זה אולי לא מסלול מגוון כמו בתל אביב או הררי כמו בירושלים, יש כאלה שאומרים שהוא יכול להיות משעמם, אבל המסלול של מרתון טבריה הוא בוודאות המהיר ביותר מבין המרתונים בישראל. אם אתם עדיין לא מכירים אותו, או אם הספקתם לשכוח – הכנו לכם סקירה על אופי המסלול, כולל השינויים האחרונים שלו.

במקום הזה יוצב הפעם שער הסיום. מרתון טבריה | צילום: עיריית טבריה

עוד כתבות בנושא 
לרוץ במרתון טבריה עם או נגד הרוח?
תופעה: ילד בן 8 סיים מרתון מלא
האשה שרצה 100 מרתונים ב-100 ימים ביקרה בישראל

זינוק-סיום

נתחיל עם השינויים, שיהיו הפעם באזור הזינוק והסיום. בניגוד לשנה שעברה שבה העבירו את שער הסיום קילומטר דרומה בסמוך למלון חוף גיא, הפעם המקום שבו הרצים יסיימו יהיה קרוב מאוד לשער הזינוק, וזה יקרה במרכז העיר. ההבדל הוא שבניגוד למרתונים של לפני שנתיים ויותר אחורה, דווקא שער הזינוק יוצב ברחוב הבנים פינת רחוב הגליל על הכיכר, בסמוך למלונות לאונרדו קלאב ולאונרדו פלזה, ואילו שער הסיום יוצב ברחוב הגליל, בדיוק במקום שבו זינקו בשנה שעברה. בסמוך לשער הסיום יהיה גם שטח הכינוס, ושם תתבצע חלוקת הערכות. כתוצאה מהזזת שער הסיום שוב, כמובן שגם נקודת הפרסה של רצי המרתון אחרי 21.1 קילומטרים חזרה פחות או יותר למקום שבו היתה לפני שנתיים בסמוך לקיבוץ עין גב, ולא יותר צפונה.

טבריה-צומת צמח 

נתחיל עם 10 הקילומטרים הראשונים של המרתון שבהם רצים מטבריה דרומה עד לקצה הדרומי ביותר של הכנרת. ממה צריך להיזהר? מזה שמיד אחרי הזינוק, ישנו שיפוע מאוד נוח למטה. כאן צריך לשים לשני דברים: 1. לא לתת לשיפוע "לזרז" אותנו יותר מדי. 2. לא לתת לכל האדרנלין של האנשים שרובם פותחים בקצב מהיר מדי, לזרז אותנו.

במרתון טבריה חשוב להסתכל על השעון כבר מהמטרים הראשונים ולשים לב שאנחנו לא מפריזים בקצב. אחרי אותו שיפוע, כשנראה מצד ימין את בית הקברות ומצד שמאל את המים של הכנרת, נדע שנכנסו לתוך המרתון הזה וכאן צריך להתייצב עם הקצב. בשני הקילומטרים הבאים עוד תראו כמה מלונות, אבל מהר מאוד יוצאים מהעיר ומהציביליזציה.

בסך הכל המסלול הוא מישורי ובקטעים האלה שלו גם לא אמורים להרגיש רוחות צד, אבל לקראת קילומטר 8 תפגשו את העלייה הראשונה והיחידה בחצי הראשון של המרתון. זה קורה קצת אחרי צומת כנרת, ומדובר בעלייה לא נוראה בכלל של כ-250 עד 300 מטרים שתביא אותנו בסופו של דבר לבית הספר בית ירח, ומשם תתחיל גם ירידה. בסוף הירידה הזאת תמתין גם עמדה של חלוקת מים ואיזוטוני וזו הזדמנות מצוינת לתדלוק. קצת אחרי קיבוץ דגניה, רצי המרתון ייפרדו מהרצים של חצי המרתון, שבצומת צמח ייבצעו פרסה ויחזרו על עקבותיהם בנתיב אחר של הכביש. רצי המרתון ממשיכים לרוץ מזרחה כשהם חוצים את חלקה הדרומי של הכנרת, ואז עולים צפונה לצד השני לכיוון צומת מעגן.

הכביש שלא נגמר | צילום: אברום בורג

מעגן-עין גב  

מדובר למעשה ברבע השני של המרתון, כלומר מקילומטר 11 ועד לחצי המרחק. כאן גם תרגישו שינוי אופי של המסלול. אם עד עכשיו הייתם קרובים יותר לים ורצתם על כביש 90, עכשיו עוברים לכביש 92 בצדה המזרחי של הכנרת ורצים תחילה מדרום לצפון. היתרון בקטע הריצה הזה הוא הצל, ואת הנוף של הים יחליפו מטעי בננות. זה פחות או יותר כל מה שתראו במשך 10 קילומטרים, זה ועוד מספר קיבוצים לצדי הדרך כמו האון. ואם תהיה ראות טובה, אפשר יהיה לראות ממול את הר החרמון.

מתישהו באמצע הקטע הזה, תלוי בקצב הריצה שלכם, תתחילו לראות ממולכם את הרצים המהירים ביותר של המרתון. האמת היא שאחרי מספר קילומטרים של שעמום זה ממש נחמד לשבירת השגרה. לתחרותיים שביניכם, אל תהיו מתוסכלים מהמהירות שלהם, תפרגנו ונסו להשתמש בזה בתור גורם למוטיבציה. הרצים המהירים מכם יעבירו לכם את הזמן, עד שתראו מולכם את נקודת הפרסה.

עין גב-מעגן 

מה שמייחד את המסלול של מרתון טבריה הוא שלא מעט מבוגריו יעידו שדווקא החלק הקשה ביותר שלו הוא השליש השלישי ולא האחרון שבו כולם חוששים לפגוש את הקיר. מבחינה סטטיסטית, אחרי שביצענו את הפרסה בעין גב והתחלנו בריצה דרומה בחלקה המזרחי של הכנרת, רוב הסיכויים שנפגוש רוח פנים שתקשה עלינו.

הרוח הזאת הרבה יותר מורגשת אחרי שכבר הפסקנו לראות את הרצים הפחות איטיים מאיתנו בצד השני של הכביש, ומולנו עוד מספר קילומטרים של כביש ועצים, מה שפתאום הופך להיראות כמו דרך בלתי נגמרת. זה מה שהופך את השליש הזה של המרתון לקשה פיזית וגם מנטלית. ברוב המקרים, ברגע שרואים את השלט של צומת מעגן חשים הקלה, למרות שהוא מבשר בסך הכל על הקילומטר ה-30.

זכרו את הסימנים, זה יראה הרבה יותר טוב בדרך חזרה | צילום: אברום בורג

מעגן – טבריה 

בצומת מעגן פונים ימינה, ועכשיו רצים ממזרח למערב לכיוון חלקה המערבי של הכנרת, אז חוזרים לרוץ צפונה. בדרך כלל יש משהו מאוד מנחם בפנייה הזאת, גם בגלל שרוחות הפנים כבר מאחורינו וגם בגלל שהאזור של צומת צמח ודגניה הוא יחסית אזור "שוקק חיים" במונחים של מרתון טבריה. אחרי שעברתם שעה די קשה לבדכם, תפגשו אנשים שיעודדו אתכם ויזכירו לכם שהגעתם לחלק האחרון של המרתון. וחוץ מזה, אחרי אותו כביש בלתי נגמר שנראה אותו דבר, אתם תתחילו לזהות את הסימנים המוכרים מהדרך שלכם בהלוך, שהיתה כל כך מזמן.

את המרכז המסחרי של צמח, קיבוץ דגניה א', הירדנית ואותה עלייה שעכשיו תפגשו בצד השני כשאתם בקילומטר ה-34. בסופו של דבר זו באמת לא עלייה רצינית, אמנם יכולה קצת להציק אחרי כל כך הרבה עומס על הרגליים, אבל גם בסופה יש ירידה. רגע לפני הירידה תוכלו לזהות את טבריה באופק, אבל מהר מאוד תראו שלט שמבשר "רק" על 35 קילומטרים ויזכיר לכם שהדרך עוד ארוכה. לא צריך להילחץ, כל מה שצריך זה סבלנות, מצב רוח טוב עד כמה שאפשר ולנסות ליהנות מהים. הכי חשוב בקטע הזה לא לחשוב איפה ה-42, אלא מתי נפגוש את שלט ה-36, וה-37. הרבה דברים יקרו בדרך ו"יעבירו את הזמן" כמו אנשים שמעודדים, אנשים שמתקשים, הנופים שכאן משתנים מקילומטר לקילומטר.

מה שבאמת טוב בקילומטרים האחרונים של המסלול בטבריה הוא שאם בקילומטר ה-38 אתם מרגישים שזה לא עובר, בקילומטר ה-40 כבר תיכסנו לתחומי העיר וכך תרגישו מין שינוי באווירה. משהו מעודד שנותן בוסט להמשיך חזק בשני הקילומטרים האחרונים. פתאום רואים אתרים כמו המלונות הדרומיים של טבריה, חמי כנרת, העיר עצמה. בקילומטר ה-41 כבר תשמעו את הכרוז ותראו יותר ויותר אנשים בצדי הדרך. כאן שום דבר כבר לא עוצר אף אחד, תהיו אופטימיים וזה ייגמר מהר ממה שצפיתם. בהצלחה.