תוכן גולשים מאת: שלומי קדוש
ב-21 בינואר 2022 חגגתי 50 בהקפה של מכתש רמון (120 ק"מ) ביומיים. זה נגמר בפציעה בברך שעדיין לא נפתרה בשלמות עד עתה. לאחר התלבטויות רבות החלטתי להשתתף בתחרות בקרואטיה, המטרה לעשות את ה-UTMB ולרדת מ-28 שעות להגרלה של הווסטרן (כיוונתי לאזור ה-26-27 שעות) והקדשתי את החודשים האחרונים למנוחה, חיזוקים, גמישות וטיפול בברך – ללא ריצות הכנה בשטח. התחרות עצמה מתחילה בלוברן בקצה המזרחי על הים של חצי האי איסטריה קרואטיה וחוצה מערבה את ההרים עד לסיום באומג בצד המערבי של חצי האי.
הזינוק היה ב-21:00 וחציו הראשון של המסלול כ-60 ק"מ טכניים והררי גבוה מתרחש לאורך הלילה. מאחר ומדובר בתקופה שנחשבת עדיין לחורף, מזג האוויר היה קר (כ-2-3 מעלות בלילה) גשם קל קידם את פנינו בזינוק, אבל עיקר האתגר היה הערפל הכבד והעננות שכיסו את ההרים עם ראות מינימלית (1-2 מטר) בחושך מוחלט. האדמה היתה רטובה עם סלעים חלקלקים ורוח חזקה בפסגות של כ-30 קמ"ש.
האסטרטגיה שלי הייתה לקחת את זה בצורה מבוקרת ולא להשתגע ולשמור ככל האפשר על הברך בגלל הפציעה (ככל שחלף הזמן החלו סימני הכאב לברכיים אולם זה היה נסבל ובשליטה). הכל התנהל פחות או יותר בצורה טובה ואפילו הקצב שלי היה מהיר ממה שחזיתי ונראה שאני מקדים משמעותית את לוח הזמנים שלי. אשתי רעות גרוס, פגשה וליוותה אותי בק"מ ה-86 במוטובן ובקילומטר ה-92 בליבדה. מזג האוויר שהיה אמור להיות סגרירי הפך להיות שימשי ואפילו חם מאוד וטיפס עד 28 מעלות.
משבר בקילומטר ה-105 של המרוץ
ואז בק"מ ה-100 פתאום החלו בעיות בבטן. בק"מ ה-105 מצאתי את עצמי מקיא מיצי קיבה ואז הגוף פשוט חדל לתפקד ונותרתי ללא אנרגיה. נשארו עוד 23 ק"מ לסיום. נוסף לכך מזג האוויר השתנה פתאום בצורה קיצונית והחלה סערת ברד וגשם עם רוחות חזקות והטמפרטורה צנחה ל-5 מעלות.
צילום: באדיבות שלומי קדוש
הגוף שגם ככה נותר ללא אנרגיה לריצה לא הצליח להתחמם ולמרות כל ביגוד החורף, עדיין קפאתי ואיבדתי תחושה באצבעות. הקצב צנח והתוכנית השתנתה מביצוע חזק להישרדות, העיקר לסיים.
20 ק"מ האחרונים היו בירידה מתונה אבל התאפיינו בשדות בלתי נגמרים שהפכו לביצות בגלל הסערה, מלאי בוץ ושלוליות. החושך שוב ירד ונותרו לי מספר קילומטרים בודדים. הרצים שעקפתי לאורך הדרך החלו עוברים אותי אחד אחד. לבסוף כ-2-3 ק"מ לסיום בעודי בשטח, פגשתי את רעות שנכנסה בלילה בגשם לבוץ וליוותה אותי עד הסיום.
הגעתי תשוש ומפורק לסיום שהיה באצטדיון המקומי. שער הסיום היה ריק, כל האנשים והרצים עברו פנימה לאולם ורק שם לאחר מספר דקות גם עצרו לי את השעון ונקבעה התוצאה. לקחתי את המדליה ושקית ההחלפה של הבגדים ונסעתי למלון להתעלף.
לסיכום, המטרה הושגה בזמן הרבה יותר טוב ממה שחזיתי למרות המשבר ב-23 הקילומטרים האחרונים וכנראה שזה גם הוריד מהפרק פודיום קטגוריה… (תמיד טוב לחלום). אלו הנתונים היבשים: 129 ק"מ, 5,572 מטר טיפוס מצטבר. תוצאה: 23:56:13 שע' מקום 5 בקטגוריה 50-54.
צילום: באדיבות שלומי קדוש
המרוץ עצמו מאורגן ברמה הטובה ביותר בהתאם לדרישות והיותו הראשון בסדרה העולמית של ה-UTMB. החוויה הייתה מאוד מאתגרת ומלמדת ויחסית לתנאי ההתחלה שלי והמצב בשטח אני מסכם את זה כתחרות טובה שלי.
עכשיו צריך לוודא שהרגליים בסדר כדי לחזור לשטח במהרה.
תהנו ונתראה על השבילים.
