינים מפנטזים להגיע בשנת 2020 ל-800 מרתונים עם לא פחות מ-10 מיליון משתתפים – העתיד נמצא בסין. עם כל הכבוד לסינים, המדינה שרשמה את הגידול המשמעותי ביותר בכמות המרתוניסטים היא רוסיה (300 אחוז) כשאחריה פרט לסין אפשר למצוא בראש הרשימה את ארגנטינה והודו.

מסקנה אחת שאפשר להסיק היא שבעוד שבארצות הברית ובבריטניה חלק גדול מספורטאי הסבולת כבר נחשפים לאתגרים אחרים כמו טריאתלון ומרוצי מכשולים שהפכו ללהיט אצל האמריקאים, במזרח ובדרום אמריקה חווים רק עכשיו את ההתמכרות לריצה, וחברות הביגוד וההנעלה חוגגים שם עליות מטורפות בהכנסות בתקופה זו.

האמריקאים החלו למצוא יותר עניין בטריאתלונים | צילום: pixabay

אגב, חשוב לציין שהסינים כבר נושאים את עיניהם לטריאתלונים, וגם לטריאתלונים הארוכים. ב-2015 קנה הטייקון הסיני וואנג ג'יאנלין את "איירונמן" ב-650 מיליון דולר והוא כנראה ידע שמה שקורה כיום במרתון, יתחיל לקרות בשנים הקרובות גם בטריאתלונים למרחקים הארוכים, ואם היום רוב תחרויות איש הברזל הפופולאריות מתקיימות במערב אירופה ובארצות הברית, כנראה שבעתיד הלא רחוק גם המגמה הזו תשתנה. עם זאת, חשוב לציין שכמות הרצים תמיד תהיה גדולה משמעותית כי גם אם הרבה אנשים בעולם הבינו שטריאתלון מחלק את העומסים על הגוף בצורה יותר הגיונית ובסך הכל זה ענף שכיף ומאתגר להתאמן בו – בסופו של דבר לא כל אחד יכול לעמוד בעלויות הכספיות שלו ונכון להיום הוא עדיין מיועד לחלק מסוים של האוכלוסייה, בעוד שהריצה נגישה להרבה יותר אנשים.

צמיחה ישראלית

כאן בישראל אפשר להתגאות ממה שקרה ב-2016 לעומת נתונים של 8 שנים אחורה. אם ב-2008 היה כאן רק מרתון אחד בטבריה (בתל אביב לא התקיים מרתון מלא בין 1994 ל-2009) שבו השתתפו 834 רצים, הרי שב-2017 השתתפו בשלושת המרתונים הגדולים (טבריה, תל אביב וירושלים) 4,792 רצים, והסיבה שלא עברו כאן את ה-5,000 נעוצה בכך שבטבריה לא נערכו בזמן למרתון ופתחו את ההרשמה אליו רק 3 חודשים וחצי לפני המועד. במקביל, התקיימו כאן מרתונים נוספים קטנים יותר כמו המרתון המדברי, מרתון התנ"ך, וכמובן המרתון במסגרת תחרות השלשות בישראמן גארמין.

אבל הגידול המשמעותי ביותר הוא ביציאת הרצים הישראלים למרתונים בחו"ל. אם ב-2008 היה אפשר להעריך את מספרם ב-200 עד 300, אז בשנה החולפת (2016) נסעו קרוב ל-1,000 ישראלים רק ל-5 המרתונים הכי אהובים עליהם (ברלין, פריז, וינה, אמסטרדם וברצלונה). את הרצים הישראלים שהשתתפו במרתונים אחרים בעולם אפשר להעריך בעוד 500-600, כך שהגענו בהערכה גסה ל-6,500 מרתוניסטים ישראלים בשנת 2016, שזה בכל מקרה גידול משמעותי מאוד בפרק זמן כל כך קצר.

אם מסתכלים על כל הנתונים מהארץ ומהעולם אפשר להבין שקודם כל המודעות של האנשים לאורח חיים בריא עלתה באופן משמעותי וממשיכה לעלות בכל מקום בעולם. במדינות העשירות יותר, הספורטאים החובבנים החלו להיחשף למגוון רחב יותר של תחביבים שאותם הם יכולים לאמץ כאורח חיים. זו כבר לא רק הריצה, אלא הטריאתלונים (בעיקר בזכות העובדה שגם בתחרויות כמו איש ברזל, יותר ויותר אנשים מבינים שיש להם את היכולת לעשות משהו שהם לא חלמו עליו בעבר). הרבה אנשים אומרים היום ש"איש ברזל זה המרתון החדש".

העלייה בכמות הרצים בארץ ממשיכה בקצב יפה | צילום: רונן טופלברג

בארץ לעומת אירופה, הרבה אנשים עדיין לא מרגישים נוח עם נושא אימוני האופניים בכביש, ולכן שוק האופניים מתמקד כאן בעיקר בתחום אופני ההרים, והאנשים הפעילים בתחום הזה הם בדרך כלל לא תחרותיים. בנוסף, אימונים לטריאתלון ובעיקר לחצי איש ברזל או איש ברזל מלא לא דורשים רק כסף אלא גם הרבה זמן, וזה משהו שידוע שבארץ חסר יותר לאנשים מאשר במדינות כמו אוסטרליה, קנדה ובריטניה. עם זאת, העלייה בכמות הרצים בארץ ממשיכה בקצב יפה, ואם דיברנו רק על המרתון אז אי אפשר להתכחש למה שקורה כאן בחצי המרחק, כשבחצאים של תל אביב וירושלים יחד השתתפו השנה 12,518 רצים לעומת 11,045 בשנה שעברה ו-9,704 בשנת 2015.

לסיכום אפשר להתעודד, המצב שלנו אולי לא מצוין כמו במדינות המפותחות ביותר מבחינת הספורט, אבל כל עוד יש התקדמות בכל תחומי הספורט החובבני והעממי זו ברכה, ולפחות אנחנו בארץ מיישרים קו, אם לא עם המערב אירופאים, אז עם האסייאתים שכנראה שהעתיד נמצא שם.