ב-1979 ייסד כריס בראשר עם סיוע של חברו כריס צ'אטאוויי, את מרתון לונדון. מפעל ריצה מפואר. מיזם אדיר זה היה הזוטר בחשיבותו מבין שיתופי הפעולה של השניים. בראשר וצ'אטאוויי היו גם שותפים לנבחרת האולימפית הבריטית לאולימפיאדת מלבורן 1956. לשניהם הישגים לתפארת. בראשר, שראה עצמו לעתים כ"ברווזון מכוער" יותר מאצן, זכה בזהב ב-3,000 מ' מכשולים במלבורן. צ'אטאוויי היה שיאן עולם ב-3 מייל, סגן אלוף אירופה ב-5,000 מ' ופספס מדליה אולימפית בהלסינקי 1952 עקב מעידה בעיקול האחרון (זאטופק ניצח). אבל החשוב בהישגים של השניים היה חלקם בריצה הראשונה בה ירד מישהו מ-4 דקות למייל. רוג'ר באניסטר עשה זאת במאי 1954 באוניברסיטת אוקספורד, והנציח בגדולתו את בראשר וצ'אטאוויי כחלק בלתי נפרד מההישג.

השלט בו הונצח כי רוג'ר באניסטר הוא הראשון לרדת מ-4 דקות למייל

החלום של 4 דקות למייל

האתלטיקה זרועה באבני דרך. מדרגות איכות שמעליהן אוויר פסגות דליל, מאוכלס בבודדים. 10 שניות ל-100; 6 מטר לקפיצה במוט; 13 דקות ל-5,000. העתיד מציג פיתויים של 9 מטר לקפיצה לרוחק ושעתיים למרתון. אלא שבמשך מאה שנים, אבן דרך אחת האפילה על כולן. חלמו עליה מהקולג'ים באוקספורד ומועדוני הג'נטלמנים בלונדון, דרך הפאבים באירלנד, שדות החיטה בארה"ב, הסוואנה האפריקאית, ועד לגבעות המוריקות באוסטרליה וניו זילנד. אבן הדרך העלומה היתה 4 דקות. מי שלא חצה אותה לא קיים. מי שצלל תחתיה קנה תהילת עולם. 4 דקות למייל. אפילו הביטוי "אבן דרך" נקרא באנגלית Milestone. השיא הישראלי, אגב, שייך לרוני מעוז משנת 1983 ועומד על 4:03.

המייל לכאורה זר לדוברי שפת המטרים – מרוחק כמרחק הדר יוסף מאוקספורד. 1,609 מטרים. אין לנו מרחק כזה. ארבע הקפות של המסלול, ועוד טיפונת. אלא שכמו המנדט הבריטי, חדר המייל לכל. הוא הסיבה שהיקפם של מסלולי אתלטיקה בעולם הוא 400 מ'. עד היום קוראים האנגלים לריצת ה- 400 "רבע מייל".

המייל הוא הסבא של הריצות הבינוניות והאבא של האתלטיקה המודרנית. עד היום הוא מצמיח אלופים מ-800 מ' ועד למרתון. בערוגת המייל צמחה הטקטיקה שבאתלטיקה. "הכתבת קצב", על ידי "ארנבות" (Rabbits) נולדה במייל. בסדרה זו נספר על גיבורי המייל והריצות בינוניות, ועמם גלגולי האתלטיקה עד היום. מאז 1852 התחילו מדידות זמן בריצות מייל. מחסום 4 הדקות נחשב בלתי עביר. הפיני האגדי פאבו נורמי רץ 4:10 ב-1923. מ-1942 ועד 1945 הנמיכו שני שבדים – אנדרסון והאג – את הרף מ-4:06 עד 4:01. שם הוא נתקע.

רוג'ר באניסטר, סטודנט לרפואה ואצן מוכשר אך עצלן, ראה את הקריירה האתלטית שלו מתמסמסת. כשהוחלט שבאולימפיאדת הלסינקי 1952 יתקיים חצי גמר לפני גמר ה-1,500 מ', נפלו פניו וסיכוייו של באניסטר. באניסטר שמיעט להתאמן, לא האמין שישרוד שתי ריצות נגד מתחריו המאומנים. הוא צדק. הוא עלה לגמר אך סיים רביעי. על סף פרישה, חיפש באניסטר אתגר חדש, ומצא: לרדוף אחרי 4 הדקות. הוא התחיל להתאמן ברצינות, טחן אינטרוולים, ורדף. במאי 1953 קבע 4:03; ביוני – 4:02. אלא שבסוף 1953 קבע ג'ון לנדי האוסטרלי 4:02. עכשיו, למרוץ ל-4 דקות נוספו מתחרים. הזמן החל לאזול. באניסטר ידע שעליו לשבור 4 דקות לפני מרוץ של לנדי בפינלנד ביוני 1954.

צ פ ו | כך נשבר השיא של 4 דקות מייל

"עשינו את זה שלושתנו" 

3,000 צופים התקבצו במסלול איפלי באוקספורד. שדר ה-BBC היה הרולד אברהמס היהודי – גיבור הסרט "מרכבות האש" ואלוף אולימפי ב-100 מטרים. הרוחות העזות שגרמו לבאניסטר לשקול לוותר, החלו לשקוט. בראשר וצ'אטאוויי כבר היו על קו הזינוק, ואיתם באניסטר. זינוק ראשון פסול. באניסטר השתגע – פחד שהרוחות יחזרו. זינוק שני ובראשר פרץ לראש כארנבת. באניסטר צעק לו להגביר בהקפה הראשונה, אך בראשר התעלם. לימים הודה באניסטר כי קור הרוח של בראשר היה חיוני. ההקפה הראשונה הסתיימה ב-57.5 שניות. אם היה מגביר, הסיכוי לשבירת 4 הדקות היה אובד.

חצי מרחק ב-1:58. את בראשר החליף צ'אטאוויי בהובלה. בתום שלוש הקפות – 3:00.7 דק'. באניסטר עקף את צ'אטאוויי המתעייף 300 מ' לסיום ושעט. רגע השיא של חייו הגיע. העת להתעלות. הוא חצה את קו הסיום מעולף. הכרוז מתח את הקהל ולבסוף הקריא "שלוש דקות…". באניסטר כבר לא שמע יותר. "תפסתי את בראשר וצ'אטאוויי וביחד רצנו סביב המסלול בפרץ אושר ספונטני. עשינו זאת – שלושתנו!", אמר. הזמן היה 3:59.4 דק'. חודש וחצי לאחר מכן, ניפץ ג'ון לנדי האוסטרלי את השיא בפינלנד, וקבע 3:57.9 דק'. באניסטר, שהחזיק בשיא 46 יום בלבד, נועד להיפגש עם לנדי עוד באותו קיץ.

מרוץ המאה

באוגוסט 1954 נצמדו עשרות מיליונים למקלטי הרדיו והטלוויזיה. היה זה מרוץ המאה, המייל המופלא במשחקי האימפריה הבריטית. היריבים, באניסטר ולנדי. לנדי ניסה להטיש את באניסטר בקצב מהיר מההתחלה. באניסטר הצליח להיצמד הקפה לסיום ונותר צמוד עד 80 מ' לקו. לנדי הביט לאחור מעבר לכתף שמאל בדיוק כשבאניסטר פרץ מימינו. שניהם ירדו מ-4 דק' באותו יום, אבל הניצחון היה של באניסטר.

לנדי עצמו הפך לסמל ספורטיביות. באליפות אוסטרליה ב-1956, הוא הכשיל בטעות ב-1,500 את רון קלארק הצעיר – אלוף העולם לנוער. לנדי חזר, עזר לקלארק לקום, רדף אחרי המובילים, והדביק פער אדיר כדי לנצח במרוץ שנחרת לדיראון. קלארק, אגב, ניפץ מאז 17 שיאי עולם, במרחקים עד 10,000 מ'. הרף הוצב. הריצות הבינוניות הפכו ליהלום שבאתלטיקה. באלדורט קניה, ובויצי'טה קנזס החלו ילד שחור וילד לבן לרוץ אחרי גורלם. הם ייפגשו בגמר ה-1,500 במקסיקו 1968.

צ פ ו | המייל המופלא במשחקי האימפריה הבריטית


סר רוג'ר באניסטר, כריסטופר בראשר, סר כריסטופר צ'אטאוויי וג'ון לנדי קיבלו תארי אצולה מהמלכה. באניסטר הפך לד"ר בעל שם לנוירולוגיה וליו"ר המועצה הבריטית לספורט. צ'אטאוויי לשדר, חבר פרלמנט ויו"ר משחקי הקומונוולת'; בראשר היה לעיתונאי, הקים את רשת Sweatshop, וייסד את מרתון לונדון. לנדי כיהן בשנים 2001-2006 כמושל מדינת ויקטוריה באוסטרליה. מיילרים – כפי שנראה בהמשך, נוטים לבלוט גם אחרי שהריצה נגמרת.

לכתבה השנייה בסדרה: על המרוצים והרצים הגדולים של שנות ה-60